ישועות מלכו טו

לחמץ, אמנם מעכ"ת כתב שהרחיים שבעירו איננו מזיע כי הוא מכלי ברזל המקררים אמנם עדיין יש חשש כי לפ"מ שנתברר לי הרבה מבעלי רחיים לפי שהם טוחנים הרבה הן חשודים לערב חיטים מחומצים לתוך הכשירים וזה נעשה ע"י תחבולות שונות, ואם כי מעכ"ת מכיר את האנשים כי הם כשרים ואינם חשודים בכך עכ"ז קשה בעיני שאכניס עצמי בזה כי ע"י שיתפרץ הדבר יבואו גם אחרים לעשות כך הגם שאין לנו לגזור גזירות מדעת עצמינו עכ"ז אין רצוני להצטרף בזה וכ"ת יעשה את אשר יראה בעיניו: נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא יצ"ו. **(דהרמב"ם הוחנה רק באה"ט אבל מסתימת כל המפרשים משמע דרק ט"י נתמעט לא שאר משקין טמאין ומדוקדק למה במרחץ לעיל מבואר דטהורה בכי יתן ולמה לא כאן [רק הגר"א הגיה ע"ש] ולפ"ז מדוקדק דטהורה בכי יתן ע"כ לרצון ובכה"ג גם מחמת הבית טמאה דנתלש לרצון. המגיה.)** סימן לג בעזהי"ת ו' שבט תרח"ם לפ"ק קוטנא. כבוד י"נ הרב המאור הגדול וכו' כש"ת מו"ה שמואל ליב שיחי' אבד"ק שעבערשין יצ"ו. ידידי, בדבר רחיים של קיטור עם ליוואטארען וואלנען אם להכשירם בניקור לטחון בהם חיטי דפסחא, אין נפשי להתירו כי יש בזה חששות רבות ע"כ בעל נפש ירחיק עצמו מזה, וזה איזה שנים אשר מנעתי עצמי ואת אנשי עירי ואת הדורשים ממני ש בהם על חה"פ: ושלום למר ולתורתו ידידו בלונ"ח הדוש"ת ישראל יהושע. סימן לד כבוד הרב המו"ץ הישיש מ' יצחק מראדאשיץ בדבר השמירה שנקצרה כדת ואח"כ ראו כעב קטנה נראה ואיזה טיפות נפלו ותיכף נטלו את הנקצר שהי' לערך שני כורים ונתערב אח"כ עם עוד חטים, ודאי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כי אם לא הי' רק כאיזה טיפות אשר בלא ספק החטים שירדו עליהם הטיפות הדקות המה בטלים באלף או ברבוא, וגם המחמירים לומר חוזר וניער בפסח מ"מ בזה שלא נשרה במים רק שירדו על איזה חיטים טיפות הרי כתב המג"א בסי' תס"ד ס"ק ד' שעכ"פ גם בנשרה צריך שישהה שיעור מיל וכיון שלקחו תיכף קרוב הדבר שע"י טלטול ונענוע לא הי' בו שיעור להחמיץ כי נתייבש ונחסר מהטיפות שלא הי' בו כדי ללחלח את הקליפה ולהחמיץ את מה שבתוכו, ע"כ לדעתי אין שום חשש בשמירה זו ויאכלו ענוים וישבעו: נאום ידידו. סימן לה לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם צבי נר"י אבד"ק מאנקאביד יצ"ו. ע"ד השאלה שא' לקח חטים לערך כור והראה לפניו והיו כשרים דהיינו בחמש חטים מחומצות הי' שבעה פעמים ס' ואולי לא היו אלא נתבקעו (וכדעת הרשב"א) כי אינו זוכר עתה וטחן אותם ברחיים של יד בביתו ואפו מצות מהם ואח"כ לקח עוד לערך כור אצל איש הנ"ל ולא הראה עוד לפניו וטחן אותם על רחיים של יד הנ"ל ונשאר לו לערך חצי כור שלא טחן עדיין ותחב אחד מסוחרי הקמח היד לתוך החטים הנ"ל והרגיש שהם לחים קצת והביאם לפניו וראה איזה פראבע שהם מחומצים ואמרו לו הסוחרים שיש לתלות בזה שהמקום גורם שהחטים השניים נתחמצו מפני שהחטים השניים עמדו בביתו לערך ו' ימים ושם יש ווילגאטש ועמדו על הקרקע והימים הנ"ל היו ימי גשמים: אם הי' החטים שקנה אח"כ במקום אחר אין לחוש על החטים הראשונים כי אין מחזיקין ממקום למקום ובפרט שהי' זמן רב ביניהם ששה ימים, אבל אם הי' החטים השניים עומדים ג"כ במקום הראשון והי' ג"כ העתים שוות יש לחוש גם על הראשונות ומה שבדק אותם ונמצאו יפים שמא הפראבע הי' טוב והשאר לא הי' טוב כי הי' בעליונה של השק ושם לא הגיע הלחלוחית: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק. סימן לו ב"ה מ"ח למב"י שנת תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. שפעת שלום ויחוג בשמחה ושירים חג הביכורים כבוד י"נ הרב הגאון הגדול צבי ישראל מוהר"ר פינחס אלי' רוטענבערג אבד"ק פילץ. מכתבו הגיעני, והאמת אמינא כי קשה עלי לכתוב בדינים אלו, אמנם מפני כה"ת אכתוב בקיצור נמרץ מה שרצו קצת להתיר השכר יען כי המומר מכר לנכרי א' מכירו קודם הפסח כל הבתים וכלי מלאכה שלו לצורך שכר מפני הערמה כי המומר הי' ממדינה אחרת שאין להם רשות לסחור במדינה זו ורצו קצת לומר כי גם כשמוכרין לנכרי בכל השנה היא רק דרך הערמה, יפה דחה כ"ת דברים הללו, ובאמת שאין ראוי לעשות מכירות חמץ בזה"ז כעיר פרוצה, וכבר הייתי רגיל לומר שהוא כעין שכתב הרשב"א בפ"ק דשבת גבי גיגית ונר וקדרה אפקירו מפקיר להו שהפירוש שהב"ד הם מפקירין כענין פרוזבול בפ' השולח דף ל"ו והארכתי בזה הרבה כי באמת לא אלמן ישראל גם עתה בדבר שא"א בלעדן ושלוחותי' דקמאי עבדינן בדבר שנעשה עפ"י כל ישראל, אמנם זה למי שנוהג כתק"ח אבל מי שלא נהג כתיקון חכמים דומה ללא כתב פרוזבול ויעו"ש היטב בפ' השולח בדברי התוס' שם לכן אחר אשר לא נהג בכתיבת שטר מכירה לשם חמץ אין שום היתר במה שמכר דרך הערמה לצורכו, ועכ"ז אחר שדעת הפרישה דמומר שיצא לגמרי מכלל ישראל דינו כנכרי גמור גם לבטל ע"ז, הגם שהטו"ז בה' ע"ז חולק עליו ונראין דבריו בפרט שהוא בתרא, מ"מ לפע"ד אחר שיצא מכלל ואין בו שום לחלוחית יהודית אין לנו לאסור השכר בהנאה רק בשתי' שראוי לזהר ששום יהודי לא ישתה משכר זה שעעה"פ אבל לא בהנאה מאחר שיש מקום לתלות שכבר מכר, ויש לי עוד טעמים בזה אשר די לנו לאוסרו בשתי' לא בהנאה למכרו לא"י, והאמת כי האריכות בזה קשה רק כתבתי לדעת הענין בקצרה: יתענג כ"ת על רוב שלום ויזכה לשיבה טובה ולרב שלום נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. והנני מוסיף דכיון דחמץ שעעה"פ אסור רק מצד קנס שקנסו כדי שלא יעשה כן פ"א יש מקום לומר