ישועות מלכו קנז

למימר שהדם כותלי בית הרחם העמידו, אבל כאן יודעת ממש מכתה מוציאה דם שהרי כשנתרוקן נעשה בועתה קטנה ועוד שיש רגלים לדבר שהעמידו שם עלוקות ודרכן של עלוקות כשמעמידין על בשר רך וענוג כמו בית הרחם שקשה להתרפאות ועוד שתיכף אחרי כן נעשו הבועות הללו וכ"ז פשוט: אמנם מצד הפסק טהרה צ"ע ויש בזה עיון רב אמנם לאשר האשה הגידה שאחר דם ווסתה יכולה להפסיק בטהרה איזהו ימים עד שנתמלאה הבועה א"כ אין מן הצורך לכנוס בפרצות דחוקות וראוי לה שתפסיק בטהרה בנחת וגם יום ראשון תשמור שיהי' נקי לגמרי ואח"כ יכולה לתלות במכתה דבמכה המוציאה דם תולין אף בג' ימים הראשונים וכל מה שתמצא אחר ב' ימים היינו יום פסיקת טהרה ויום א' לספירת ז' נקיים תוכל לתלות בלא פקפוק בדם מכתה ואף דדעת י"א ביו"ד סי' קצ"ו דדווקא יום ראשון ואחרון צריכה לבדוק א"ע מ"מ כיון דהיא במידי דרבנן ושעת הדחק סמכינן ארוב הפוסקים דיום א' סגי ונכון שתזהר להיות הפסק טהרה ויום א' טהור לגמרי ולפי מה שהגידה לי יכולה לעשות זאת ולהיות כי הדברים פשוטים לא הארכתי בראיות: נאום ישראל יהושע חופ"ק פלטוסק. וכאשר יגיע שעת ווסתה ולא תראה דינה מבואר בהג"ה סי' קפ"ז ע"ש: הנ"ל. סימן כה תשובה זו להגאון הצדיק מאסטראווצא ז"ל לסקערניעוויץ ונכתבה ברצון השואל על מכתבו. בדבר הבהמה שלפ"ד השוחט הי' ד' סרכות ואח"כ תחב הקצב ידו [והוא מודה שנתק הסרכות] והוציא הריאה ולא היה רק ב' סרכות וקלף אותן ולפ"ד ר' מרדכי זקנו של שו"ב הבודק כאשר הוציאו הריאה ל"נ כלל ובדקו בפושרין ולא ביצבץ והכשירו, הנה לד"ה לא היה ראוי להכשיר את הבהמה באשר ידוע שהקצבים בזה"ז חשודין ואין להאמינם אחר שהשוחט אמר שהיה סרכות קשה לומר שנתקו ע"י הכנסת יד מעצמם וכדעת המקילין בסימן ל"ט וזה פשוט: וע"ד קו' התוס' נדה י"ח ע"ב ד"ה למעוטי ללישנא בתרא דפליגי בפתה"ק בלא דם הא ע"כ הוא רוב גמור דלר"י מביאה קרבן ונאכל, וי"ל דנהי דהוי רוב גמור מ"מ בנבדק ואין בו דם חזינן דאין בו דם כלל לכן לרבנן טהורה ודאי ולר"י טמאה ואין שורפין עליה תרומה כיון דנבדק ואין בו דם משא"כ בברייתא דלא נזכר שאין בו דם היינו שלא נבדק שהפילה וא"י מה הפילה רוב גמור הוא דאיכא דם בהדה ותה"ט יש ליישב מה שהביא הרא"ש ראי' מהא דדריש רבא בפ' בתרא בקשתה שנים ולשלישי הפילה ודו"ק ומש"כ כ"ת משום ס"ס אין זה ספק השקול כלל למ"ד אפשר לפתה"ק בלא דם ושני הספקות אינן אלא כחד מלבד זה יש לגמגם ע"ד מעלת כ"ת וא"ל: ידידו ישראל יהושע חובק"ק קוטנא. סימן כו כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מוה"ר בונם נ"י אבד"ק זיכלין. בדבר הביצים אשר שכיח בהם טיפות דם גם באופן שהן בני יומן ולא ישבה עליהן התרנגולת, הב"י בסי' ס"ו הביא בשם הכל בו דלא פליג רבנן וגם בזה אסור אמנם כתב הב"י שם דלא נאסר הביצה רק באם יש כעדשה גדולה על החלמון ובפחות מזה אין חשש ואע"פ שאין המנהג כדבריו מ"מ בביצה בת יומא שלא ישבה עליהן יש להתיר בפשיטות כל שאין בו כעדשה גדולה והיא כארבעס שלנו וזה בנמצא על החלמון כמבואר בפ"ח, ובנמצא על החלבון כל שספק אם הוא על הקשר ג"כ יש להתיר ובפרט כשלא נמצא טיפת דם ממש רק כעין אדמומות כהה וא"י אם הוא על הקשר יש להתיר בפשיטות: ידידו ישראל יהושע להנ"ל הנה כבר הזהרתי אותם שאסורין להיות ביחד כי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ומצד הדין יכול לזרוק לה גט כי אין קידושין תופסין בא"א רק לפי שיצא הקול בעירם שהיא אשתו לכן נכון שתקבל גט ואם לא תרצה וודאי אין עלי' זיקת חר"ג: להנ"ל הנה בדבר הגט אחר אשר כתב שבאם לא תקבל אשתו הגט עד חודש ימים מיום בא האגרת לידכם אז הגט וגם השליחות בטלים וכפי דברי אבי האשה בא האגרת ביום ה' פ' בא, הנה תוכל לקבל הגט ביום ד' פ' תרומה ובאם לאו וודאי השליחות בטל אע"ג דבעינן ביטול בפני עדים הא כת"י כמאה עדים דמי' דמה"ט מהני כת"י בגט כמוש"כ הר"ן דכת"י כמאה עדים הוי ואע"ג דאסור לבטל הגט שלא בפני האשה מ"מ בדיעבד אם בטלו מבוטל לכן תמהר לקבל הגט ביום ד' פ' תרומה: להנ"ל ידידי מן הנמנע לבוא לגומבין ואחר אשר כ"ת התחיל במצוה א"ל גמור ובוודאי הדבר נכון לעשות כמנהג בכל ישראל לחונן את האלמנה ולהספיק לה די סיפוקה למען תהיה נייח לבעלה הרב הצדיק (הוא הרב ר' שמחה זל"ה] בקבר ולדעתי כי גם אנשי העיר לא יעמדו מנגד לטובת האלמנה ה' יברך את עמו בשלום: