ישועות מלכו קנג

מש"כ באות א' א"צ להשיב אחר שכבר כתבתי דגם מתלמידא דידן מוכח כדעת הרמב"ם ז"ל: מש"כ באות ב' ליישב דברי התוס' כריתות שהקשית כיון דאיכא אונס דרוח מצוי' ונתקע ג"כ מקרי אונס גמור ופטור מנזק עמי הי' הדברים הללו ועזבתים דפשטא דמילתא משמע דאונס דרוח שאינו מצוי' גם בנתקע אינו פוטר מנזק, אבל תמהני עליך שלא נתת לבך אחרי שדלית חספא לאשכוחי מרגניתא ליישב דברי תוס' ע"פ דברי הסמ"ע בסי' שע"ח ס"ב שמחלק בין נזקי אדם לנזקי כלים עייש"ה, אמנם במ"א ישבנו סתירת דברי הטור שם באופן אחר: מש"כ באות ב' דתשלומי תרומה רק החומש היא הכפרה לא הקרן שלא כדעת התוס' וממעילה ל"ק דהרי נהנה טעית הרי בנתקע בעריות מיירי ובעריות ג"כ אמרינן שכן נהנה, אמת כי במקום אחר צדדתי קצת ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בה' שגגות דפסק בהי' לו ב' תינוקת א' למול אחרי השבת וא' למול בשבת פטור משמע אע"ג דלא עביד מצוה פטור ובשפוד של נותר פסק דצריך דווקא דעביד מצוה, וחלקנו בין חלבים ועריות שכן נהנה לא מיפטר מטעם אלא היכא דעביד מעשה מצוה דווקא משא"כ בשאר דברים כגון בשבת א"צ שיעשה מצוה, אמנם יש בזה עוד עיקולי ופשורי גם לא ידענא במה תרצת קו' התוס' דאם גם נאמר דרק החומש הוא כפרה עכ"ז יקשה למה בהאכיל פועליו ישלמו הא מקרי אנוסין וע"כ דלא מקרי אונס ומכש"כ רוח שאינו מצוי' לא מקרי אונס וזה פשוט, ולא יכולתי לירד לסוף דעתך בזה כלל: והנה אכתוב לך פרפרת נאה בענין זה דתשלומי תרומה כפרה, דהנה מדברי תוס' יבמות פ' האשה רבה נראה דלמ"ד בתרומה לפי דמים משלם האוכל תרומה טמאה אינו משלם אלא כפי שיעור, אבל מדברי הרמז"ל בפ"י מה' תרומות נראה להדי' דאע"ג דפסק דהאוכל תרומת חמץ בפסח דפטור לגמרי דלפי דמים משלם מ"מ באוכל תרומה טמאה בשוגג משלם הכל ודווקא במזיד כתב דמשלם דמי עצים אבל בשוגג משמע דמשלם הכל, ולהבין דברי הרמב"ם ז"ל נראה דהנה כ"כ תוס' כתובות פ' א"נ גבי זר שאכל תרומה דבתחב לו חבירו בבית הבליעה משלם לפי מה שנהנה אף שלא הפסידו רק מעט כמו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, ולכאורה תימא דא"כ הגונב בשר נבלה ואכלו ישלם כמו היתר כיון דנהנה והא וודאי ליתא וכמדומני שהגאונים מח"א ורי"ט אלגזי עמדו בזה, ונראה דל"ק כלל דהא אמרינן בפ' הגוזל קמא דספינא אי פגרא לא אגרא והיינו בלא נחית אדעתא דשכירות א"צ לשלם השכירות במטלטלין דנגזלין וקונה הגזלן לגבי הא שא"צ לשלם השכירות שהרוויח משא"כ בקרקע א"כ החילוק מבואר דהגוזל או הגונב דבר איסור א"צ לשלם מה שנהנה כיון דקני' להנאתו אבל בתוחב לבית הבליעה כיון דהנייתו וקנינו באין כאחד א"כ צריך לשלם מה שנהנה אף שלא הפסידו כלל ולפי"ז י"ל באוכל תרומה טמאה כיון דתשלומי תרומה כפרה ואינו משלם בשביל גזל דאפי' אוכל תרומה שלו משלם קרן וחומש ואינו ענין כלל לגזל דיהי' שייך בי' קנין וכיון שהפסיד לכהנים דמי עצים משלם הכל לפי מה שנהנה ואינו ענין להא דהאוכל תרומת חמץ דהתם לא שווי' מידי ודו"ק היטב. ובזה א"ש נמי מש"כ הבעה"מ ריש הגוזל בתרא דדוקא בגזל ובא אחר ואכלו חייב אבל בלא"ה שהאכילו פטור, ובעל מח"א תמה ע"ד מהא דהמאכיל לפועליו, ולמש"כ לק"מ דהתם בשביל כפרה דלא הוי משום גזילה משלם מה שנהנה: מש"כ באות ד' א"צ להשיב. מש"כ באות ה' אם דעתי מסכמת למש"כ לפשוט ספיקו של המל"מ בנתחללה באיסור ליתא דלמש"כ דלא אמרינן בהא דזר דנתחלל אלא לענין מיתה אין התחלה לדבריך ואפי' אם נאמר לא כמש"כ אלא דפטור לגמרי מ"מ איסור מיהו הוי א"כ אין בדבריך כלום: מש"כ באות ו' להליץ בעד המוהרי"ט [עיין לעיל] לא ידעתי למה עברת מדרך כל הפוסקים לפסוק כירושלמי במקום שאין חולק בתלמודא דידן וכיון דבירושלמי מבואר דטבול למ"ע חייב מיתה אין ראי' מש"ס דידן דחולק כיון דמרא דשמעתא הוא ורב ס"ל דבשניהם אינו אלא מלקות ואנן דלא קיי"ל כרב בתרומה ממילא גם בטבילי למ"ע ג"כ לא קיי"ל כמוהו דאחד תלוי בחבירו: ומש"כ באות ז' וח' אין מן הצורך להשיב: מש"כ באות ט' לציין מדברי הש"מ בנזיר אין אתי הספרים אשר כתבת ואם הרגישו בקו' כתוב לי: מש"כ באות י' בענין הכ"מ בפ"א מה' חו"מ הרבה הארכתי בזה בחי' ליבמות פ"ק ולחי' יו"ד סי' פ"ד כבד עלי להעתיקם: מש"כ באות י"א בהא דאין מקבלים גרים מזרע עמלק דע דגם אני הרגשתי מהא דבני בניו של המן דלמדו תורה ברבים וע"כ דבדיעבד אם קבלו הוי גירות: מש"כ באות י"ב י"ג על מה שהכחתי שלא כדברי הט"ז בסי' שע"ו כתבת להקשות הא מ"מ יכול לבוא ע"י שלא יעמוד לפוש ולק"מ דמ"מ איסור דרבנן איכא, אבל מש"כ לדחות תירוצי על קו' התוס' לא כוונת יפה דהא לרשב"א אף איסור דאורייתא שרי כל היכא שסופו לדחות ואע"ג דכ"כ במקום אחר לתמוה ע"ד הרשב"א מהא דאמרינן במנחות פ' ר"י גבי ב' עוקצים עיי"ש ותראה כי מכאן תשובה גדולה ע"ד הרשב"א [עיין ישועות מלכו או"ח סי' י"ח] מ"מ י"ל כן שפיר, ועוד דגם ע"י גגות יש איסור דרבנן: ומש"כ בשם מע"ש לחלק בין מילה בצרעת לשבת לאו מילתא היא דלמ"ד הותרה אף מילה הותרה ולמ"ד דחוי' גם שבת דחוי' וזה פשוט: ומש"כ באות י"ד לתרץ קו' משווי אנפשי' חתיכה דאיסורא [עיין לעיל] אין דבריך נכונים דהא תני' בשלהי ב"ש דצריכה גט וחליצה אע"ג דלא הוי אלא מטעם שווי אנפשי' חתיכה דאיסורא: ומש"כ באות ט"ו לתרץ קו' בחייבי לאווין דפוטרת צרתה הא אפשר באחרת בצרתה דאיירי דליתא לפנינו כל כי ההיא הפוסקים לא שתקי לחלק בכך, אבל מש"כ שזה סותר למש"כ בעצמי לעיל סי' דהא דיבמות דף כ' אינו מטעם מהב"ע מ"מ נהי דלא הוי מטעם מהב"ע מ"מ חזינן היכא דאין העשה דוחה כלל פוסל אפי' דיעבד והיכא דעשה דוחה אף דאפשר באחרת מ"מ לא מיפסל וזה פשוט: ומש"כ באות ט"ו ליישב מה שהקשיתי על רש"י שבת ק"ל כתבת דכוונת רש"י בהוקף לדירה לא עיינת במכ"ת בדברי רש"י דמבואר להדי' ביותר מסאתיים ולא הוקף מותר לטלטל ב"א מזה וב"א מזה: ומש"כ בשם הרב תוי"ט הנה דברי התוי"ט אינם מובנים במכ"ת כי לא נזכר כלל בדברי הטור מה שהעתיק בשמו אדרבא בהדי' מבואר באו"ח סי' שע"ב דלא שרי לטלטל אלא ב"א בקרקף זה וב' בקרקף זה אבל לחצר אסור: ומש"כ באות ט"ז לתרץ קו' על הד"מ סי' שמ"ו לא ראיתי בדבריך שום דיבור הגון הן על ראייתי משבת צ"ח והן על ראייתי מדברי הרמב"ם המועתק בסי' שמ"ה, יתר דבריך הם פשוטים: אגב אכתוב לך מה דק"ל הנה בפ' הערל לר"ל