ישועות מלכו יט

וע"ד אתרוגי קארפו היטב אשר דבר כ"ת הגאון שיחי' כי אחר אשר הלכה זו מרופפת, כבר אמרו ז"ל צא וראה האיך הציבור נוהגין והנח להם לישראל אם אינם נביאים הן בני נביאים, ואחר שרוב בני מדינות הללו כבר נהגו לצאת באתרוגים הללו וגדולים וקדושים יצאו באתרוגים הללו חלילה לגזור עליהם, האמנם רבים מפריזים על המידה במידה גדושה מאד לבחור להם דוקא אתרוגים הללו, וזכרנו ששנה אחת שאתרוגי קורפי לא היו מהודרים כלל ורבו הפסולין מדינא, ועכ"ז לא אבו בשום אופן ליקח אתרוג אחר, כאלו יצא בת קול משמים שפרי עץ הדר המוזכר בקרא הוא רק מתושבי צוררי היהודים היושבים על איי קורפו (ויש מסכלי הזמן שהפריזו על המידה עוד לומר שגם יהושע בן נון ציווה ליקח לו פרי עץ הדר על חג הסוכות מאיי קורפו ולא רצה ליקח מפרי עץ הדר של א"י, לא ידעתי אנה ראו זאת וסכלי הדור ידם רב להם אצל המונם לשמוע למעשיות זרות כאלה) ואין ספק שהגדולים וצדיקים שבחרו באתרוגים הללו היא רק לפי שהם מהודרים לא כמו שהם מוציאים לעז על שאר אתרוגים, אמנם לא בשביל שוטים הללו נבזה את האתרוגים אשר נתפשט המנהג לצאת בהם בלי פקפוק, ועכ"ז ראוי והגון למען ישוב א"י לברך על אתרוגי א"י והמצוה מהודרת במצות חיבוב א"י וישוב א"י כי עי"ז יוכלו רבים שם להתפרנס (גם יש בזה קצת רמז ע"פ פנימיות ואין מפרשין לחכם כיו"ב) לכן ודאי אם הי' במוסכם אצל רוב חכמי המדינה לפרסם ברבים שנכון יותר לצאת באתרוגי א"י הכשרין ע"פ דין בלא פקפוק מלצאת באתרוגי קורפו אע"פ שהן מהודרין יותר, ואין להביט על מראיהן וגובה קומתן, באופן שלא יהי' זלזול על דורות ראשונות שיצאו באלו כי אז לא הי' באפשרי שיקח מאתרוגי א"י, ואם רבים וגדולים יצאו באתרוגי קורפו הלא רבו יותר אשר יצאו בשל א"י הב"י והאר"י והרמ"ק (גם כמדומה לי על הרב החסיד מ' חיד"א בעל ברכי יוסף פקפק על אתרוגי קורפו בס' חיים שאל ואין הספר הלזה מצוי במדינותינו) ומה שהתרעם כ"ת על אשר באנו על החתום במודעה שכתבו בווארשא וכתב ששמע ע"ז דיבת רבים. הנה גם אנכי ידעתי שירבו עלי דברים ואבוא לידי חשד, אמנם מה אעשה כי באתי עה"ח שלא ברצוני הלא ידע מעכ"ת נ"י הרעש אשר הי' על הרבנים שאין יודעים היטב בלשון לעז חשבתי פן עי"ז. יצמח דברים לא טובים וכמה מרבנים אשר יצטרכו לירד ממחייתם, וקיימתי בעצמי מאמר עקביא בן מהלאל מוטב שאהי' שוטה כל ימי ואל אהי' רשע לגרום ע"י הירוס גם פרסמתי תיכף לפני רבים כי שלא מרצוני חתמתי על הכרוז שלהם ושמותר ליקח מכל מקום שירצו הלא רבב"ח שהי' מגדולי האמוראים חתם על האשקלתא ועל המודעה כמבואר בפרק חזקת הבתים בסוגי' דתלוי' וזבין, יאמין לי כ"ת שהחתימה על כרוז שלהם הוא נתעב ונאלח אצלי כי איך יתכן לגזור אחר שרוב אנשי המדינה אינם חפצים וגזירת דניאל שהי' גדול בדורו לא נתקיים לפי שלא קבלו רוב אנשי ישראל כמבואר בפ' אין מעמידין כש"כ זה שאין בו סרך מצוה כ"א יוקר השער ולהרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ודי בזה: ובדבר צומת הגידין בעוף בס' פרי מגדים כתב דפלוגתא דרש"י וראב"ד הוא אצומת הגידין החיצונים או הפנימיות הוא ג"כ בעוף וכיון דבעוף קיי"ל דהם ששה עשר צריך לבדוק בשלשים ושתים גידים אם לא נפסק אחד מהם דאנן קיי"ל כחומרי דתרוויהו, ובס' לבושי שרד נמשך אחריו וכתב בספרו כמה חילוקי דינים, והחוש סותר לדבריהם כי הבודק בעוף בפרט האינדיק יראה שאין לו רק י"ו גידין כי בעוף אינדיק בקל נוכל לבדוק הגידין ונראה דלישנא דהרא"ש אטעי' להרב בעל פרי מגדים ולא כיוון יפה בכוונתו: ידידו לנצח סימן מז ב"ה א"ח ש"פ פה לובין. ילמדנו רבינו כי באו"ח סימן תרמ"ח מבואר בטו"ז ס"ק א' שהאתרוג אין לו יותר רק שלשה קליפות, אחד הדק מלמעלה, הב' כל עובי האתרוג הלבנה והג' קליפה בין זרע לזרע, ומשמע מהטו"ז שאם נקלף קליפה העליונה עד שנראה הלבנה אין בו שום פסול רק אם נקלף כולו ע"ש. וקשה לי הא מבואר בהמחבר סעיף ו' שצריך להיות נשאר ירוק משמע מהמחבר שיש לאתרוג ד' קליפות כי עד הקליפה הלבנה יש שני קליפות והקליפה הלבנה והקליפה בין זרע לזרע ולהמחבר כשנקלף ונראה הלבנה הוא פסול, ע"כ: תשו' ב"ה לידידי הרב המאה"ג מ' אפרים שיחי' אבד"ק לובין יצ"ו מה שתמה ע"ד הטו"ז בסי' תרמ"ח ס"ק ו' מדברי הרמב"ם והמחבר בס"ו תמהתי הלא שם מבואר כדברי הטו"ז דמש"כ שנשאר ירוק היינו דבלא נשאר רק הקליפה הלבנה הי' הדין בחסרון כאיסר ובזה אפי' משהו כשר. ובעיקר הדין באתרוג שניקב וניכר הלבן יש חשש חסרון דבזה א"צ נקב וכבר כ' הרמ"א דבשעת הדחק סמכינן על הראב"ד דכל שאינו מפולש עד חדרי הזרע צריך חסרון כאיסר, אמנם האידנא שאתרוגים מצוים לא מקרי שעת הדחק דאפשר לצאת במתנה ע"מ להחזיר: ידידו ישראל יהושע חו"פ קוטנא יצ"ו. סימן מח כבוד החה"ש יקר הערך מישרים הולך מו"ה יצחק סובאלסקי נר"י. ע"ד אתרוגי קורפי, בודאי במדינה שיכולים למצוא אתרוגי א"י אף בדוחק ראוי להרחיק מאתרוגי קורפי באשר אינם נקיים מחשש הרכבה, ושעושים גם להכשיל וכאשר הורו הגדולים יחי': נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא. סימן מט ב"ה ו' אלול תרמ"ב לפ"ק קוטנא. כבוד המופלג השנון מו"ה חיים משולם קויפמאן הכהן שיחי' בענין דיחוי במצות אסיקנא בפרק לולב הגזול דדיחוי מעיקרא כשר וכתבו התוס' די"ל דוקא התם דבידו לתקן אע"ג דהוא בעבירה ולכאורה הי' אפשר לומר דאין ראי' מהא דעבר ומיעטן דהא קודם יו"ט לא מקרי דיחוי כלל כמבואר שם א"כ י"ל בליל יו"ט כיון דלילה לאו זמן לולב באם עבר ולקטן לא מקרי דיחוי והרמ"א בסי' תקפ"ו כתב דיש מחמירין דוקא בנתבטל מערב יו"ט והיינו משום דיחוי ויראה דא"צ מערב יו"ט דגם בליל יו"כ לא מקרי דיחוי ויראה דתליא בפלוגתא המבואר בנזיר ובכריתות דף ח' אי לילה מקרי מחוסר זמן דלמ"ד לילה מחוסר זמן הרי זה כקודם יו"ט ולמ"ד לילה לאו מחוסר זמן הרי זה כאלו נדחה ביו"ט, והרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מחוסרי כפרה פסק כחזקי' דמקרי מחוסר זמן ואידחא סייעתא דמייתי מהא דאין ממעטין ביו"ט דבלילה