ישועות מלכו קנא

נזיר והקפה שני כתובים והתם כל השקלי וטרי' קאי אליבא דר"י דל"ל סמוכים ואיהו ס"ל דמלמדין, ובחי' ליבמות כתבתי דאין עשה דנדר נדחה כיון דאין עשה דוחה לל"ת דמקדש ויש מעילה בקונמות ואפשר דגם קדשי ב"ה אינו נדחה, בשאר דבריך יש להאריך הרבה ולעת הפנאי אצוה להעתיק לך מחי' לפ' לולב הגזול ולפ"ק דיבמות ולסוגי' דמאכילין הקל הקל ושם תראה כמה ענינים חדשים בענינים אלו ותל"מ כעת רק החוה"ש הכותב בחפזון רב: ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק. סימן יב בעזהי"ת יום ב' בא תרי"ב ל'. להנ"ל. הגיעני אמרותיך היקרים והנה אשר כתבת לי בענין עשה דוחה ל"ת הרבה הארכתי בדברים חדשים בעזהי"ת בחי' ליבמות וכאשר יגמר ההעתק מפרק ראשון אשלח לך והרבה דברים אשר כתבת כוונת לדעתי כאשר עיניך תראנה מישרים עת יגיעו לידך: כעת אשיבך על אשר כתבת לי בהא דכתבו התוס' במ"ק בשם הירושלמי דאין ללמוד אבילות מויעש לאביו אבל שבעת ימים הנאמר גבי יוסף דהוי קודם מ"ת והקשית מהרבה מקומות ובמ"כ שגית דודאי אין הפרש בין מה שנכתב בתורה ממה שנאמר קודם מתן תורה או לאחריו ואם חסר קוצו של יוד מואחות לוטן תמנע הס"ת פסולה רק שאין ללמוד ממה שנאמר בתורה דרך סיפור מעשה ומי שהי' נוהג כן בדבר שאינו נראה כמצוה לכך וכן מה שלמדו בנדה פ' המפלת מהא דויצר וודאי אף דהי' קודם מ"ת יש ללמוד ממנו דאינו אלא ללמוד מיצירה, כלל הדבר רק מה שנזכר בתורה שאחד עשה מעשה ולא נצטווה עדיין אין ללמוד ממנה שהרי לדעת עצמו עשה כן ולא נצטווה עדיין אבל המצוות שנצטוו עליהם מקודם כמו פ"ו לאדם ומילה לאברהם וכן עקידת יצחק אין שום חילוק בין קודם מ"ת לאחריו מיהו אעפ"י שאין ללמוד מקודם מ"ת מה שעשו מעצמם בלי ציווי היינו דרשה גמורה אבל אסמכתא שפיר ילפינן וזה פשוט ולא ידעתי למה נשתבשת בזה: אגב אכתוב לך מחי' תורה עיין בכ"מ פ"ז מה' תרומות על מש"כ הר"מ ז"ל דשני' שנשאת לא נפסלה מתרומה והכ"מ הקשה ע"ז ותמהני הלא ש"ס ערוך ביבמות פ' יש מותרות דוולד שני' לא נתחלל אפי' מדרבנן וע"כ דלא נעשה זונה (וע"ש בישועות מלכו]: וע' תוס' כריתות דף י"ב שכתבו דנפל מן הגג ונתקע פטור מקרבן ותימא דהא מבואר בב"ק סו"פ כיצד דחייב בנזק דל"ה אונס גמור דבאונס גמור אדם המזיק פטור כמוש"כ התוס' ב"ק וא"ל אף דהוי אונס לגבי קרבן ל"מ אונס לגבי ממון מ"מ קשה דהא בהניח להם אביהם פרה שאולה כתבו התוס' ר"פ המניח דמקרי אונס לגבי ממון ולגבי קרבן ל"מ אונס כדמוכח בהא דתנן בפ"ה דתרומות גבי המאכיל פועליו ואורחיו תרומה וה"נ משמע מהא דתנן במעילה שליח שעשה שליחתו בעה"ב מעל לא עשה שליחתו השליח מעל ותנן התם נזכרו שניהם בעה"ב מעל וחייב בקרבן ולא מקרי אונס לגבי קרבן ולגבי ממון מקרי אונס א"כ כש"כ מה דלא הוי אונס לגבי ממון לא מקרי אונס לגבי קרבן ולמה יפטור מקרבן עי' ישועות מלכו פ"א ה"ב מה' אי"ב וע' לקמן סי' ועיין בתוס' ב"ק דף ק"ב גבי שליח ששינה דשניהם לא קנו ק"ל מהא דתנן במעילה ומייתי לה בכתובות צ"ט שליח שעשה שליחתו בעה"ב מעל ואם שינה שליח מעל וכיון דלא קנו למה מעל כדפריך בפ' האיש מקדש אשה אינה קונה מעות האיך יוצאין לחולין וצ"ע: עוד ק"ל בהא דמשמע ביבמות דף מ"ח דעבד משוחרר צריך טבילה מדאורייתא ולכאורה נראה דאין קידושין תופסין בבת חורין ישראלית כיון דמקמי טבילה איכא נמי לאו דלא יהי' קדש א"כ קשה בהא דאמרינן בפ' השולח הכותב שטר אירוסין לשפחתו פליגי תנאי אי יש בכלל זה לשון שחרור ות"ל דמחוסר טבילה ולומר דאע"ג דאסור מדאורייתא מקמי טבילה מ"מ קידושין תופסין בה א"כ משכחת שיהי' קידושין תופסין ואפ"ה אסור בה וזה ג"כ צ"ע אי פוסל בבת ישראל לכהונה דרך כלל אני נבוך בזה: גם צ"ע ע"ד התוס' יבמות נ"ה שכתבו דביאת שפחה חרופה א"צ הוצאת זרע רק גמר ביאה ובירושלמי מבואר להיפך: סימן יג אור ליום ד' י"ד שבט ברי"ת ל'. להנ"ל. אגב אכתוב לך מה שתרצתי מה שתמהו על הרמז"ל דפוסק האיבעי' דיבמות ע"א גבי ערלות של ב"ז לקולא ולק"מ לא מיבעי אם נאמר דהנאה של כילוי אסור רק מדרבנן א"כ אינו אלא ספיקא דרבנן אבל אפי' אם נאמר דהנאה של כילוי אסור מדאורייתא מ"מ היינו לזר אבל נ"ל ברור דכהן ערל מותר בהנאה של כילוי דלא גרע לרע"ק מטמא ובחי' ליבמות הארכתי בזה והא דאסור לסוכו היינו דסיכה כשתי' וזה הוי רק דרבנן לדונו כשתי' ומדאורייתא הוי כשאר הנאה של כילוי והו"ל ספד"ר ולקולא וזה נכון: ידידך ישראל יהושע. סימן יד בר"ח אדר יפרח כעץ הדר כבוד ידידי חביבי הרבני החריף מו"ה ר' חיים מרדכי נ"י מכתבך הגיעני והנני לתשובתך על מכתבך הקדום מש"כ באות א' להעמיד דבריך הראשונים א"צ להשיב מש"כ באות ב' בירושלמי פ' יש מותרות ופלפלת אי הכוונה בשני' מן האירוסין או מן הנשואין זה פלא דמן האירוסין אין לה מזונות ולא פירות וע"כ מן הנשואין: מש"כ באות ג' ליישב מה שכתבתי ע"ד התוס' כריתות וכתבת דהא דנפל מן הגג היינו ברוח מצוי' כמו שפירש רש"י ז"ל במ"כ שגית דרש"י פירש כן משום דברוח שאינה מצוי' פטור מריפוי שבת ובושת אבל גם ברוח שאינה מצוי' חייב עכ"פ בנזק כדאמרינן בשלהי כיצד נפל מן הגג ברוח שאינה מצוי' חייב בנזק ודוחק לחלק בין נתקע שאין לזה טעם: עוד כתבת באות ד' דהא דהמאכיל את פועליו תרומה היינו חומש דחומש לבד כפרה וטעית בדבר פשוט דכל היכי דמשלם חומש גם קרן כפרה ועיקר כפרה בקרן והוא משנה בתרומות פ"ז: עוד כתבת באות ה' במה שנסתפקתי אם עבד שנשתחרר ולא טבל אי פוסל בביאתו שזה פלוגתא דקמאי יפה כתבת: עוד כתבת באות ו' על מה שהקשיתי ע"ד התוס' דחייב בשפחה חרופה בלי הוצאת זרע מדברי