ישועות מלכו קנב

ירושלמי וכתבת שהקרבן עדה עמד כבר בזה אין בידי פירוש הזה: ומש"כ באות ז' לפשוט ספיקו של הריב"ל אי נעשו דיינים בע"כ מיבמות מ"ז כוונת למש"כ בחי' לחו"מ סי' ג' סק"א מש"כ באות ח' כבר כתבתי לך במכתבי הקודם: עתה אבוא להוסיף עמש"כ במכתבי השני בשם המוהר"ם בן חביב ע"ד התוס' ביומא שהוכיח דסיכה אינה אלא מדרבנן מהא דבן בתו ישראל מתעגל הא בכריתות דף ז' אתמעיט מקרא נראה דהא פרט לזו שמחוללת אינה אלא למיתה או לאיסור הנאה אבל לאיסור אכילה בלאו דייקא נמי דקאמר שמואל כהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור ממיתה אבל מלקות חייב א"כ כהן טמא שאכל תרומה והקיאה נהי דפטור ממיתה אבל מלקות חייב וכן מותר בהנאה של כילוי: אולם מדברי הרמז"ל ה' תרומות נראה דפטור לגמרי ויליף מקרא אחרינא גם יש לע' ע"ד הרמז"ל בהא דטבל למע' שכתבתי בקיץ העבר בשם המוהרי"ט דסמך על הסוגי' דאלו הן הלוקין וזה תימא דמרא דשמעתא שם הוא רב ורב ס"ל בסנהדרין דזר שאכל תרומה א"ח מיתה וא"כ אפי' טבול לתרומה ג"כ א"ח מיתה לכן דברי המוהרי"ט הללו אין להם שחר: והנה מרוב חיבתי אליך אכתוב לך איזה דברים הצריכים עיון: א) עיין רש"י נזיר מ"ה דנזיר מקרי מחוסר כפרה וזה פלא דהרי בהדי' תנן בנזיר נ"ט דנזיר טמא ל"ה מחוסר כפרה ואוכל בקדשים ומכש"כ דלא נאסר לכנוס למחנה לוי': (ב) תו קשי' ע"ד הכ"מ בפ"א מה' חו"מ בהא דלוקה פ' על לאוי דב"י וב"י אע"ג דלדעת הרמב"ם אינו לוקה על ריבוי אזהרות דאינם מסוג א' דב"י אינו עובר אלא בשעה שרואה ואע"ג דכל היכי דעבר על ב"י עובר ג"כ על ב"י כיון שאפשר לעבור על בל ימצא בלי בל יראה לוקה פ' וזה סותר למש"כ הכ"מ בעצמו בפ"א מה' שביעית בשם הריב"ש ע"ש, והוא מוכרח גם סותר לדברי הרמב"ם בה' אי"ב דל"ח ל"ת דלא יגלה כנף אביו אע"ג דלאו דאשת אחי אביו משכחת לה בלא לאו דלא יגלה כיון דלא יגלה א"א בלא הלאו דאשת אחי אביו לא נחשב בפ"ע לא למנין ולא למלקות ויש לי בזה פלפול ארוך ועמוק נתבאר בחי' ליבמות דף י"א: ג) עוד קשה לי ע"ד הראב"ד בפ"ו מה' מלכים דנראה מדבריו דמקבלין גרים מזרע עמלק ותימא דבמכילתא הובא בילקוט יתרו מבואר דאין מקבלין מהם גרים ותל"מ רק החוה"ש: ידידך ישראל יהושע. ולמלאות היריעה אכתוב לך עוד דבר אחד עיין ט"ז או"ח סי' שמ"ו סק"ב אם מותר לטלטל דרך רה"ר כיון דמהלך לאו כעומד ולא מצינן למיגזר גזרה שמא יעמוד לפוש, ולפענ"ד במכת"ה זה נסתר מדברי הש"ס שבת ק"ל ע"ב גבי שלא ברצון ר"א דהא התינוק לא הי' ברה"ר כדמוכח שם א"כ מה לי דרך רשות הרבים כיון שלא עמד לפוש א"ו כשי' הב"י, וקו' התוס' שם יש ליישב כיון דאינו אלא איסור דרבנן וצ"ע: סימן יד ב"ה ב' יוד אדר ברי"ת לפ"ק. להנ"ל. כבר כתבתי לך ע"י ידידי מו"ה משה הירש נ"י כעת באתי להוסיף באמרים באיזהו קו': (א) קשה ביבמות דף י"א בהא דספק סוטה דפריך בש"ס למה תבעי חליצה וקשה הא אומרת לא פעלתי און ושוי אנפשי' חד"א: (ב) גם קשה בהא דפסק הרמב"ם והטוש"ע סי' קע"ד דהבא על חייבי לאוין פוטרת צרתה אבל חייבי עשה ולאוין לא פוטרת צרתה וע"כ דצרתה אינה אסורה כמו היא דאל"כ לא מקרי חליצה פסולה, וקשה טובא הא אמרינן ביבמות דף כ' דלר"א לא פטר צרתה משום דאפשר בחליצה ואנן קיי"ל דבמקום יבום חליצה לאו מצוה א"כ הרי אפשר באחרת, ומכאן ראי' גדולה למש"כ בקיץ העבר דכל היכא דעשה דוחה לל"ת אע"ג דאפשר באחרת מ"מ קיים המצוה ודווקא אם נאמר דחליצה במקום יבום לאו מצוה א"כ אינה מצוה כלל, כעין דאמרינן בכתובות פ' א"נ גבי אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל לדעת קצת ראשונים וזה שלא כנראה מדברי האחרונים דכל היכא דאפשר באחרת מקרי מצה"ב הרי ראי' גדולה להיפך: (ג) ק"ל על דעת רש"י שבת ק"ל גבי חצירות וקרפיפות דהם רשות אחרת פי' רש"י יותר מבית סאתים וזה תימא דוודאי אסור להוציא מחצר דהיא רה"י לקרקף יותר מבית סאתים וכן פי' רש"י בעירובין ע"ט דר"ש לא קאמר רק בקרקף בית סאתים וכן נראה מעירובין דף כ"ג ע"ב ומשמע דאף בתוך ד' אמות אסור לטלטל וכן מוכח באו"ח סי' שמ"ו בהג"ה ותמהני שלא הביאו דברי רש"י הללו: (ד) ק"ל על פסק הרמ"א או"ח סו"ס שמ"ו ובד"מ הובא יותר באריכות דברה"ר מקורה כל שאין לה ב' מחיצות לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משמע להדי' דהא דאמרינן בשבת דף ה' המעביר ברה"ר מקורה פטור משום פי תקרה יורד וסותם קאתינן עלה וזה תימא דהרי בהדי' מוכח בשבת צ"ט גבי עגלות ותחתיהן דאף שאין לה ב' מחיצות לא אמרינן יורד וסותם עיי"ש וכ"מ להדי' מדברי הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' שמ"ד דרה"ר מקורה דין כרמלית לו ואי ס"ד משום פי תקרה א"כ היא רה"י א"ו דליתנהו להא מילתא והא דרה"ר מקורה אין ענין לפי תקרה וה"נ משמע פשטא דלישנא לפי שאינו דומה לדגלי מדבר דאטו מי לא ידעינן בלא מילתא דרב דפי תקרה יורד וסותם וצ"ע רב בזה: (ה) עוד ק"ל ע"ד הה"מ בפ"ט מה' שבת הובא במג"א סי' ש"מ סק"ג בהא דכתב הרמב"ם ז"ל החותך יבלת בין ביד בין בכלי פטור ותמה המ"מ דבהדי' מבואר בשלהי עירובין דבכלי חייב בלחה והניח בצ"ע, ותמהני על המ"מ דבהדי' מבואר בירושלמי שלהי עירובין דהא דבכלי חייב משום חובל קאתינן עלה ולא הוצרך הרמז"ל לבאר כן דמילתא דפשיטא דבצריך לדם לא גרע משאר חובל ועיקר כוונת הרמז"ל דמשום גוזז פטור ונ"מ אם אינו צריך לגרוגרת דאינו אלא משום שבות וכיון דכאן עסיק הרמב"ם בדין גוזז שפיר כתב דאינו אלא שבות, אך ברש"י שם בעירובין מבואר דהוא משום גוזז והוא נגד הירושלמי שבת משלהי עירובין, ועיין בט"ז סו"ס של"ו ועיין דברי הרשב"א בשלהי פ' ח' שרצים ודו"ק שם ותראה סתירה לדברי הטו"ז: ידידך ישראל יהושע. סימן טו ב"ה כ"ה אדר ברי"ת לפ"ק. את חג המצות יחוג בדיצות כבוד הרבני החריף ושנון מו"ה חיים מרדכי נ"י. דבריך היקרים קבלתי ושמחתי בם והנני להשיב על סדר קונטרסך בעז"ה: