ישועות מלכו קנד

דממזרת אחרי י' דורות מותרת ואנן לא קיי"ל כן דקיי"ל דון מינה ואוקי באתרי' וכן פוסק הרמז"ל ברוב מקומות, אכן מצאתי סתירה בב' מקומות אחד בנדה מ"ג ע"ב דמסיק הסוגי' בשיעורא דנוגע בש"ז אי כעדשה או כ"ש פוסק בפ"ה מה' אה"ט כמ"ד דון מינה ומינה, המקום הב' בזבחים צ"א ע"ב ובחי' הארכתי: ידידך ישראל יהושע חופ"ק. סימן טז בעזה"י פולטוסק עש"ק פ' בלק תרי"ב לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי החריף המופלג מו"ה חיים מרדכי נ"י. מכתבך מקודם שבועות הגיעני ולא יכולתי לכתוב לך לווארשא יען כי שמעתי כי הרב הגאון מו"ה ר' יצחק מאיר נ"י אינו בביתו לכן לא כתבתי לו, ומש"כ בשבוע העברה דבר הפ"ת סי' צ"ט כבר השגתי עלי' בחי' ליו"ד סי' צ"ט באריכות: אגב אכתוב לך איזהו קו', (א) עיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בפ"ק דכלים שכתב דאע"ג דבועל נדה הוא אב הטומאה הבועל זבה אינו אב הטומאה וממילא אינו מטמא משכב ומושב דכלים אינם מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה, ומאוד יפלא דבר זה בעיני ואיפכא תנן בפ' בתרא דנדה גבי ומודים שאם ראתה בתוך י"א יום דמטמאין משכב ומושב ומדקתני מטמאין ע"כ אבועל נמי קאי אלמא דבועל זבה מקרי אב הטומאה וכ"נ מדברי הרמז"ל בחיבורו פ"ב הלכה ד' מה' מטמאי משכב ומושב דאחד הבועל נדה או שומרת יום הוי אב הטומאה ומהתימא על התוס' יו"ט שהעתיק דברי פי' המשניות הללו ולא העיר שדברים הללו סותרין למש"כ בהלכות מטמאי מו"מ, גם הוא תמוה מדברי הש"ס נדה הנ"ל, ואפשר דס"ל לבעל תוס' יו"ט דהא דמבואר דמטמאין מו"מ אינו אלא מדרבנן וכ"נ קצת מדבריו בפרק בתרא דנדה, אבל באמת זה אינו דבשלהי נדה לא קאמר אלא בלא ראתה ביום שלאחריו אינה אלא מדרבנן אבל בראתה טמאה מדאורייתא וזה פשוט וצ"ע: ב) בפרק י"א דפרה תנן דדבלה של תרומה שנפלה למי חטאת האוכלה חייב מיתה ועיין תוי"ט מה שהביא בשם הר"י קורקס דדבלה זו לא נטמאה אלא מדרבנן, ולא הבנתי כלל הרי מי חטאת הנוגע שלא לצורך הזיה נטמא מדאורייתא ולא ידעתי איזהו צורך הזיה יש בנגיעת דבלה ועוד הרי האוכלה חייב מיתה והיינו משום דמטמא בנגיעתו א"כ מכש"כ דהדבלה נטמאה מדאורייתא והדרי קו' לדוכתן למה האוכלה חייב מיתה הרי האוכל תרומה טמאה אינו חייב מיתה ומן התימא על הר"י קורקס ותויו"ט שלא עמדו בזה, והנראה לפע"ד בזה דמכאן סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מה' טומאת אוכלין דאינו מכשיר עד שתהי' המשקה לרצון א"כ י"ל דהדבלה לא קבלה טומאה מדאורייתא דלא הוכשרה עדיין (ומי חטאת אינם כעת לרצון אבל הוא נטמא שפיר בנגיעתו] ואע"ג דתנן בפ"ק דמכשירין דמשקין טמאין א"צ הכשר י"ל דאינו אלא מדרבנן, אבל לדעת הראב"ד והיא שיטת הר"ש בהא דמשקה תחילתו לרצון א"א לפרש כן דכל מים מקודשין תחילתן תמיד לרצון ודו"ק, (ועיין הגהות רעק"א במשניות פרה שם ועיין ישועות מלכו תרומות פ"ז]: (ג) תנן בפ"ק דטהרות החרטום וצפרניים מצטרף ופי' הרמז"ל לענין כזית וע"כ לא מצד שומר דאין שומר לטומאה חמורה וכזית הוא לטומאה חמורה וע"כ דחשובי אוכל, וק"ל דבפרק ה' מה' מ"א כתב הרמז"ל דהאוכל מחרטום וצפרניים אינו לוקה וכתב המ"מ דנלמד מטומאה וזה היפך ממה שכתב הרמז"ל בעצמו וצריך עוין גדול: (ד) כתב הרמז"ל בפ"א מה' תרומות דפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייב בחלה וכו' וכתב הכ"מ נראה שהוא מחלק בין חלה למעשרות ונדחק שם בביאור דברי הרמז"ל ואנכי תמה והרי מבואר בירושלמי בר' פ"ב דחלה דיש חילוק בין תרומה לחלה ופשיטא דמעשר כתרומה ולפי"ז עציץ שאינו נקוב חייב בחלה עיי"ש וצע"ג על הכ"מ בזה, ועיין ביו"ד סו"ס שכ"ג ובמקום אחר הארכתי בדינים הללו: (ה) עיין תשובת הרשב"א ז"ל סי' רע"ב דמבואר שם הא דטומאת משא אינה בטלה היינו לר"י דמין במינו לא בטיל, ותמהני דא"כ מה מותיב בבכורות כ"ג מברייתא דראב"י בבהמה ששפעה חררת דם הא לראב"י קאזיל ושמעינן לי' בזבחים פ' כל התערובות בשמעתא דחרסן דמב"מ בטיל עיי"ש, ועוד הא דם ובשר ב' מינין נינהו וכיון דדם נבלות אינו מטמא כמש"כ הרמב"ם בה' אה"ט א"כ אין החשש רק על הבשר א"כ הוא מין בשאינו מינו ובטיל שפיר, ובחי' ליו"ד סי' פ"ז הארכתי בדברי הרשב"א הללו ודע שדברי הרשב"א הי' בהעלמת עיין מהמל"מ: (ו) איתא בש"ע או"ח סי' תצ"ח דמותר לכסות במוקצה היינו דטילטול מוקצה לא העמידו במקום עשה וק"ל ממשנה שלהי עירובין בשרץ הנמצא במקדש דלב"נ אין מוציאין מעזרה אע"ג דאיכא עשה וגם רע"ק לא פליג אלא מטעם דאין שבות במקדש וצ"ע: (ז) עיין יבמות דף י"א בצרת סוטה והסכימו רוב הפוסקים ומכללם הרמב"ם ז"ל דא"צ חליצה ממילא המיבם הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה ואינו אשתו כלל, וקשה הא הרמב"ם ז"ל כתב בה' סוטה דמגלגל עלי' שלא זינתה תחת אחיו והרי אם זינתה תחת אחיו אינה אשתו כלל ואינה בת שתי' כלל וצע"ג: (ח) עיין בטור אה"ע סי' י"ז ומפירוש דבריו משמע דכל שלא בפניו מעיזה ואין צריכה גט מן השני ותמוה לי דהא מבואר בדברי רי"ף ורא"ש דאשת איש אם היתה ארוסה ועבר וקדשה צריכה גט גזירה שמא יאמרו תנאי הי' לו בקדושין א"כ חזינן כל שהיא מזיד אסורה כל שהיא דרך נשואין וצריכה גט בא"א גזירה שמא יאמר גרשה וצע"ג ועיין היטב כי קצרתי: (ט) עיין תוס' כתובות דף ל"ט ד"ה דבבעילה שלא כדרכה כתובתה ר' צע"ג מירושלמי כתובות פ"ק אמשנה דקטן שבא על הגדולה, וצ"ע: (י) עיין תוס' כתובות דף י"ב ד"ה וניחוש שכתבו דבתולה מן הנשואין לכהן נהי דנאסרה על בעלה מ"מ איכא ס"ס שמא אינו תחתיו ושמא באונס, וק"ל נהי דאינו תחתיו מ"מ כיון דאסורה לבעלה מספק הו"ל מקח טעות, וצ"ע: (יא) בר"פ כל הגט אמרינן ביורשין דמחזירין זל"ז דספק יובל להחמיר אע"ג דלהיפך היא ספק ממון, וק"ל מהא דפסק הרמז"ל בפ"ד מה' ערכין ה' כ"ב בספק אבעי' להקל ובחי' לחו"מ הארכתי: (יב) עיין פ' השולח גבי אבעי' דחצי' עבד וחצי' בן חורין שקידש דהיא אבעי' דלא איפשטא ולענין כופר פסק הרמז"ל שאינו משלם והיינו דפסק אבעי' דכופר להקל וק"ל דהא בספק כופר אזלינן לחומרא כמש"כ הרמז"ל באבעי' דב"ק דף מ' גבי כופר של שני שותפין להחמיר ומבואר במ"מ דספק כופר לחומרא כיון דכופרי' כפרה וצ"ע: ידידך.