ישועות מלכו יח

ע"ש וכיון דא"א לחלל מעות מע"ש שנאבד ל"ש דשיל"מ דהא א"א להוציא המעות לצורך אכילה, דמע"ש ממון גבוה ול"ש לומר כאן יאוש כמו דא"י להפקיר ולתת במתנה מע"ש והו"ל א"ב דאובד ואינו שלו דמוציא לכן א"' לחלל ול"ש דשיל"מ אפי' בירושלים: אמנם הגם שתרצנו לקושית המל"מ מ"מ כיון דהוא מידי דרבנן ויש ביטול עונג שבת סמכינן ע"ד המתירין. ועל אותן הקדירות שלא נפרשו הט"ז ביו"ד סי' צ"ב ט"ז הקיל בתרי משהו אמנם הנקה"כ והמג"א א"ח סי' תס"ז חלקו עליו וכבר בארתי במקום אחר שלפע"ד אין ראייתם מכרעת כלל ועל האוסר לה"ר אמנם גם לפ"ד הנקה"כ באינו מינו והוא יבש בטל נמצא כאן דהשבולת בקמח הו"ל א"מ כמו ענבים ביין וה"נ שיבולת בעסה ופת הו"ל א"מ וגם לפ"ד הנקה"כ מותר, אמנם הגם כי הדעת נוטה להמתירין ואין ראיות האוסרין, כבר נהגו כדברי המג"א לאסור גם בתרי משהו וביבש אם לא שיש עוד צד א' להתיר, וכיון שכתב כ"ת שודאי נשפך מהרוטב סמוך לקדירות אחרות גם שהקדירה אחת היתה מונחת על הקדירה שהשבולת בתוכה והקדירה העליונה ודאי נאסרה משום זיעה א"כ לפ"ד המג"א נאסרו כל הקדירות שנתערבו א"כ ודאי יפה הורה כ"ת: מש"כ כ"ת ע"ד המקו"ח דיבש ביבש במינו כיון דחד בתרי בטל גם מדרבנן אלא בדבר חשוב או בשאר דבר [שאינו] מתבטל תולין לומר דהאיסור נאכל יפה כתב כ"ת: ידידו הדוש"ת. סימן מב כבוד ידי"נ הרב המובהק גאון ישראל בוצינא דנהורא מו"ה יעקב שאול אלישר שיחי' ראב"ד דעיה"ק ירושלים תוב"ב. יען כי היום פסח שני אמרתי לכתוב לכ"ת מה שנתחדש לי בדברי הר"מ ז"ל בפ"ה מה' ק"פ ה"ח שכתב דנשים בפ"ש רשות ובפ"ב כתב דעושין חבורה שכולה נשים ואפי' בפסח שני, וכבר תמה ע"ז רבינו בכ"מ ובלח"מ ולפענ"ד נראה ברור דע"כ ל"ק הר"מ ז"ל דנשים בשני רשות אלא היכי דשגגה או נאנסה בראשון ואצ"ל אם היתה טמאה או בדרך רחוקה אבל אם היתה מזידה בראשון ולא עשתה הפסח כיון דחייבת כרת על הראשון והנה דעת הר"מ ז"ל שם דאע"ג דקיי"ל כרבי דחייב כרת על הראשון ועל השני מ"מ אם הקריב בשני הגם שהי' מזיד בראשון פטור מכרת ונראה ברור דגם אשה אם היתה מזידה בראשון אם הקריבה בשני פטורה מכרת וכן כתבו האחרונים בלאו הנל"ע דאין לוקין דגם אשה חייבת גם במצוה הגם שהיא מ"ע שהזמן גרמא כיון דבאיש אית לי' תקנתא גם באשה אית לה תקנתא ונראה פשוט דהה"ד באשה שהיתה מזידה בראשון בעשתה בשני נפטרה מכרת ובזה מחויבת מה"ת ומביאין בפ"ע ודו"ק בלשון הרמב"ם פ"ה ה"ח שכתב דוקא שגגה או נאנסה בראשון רשות בשני משמע להדיא כדברינו דבמזידה חייבת בשני להנצל מכרת ואפשר דגם שבת דוחה היכי דא"א שתעשה טפילה לאנשים: ** (ויש לה"ר לזה מהא דפסחים פ"ח: דנאמר גבי רב ועבד פטורין וחייבין בפ"ש ולכאורה שלא כהלכתא מ"כ כיון דפשע דשכחה לשי' אגודה הוי פשיעה חייב בפ"ש, איברא דהמחבר ז"ל בספרו ישועות ישראל סי' נ"ה כתב אף לאגודה הוי רק שוגג וי"ל ועי' בס' חינוך מצוה ש"פ. המגיה.) נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא סימן מג ב"ה כ"א אדר שני תרמ"ו לפ"ק קוטנא שובע שמחות ישיג מאלקי הרוחות כבוד האי גברא יקירא הרב הגדול וכו' מו"ה צבי הירש נ"י אבד"ק קאנין יע"א. בדבר אשר חדשים מקרוב באו ללוש מצות על חג הפסח על המאשין חלילה לנהוג כן אחרי שזה ערך לשלשים שנה שאסרו אותם כל גדולי ישראל שבמדינתנו ובראשם הגאון המנוח אבד"ק טשעכאנאווי והגאון מו"ה ר' יצחק מאיר זצ"ל מגור גם הגאון מו"ה מאיר ז"ל אבד"ק קאליש חתום על האיסור ולא הי' אף אחד ממדינתנו פוצה פה להקל ע"כ אני אומר לאנשי קהלתכם, אחי חדלו לכם מלהבדל מאחיכם גם כי עפ"י הדין אחר שהגדולים אשר במדינה זו אסרו את המאשין הלזה ורוב וכמעט כל אנשי מדינה אשר במדינה זו קבלו עליהם האיסור, אסור להקל: נאום הדו"ש ומברכו בברכת החג ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן מד ב"ה ז"ך אלול תרל"ח לפ"ק. כבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מ' יצחק נרו אבד"ק סאמפאלנא. הנה אחר אשר כבר נהגו זה כשנתיים ימים לתקוע בלחש כמנהג יח"ס גדולי הדור נכון שלא לעזוב המנהג ובספר החיים נזכר ונכתב ונזכה לשוב בתשובה שלימה: נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא. סימן מה ב"ה כ"ב למב"י תרל"ט לפ"ק קוטנא. כבוד הרב המאה"ג מ"ו משה יואל נר"ו אבד"ק טשיזיווא. בדבר שאלתו במי שנכשל ר"ל בביאת פנוי' שתי פעמים, הנה בתשובת ר"מ מרוטנבורג מבואר מ' יום רצופין אמנם לפי שקשה לבריאות האידנא החמרתי עליו להתענות מ' מעל"ע ושלא יהי' רצופין, רק בכל שבוע ב' וה' עד אשר יושלמו ארבעים מעל"ע שלא ברצופין גם צריך להתענות בשנה השני' הבע"ל עוד מ' יום מעל"ע כמו בשנה זו כיון שהי' שני גופין וגם במזיד אמרינן גופין מחולקין כמבואר בקידושין פ' ע"י ובכריתות ודו"ק: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן מו החיים והשלום וכו' לכבוד י"נ הרב הגאון הגדול הצדיק המפואר זקן שקנה חכמה מו"ה אלעזר הכהן נר"י הגאבד"ק סאכאטשוב יע"א. אחדשה"ט מכתבו הנחמד הגיע לידי אור ליום ו' השבר ובשלומו ובשלום תורתו שמחתי: