ישועות מלכו יד

דא"כ יהי' די לשכור מאדם אחר ותירץ דבעינן שיהי' מטפל בעבודת המלך, ותימא גדולה על האחרונים שהרי מבואר בב"י סי' שפ"ב דגזבר שהוסר מפקודתו יכולין לשכור הימנו כל שאוכל מפרס המלך הו"ל כמשרתו ומהני וע"כ מטעם שליחות, ומזה נדחה נמי מה שחידש בעל נוב"י דבמקומות שיש דירות מיוחדות לאנ"ח דלא מהני שכירות הפקיד כיון דאין רשות בידי הפקיד להושיב שם כליו וז"א כלום דשכירות הפקיד אינו מכחו רק בשליחותו של המלך [ובשליחות מהני אפי' הבעלים מוחים דלא בעינן דעת כמבואר בפ' הדר ופסקינן בסי' שפ"ב] והרי יש להמלך כח לעשות בזה כחפצו ולא גרע מפקיד שהוסר ואוכל פרס המלך וזה כלל גדול בדינים אלו שכל שהוא ממשרתי המלך ומזומן לעבודתו הרי הוא כשליחו של המלך לזה אע"פ שאין לו כח ואינו פקיד על הבתים כלל ואינו ממונה להושיב שם כלום שהרי שכירו ולקיטו פרש"י שהוא שכירו ללקוט קצירו אע"פ שאינו משרתו לבית מ"מ מהני שכירתו, ואין בידי ס' נוב"י לידע יסודו אך כפי מה שהעתיק כ"ת דבריו נפלאו בעיני, גם דברי הח"צ אפשר דמיירי בשר שאין עליו קצין ומושל שיש לו כח הא כשיש עליו מהני מדין שליחות, ואפי' את"ל שדברי הח"צ המה כפשוטם ודאי המה דחוים מהלכה: ואל תשיבני מהא דמבואר בש"ע סי' שפ"ב ס"ט דבהשאיל לישראל מקום ויחד לו מקום דלא מקרי שכירו ולקיטו אלמא דבעינן שכירו ולקיטו באותו הבית, דליתא דודאי לא בעינן כלל שכירו ולקיטו באותו הבית אלא דהתם ודאי לא הוי הישראל שכירו שאינו משרתו כלל אלא דאנן הכי קאמרינן דכשם דמשרתו כיון דהוא ממונה על עיסקא נעשה שליחו בע"כ א"כ ה"נ אם הישראל הוא שותף בבית מקרי ג"כ שליח אבל יחד לו קרן זוית תו לא הוי שליחו כלל: ויש לעיין שם בדברי המג"א מה שהביא בשם הב"ח ואין כאן מקום להאריך בזה גם הי' מקום לצדד שאם א"א לשכור באותו העיר שיכול לשכור מפקיד שבעיר אחרת כיון דחשבינן לי' כשוכר מהמלך וכל שהוא מזומן ומוכן לעבודתו של המלך הו"ל כשליחו וא"צ שיהי' שכיר ולקיט על אותו הבית כמו שנראה מדברי רש"י שהבאתי, אלא דמסתפינא לחדש דבר שלא נזכר בש"ע ואפשר דעכ"פ צריך שיהי' מאותו העיר אלא עכ"פ בדינים הללו ברור כמש"כ וכן משמע להדיא בחי' הריטב"א עירובין דף ס"ו דאפי' יחד לו מקום מהני כל שבא מכחו של נכרי ומכאן סייעתא לדברינו שלא כדברי הנו"ב: ומש"כ כ"ת בשם ספר יהושע הנדפס מחדש ספר זה אינו נמצא ת"י והי' מקום לעיין בהא דמס' ביצה דף ה' גבי דבר שבמנין וכפי הנראה אין לדמותו למש"כ הראשונים גבי גילוי אמנם א"צ להאריך בזה אחרי שהיסוד רעוע וההיתר ברור כמש"כ: ומה שהקשה הט"ז בסי' שפ"ד ס"ק א' על ההוא דינא דא"ח לק"מ לפמש"כ המג"א בס"ק ב' אך טפי הו"ל להקשות על ההוא דינא דאכסנאי דמבואר בס"א, ולפענ"ד הי' נראה אע"ג דאין השוכר נכרי אוסר על המשכיר דוקא על המשכיר לחוד אבל לאחרים אוסר ואע"ג דלענין ביטול רשות אינו יכול לבטל לאחד שאני דירת עכו"ם שאינו אוסר כלל אלא דחכמים תקנו דמחויב לשכור ואם אחד שוכר מהני עכ"פ לדידי', ובזה הי' מקום ליישב פסקי הש"ע ואע"ג דמבואר בפוסקים דכל שלא שכר העירוב בטל ש"ה דהו"ל כאילו שכרו מעו"י וצ"ע לדינא: עתה אבוא להתבונן בדברי כ"ת מש"כ על קושי' הגר"א מהא דסוברין תחומין דאורייתא מעירובין דף ס"ה קו' זו אין לה שחר כלל דבנהרות ודאי לאו דאורייתא כמו שהרגיש מעכ"ת וגדולה מזה נסתפקתי במ"א דאפשר דבמדבר ג"כ אינו אלא מדרבנן כיון דאינו אלא כרמלית דכיון דבעינן דומיא דדגלי מדבר שהי' רה"ר ובזה הי' מקום ליישב מה שהקשו האחרונים מהא דיומא עתי אפי' בשבת למה הלכתא לימא לתחומין וכן מה שהקשה המג"א בסי' תצ"ח סק"ז ע"ש, וא"ל דהא לדעת הרמז"ל בפ"ד מה' שבת מדבר בזמן שישראל שרוין הו"ל ככרמלית ואפ"ה הי' נוהג תחומין דיש לדחות, אך מדברי הפוסקים נראה דמדבר אע"ג דהיא כרמלית מ"מ תחומין נוהג בה ובטלה דעתי (ועי' שבת ס"ט: בתוד"ה עושה ובחי' הרמב"ן שם]: ע"ד הרלב"ח בבהמה וכלים אם תחומין דאורייתא נראה דבבהמה אם שייך שביתת בהמתו בתחומין תלי' בפלוגתא דקמאי בריש יבמות אם מ"ע דשבתון הוא גם שייך בתחומין ומחמר ולדעת הרשב"א בשם רבו דשבתון אינו אלא על מלאכות ה"נ עשה דלמען ינוח ובמ"א הארכתי ולקצר אני צריך כי דברי הרשב"א סותרין לכאורה מש"כ בעבה"ק דשביתת בהמה נוהג ביו"ט ובחי' לה' יו"ט הארכתי: מה שהקשה בפסחים בפ"ב בעצי הקדש דלא הוי דשיל"מ מקלי קלי, ליתא כיון דיש שבח עצים בפת הוי כבעינא] ודוקא במוקצה דל"ש שבח עצים ואע"ג דרבנן ל"ל שבח עצים מ"מ בדבר שיש לו מתירין י"ל דמודו: מה שהקשה דהא הו"ל א"מ לא הבנתי כיון דבא לתקן כדקיי"ל ביו"ד סי' ק"ב: מה שהקשה בשם ס' שעה"מ על התוס' עירובין דף מ"ה מהא דביצה גבי מים ומלח בפשוט י"ל דאע"ג דרב אשי מדמי תערובות לספק היינו בנתערב ממילא אבל לערב בידים ודאי חמור ואפי' למאן דס"ל דאיסור דרבנן כגון חלת חו"ל מבטלין מ"מ בדשיל"מ לא מבטלין כמש"כ בחי' ליו"ד סי' צ"ט דאסור לערב בא"מ (והתם הו"ל כמאן דעירב בידים] ובזה י"ל קו' הראשונים דהא הו"ל א"מ דתחלת עירוב ל"ש זה כמובן והרבה יש להאריך בזה: הנה קצרתי וכתבתי בחפזון כאשר בקש כ"ת לחוות דעתי בזה ושלא להתמהמה: ידידו דוש"ת בלונ"ת ישראל יהושע חופ"ק ווארקא. סימן לב ב"ה כ"ב כסלו תר"ן לפ"ק. כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשבח מו"ה פינחס אלי' רוטענבערג אבד"ק פילץ ע"ד הרחיים של קיטור, זה כעשרים שנה אשר מנעתי להביא את הקמח הנטחן ברחיים האלו למחנינו כי נתברר שהוא מזיע וכבר הרגיש בזה הגאון קרבן נתנאל שאפשר שזיעה כזו מחמצת ודינו כתולדות המים, ומלבד זה הנה הרא"ש בפ' כל שעה הביא בשם הרוקח דזיעת בתים אע"פ שאינו מכשיר מ"מ מחמיץ דומי' דרוק והרא"ש ז"ל דחה דבריו דרוק מכשיר, וליישב קצת דעת הרוקח נראה דס"ל הא דתנן בפ"ב דמכשירין דזיעת בתים אינו מכשיר הוא לפי שלא נתלש לרצון **(ולכאורה קשה מהא דבריכה בבית דרק מה שהוא מחמת הבריכה טמא והרי ע"כ נתלש לרצון ושוב טמא גם מחמת הבית דהרי נתלשין ביחד ואפשר כיון דמיירי במים טמאין לא בעינן לרצון כמבואר שם ואף)** ואין זה ענין