ישועות מלכו קנו

מאוד לאשר אנכי לומד עם חבורה מס' שבת נא בל לדחות אותי בזה: אגב צ"ע בעירובין ג' ע"ב דאיפלגו אביי ורבא באמת כלאים אם היא בת חמשה או ששה, ולכאורה היא תוספתא ערוכה דכלים פ"ו פלוגתא דתנאי עיין ר"ש פי"ז מ"י דכלים מיהו תוספתא זו וודאי משובשת דמזבח הזהב וודאי הי' באמה בת ה' ויש בזה מקום עיון רב [עיין ישועות מלכו ריש הל' בית הבחירה ועיין סדרי טהרות כלים פי"ז משנה יוד מה שהביא בשם כ"ק זקני המחבר על"ה]: ידידך ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק. סימן כא ב"ה ד' ה' ניסן תרי"ז לפ"ק. להנ"ל. מכתבך אשר כתבת לי זה איזהו ירחים השגתי ולא יכולתי לכתוב לווארשא יען ידעתי כי הרב שיחי' הוא בהסתרת פנים עם האשכנזים הממונים על ההקדש ולמה זה אשחית את דברי ללא צורך, עתה אבא לכתוב לך איזהו חי' תורה: (א) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"פ שחט לאכליו ע"מ לזרוק דמו שלא לאכליו הפסח כשר ואינו עולה לשם חובה וכתב הכ"מ ברייתא דפסחים ע"ח, ותמוה דהרי בהדי' אמרינן שם דאדם יוצא ידי חובתו בפסח ונראה שהרמב"ם גורס שלא כרש"י אלא דקשה דא"כ היכא מצי למימר ר"נ הוא הא לר"נ דאכילת פסחים לא מעכבי למה לא יצא ידי חובתו. הן אמת לפמש"כ התוס' שם יש לקיים גירסת הרמז"ל בדוחק אך מירושלמי פרק א"ד מוכח להדי' דיצא ידי חובתו דקאמר התם בשחטו לזרוק דמו שלא לשם אוכלין נעשה כאלו שחט לשמו ושלא לשמו והרי בשחט לשמו ושלא לשמו עולה לשם חובה ומזה נראה כגי' רש"י וצ"ע על נ"כ שלא הרגישו בזה, גם צל"ע לדעת הרמז"ל דצריך להביא פסח אחר אם הפסח הראשון נאכל צלי ובלילה או דילמא דין שלמים יש לו כמו בכל מותר פסח וצ"ע: (ב) עיין בסופ"א שכתב הרמב"ם ז"ל דחתיכת יבלתו אין שבות במקדש ותמה הלח"מ מה בין זה להרכבתו והבאתו חוץ לתחום ולק"מ דהא דאין שבות במקדש דווקא בעזרה א"כ חתיכת יבלת דהוי בעזרה מותר אבל לא הרכבתו והבאתו דהוי חוץ למקדש וכעין זה אמרינן בפ' כ"ש גבי לתיתה וזה פשוט ועיין בישועות מלכו הל' ק"פ]: (ג) ועיין בפ"ז מה' מע"ק שפסק רבינו דבניתז על בגד טמא א"צ כיבוס והכ"מ תמה דהא בפ' דם חטאת משמע להדי' דכיון דבא בב"א אינו טעון כיבוס, ולפע"ד נראה דהא בשלהי פ' דם חטאת בעי רבא אי הא דדם חטאת טעון כיבוס אמגע קפיד או אבלוע ומסיק דאבלוע קפיד א"כ פשיטא דאינו בא בב"א דא"א להכחיש החוש דהמגע באה קודם הבלוע וזה ידוע, אמנם חזות קשות רואה אני בדברי רבינו שהרי דעת רבינו דאין דם קדשים מקבלים טומאה כלל א"כ אמאי יהא פטור מכיבוס ופליאה גדולה על הנ"כ שלא הרגישו בזה ויש עוד להאריך באלו ענינים: ד) ועיין ברמב"ם סופ"א מה' שבת שכתב סותר דווקא ע"מ לבנות במקומו ופסק כחס על הנר חייב וצ"ע: סימן כב ב"ה יום א' דר"ח כסליו תר"ל לפ"ק להנ"ל. בדבר החליצה מכתבו הראשון לא השגתי וקשה בעיני כעת ג"כ להשיב בדבר הנוגע למעשה חוץ לעירי מחמת כמה טעמים ויסלח לי ידידי על מניעת מכתבי בזה וידין אותי לכף זכות: בדברי המבי"ט שהזכיר מעלתו הם באמת דברים תמוהים כי איך נוכל לסמוך על קיום כזה שאפשר שיוציא ב' שטרות זה אחר זה כמבואר בש' סי' מ"ב ושמא נפרע הראשון ומה ענין זה לגט, מדברי הב"ש שהביא כ"ת במכתב הקדום אין זה ענין לדברי המבי"ט, ובאם יאמר מע"כ לסייע לדעת הריב"ש מדברי הב"ש מה יוסיף ריבוי דברים הלא הש"ך הניח דברי הריב"ש בצ"ע גם התומים כתב שאין לזה שורש גם מדברי התשב"ץ נראה שחולק ע"ז גם הריב"ש לא להלכה ולמעשה קאמר כמוש"כ בספרי והאריכות בזה להביא ספרים הוא רק ריבוי דברים ללא תועלת: סימן כג להבד"צ בלאדז. אחדשה"ט, הנה אתם הסליחה על איחור תשובתי כי לא נפנתי, והנה עיינתי כעת במכתבם והנני להתירא דההיא איתתא פריידל בת מנחם שהיתה אשת צדוק בן מרדכי שהעיד לה ע"א ששמע שנטבע בנהר והלכו וחפשו ומצאו אותו בנהר והוציאו אותו משם והכירו וקברו אותו וחזיהו בשעתו וכדעת הסוברין דכל שאינו חבול בפניו לא מקרי מכה: סימן כד ב"ה יום ב' ט"ז מרחשון תרט"ו לפ"ק. נדרשתי לאשר שאלני בדבר אשה אחת קשת רוח אשר אינה יכולה לטהר א"ע לבעלה כי היה לה איזה מיחוש במקורה והלכה לדרוש ברופא ויעץ לה להעמיד לה עלוקות ע"י כלי זכוכית העשוי במלאכת אומן להעמיד לה בפנים בצואר הרחם ע' ברמב"ם פ"ג מה' אי"ב הלכה ג' וד' ואחר העמדת העלוקות צבה בטנה ופסק ממנה הווסת כי צבה המקור ונסתם ונסתמו שבילי דם הנדה והלכה פעם שנית אל הרופא ונתן לה רפואות וחזר לה ווסתה כהוגן בכל ד' שבועות והיא מרגשת בעצמה בעת הגיע שעת ווסתה שנפתח מקורה ומ"מ א"א לה לטהר לבעלה כי יש לה מכה ובועה על צוואר הרחם סמוך ממש לנקב הרחם מבחוץ (שקורין פיסטל) ודרכה של הבועה הזו לפעמים מתנפחת ומתנפצת מאלי' וזב מהבועה דם ופעמים שאינה מלאה ונפוחה וכשדוחקין בו יוצא דם ופעמים שאינו יוצא דם כלל כשאינה נפוחה, והנה הדבר ברור שמכה הזו הוי כידוע שדרכה להוציא דם ואפי' למחמירין ביו"ד סי' קפ"ז ס"ז דבעינן דווקא יש לה ווסת וכאב כאן הוי יודעת שמכה מוציאה דם שהרי היא יודעת שהבועה היא מלאה וכשהורק הדם ממנו נעשה דק וקלוש ואין ענין לההוא דקפ"ז דהתם אינה אלא שהוא גבוה ואיכא