ישועות מלכו קמט

בתפילין וכר"ח וכיון שפסקו דקשר של תפילין הלל"מ סתמא כפירושו דעניבה פסולה: מש"כ באות ג' בלאו הבא מכ"ע פשיטא לי דנשים פטורות ומש"כ ראי' לזה משביעית ל"י לזה שחר דפירות שגדלו בשביעית טעונין ביעור כל ימות עולם ואין זה ענין לזמן גרמא דאחר שעבר עליהן זמן הביעור טעונין שריפה וביעור לעולם גם צע"ק דבזבחים ק"ו ע"ב משמע דאיכא ל"ת על פירות שביעית אחרי הביעור ולא נראה כן מדברי כל הפוסקים: מש"כ באות ט' הרגיש מש"כ בחי' בדבר זה: מש"כ באות ז' פשוט דגם קודם שנגנז שמן המשחה לא היו מושחין בו כהן שלא נמשח רק לשעה ומש"כ בתו"י ריש יומא בזה לא כתבו אלא לס"ד דלא הי' עצה אחרת אבל למסקנא דעבודתו מחנכתו אין מזלזלין בשמן המשחה לצורך דבר שאינו אלא ליומא בלבד ופשוט (וכ"מ ברמב"ן אחרי ט"ז ל"ב, המגיה.] ויתענג על רוב שלום כנפשו ונפש ידידו דוש"ה ישראל יהושע. סימן ט להנ"ל. ב"ה יום א' ו' אלול תרי"א ל' פולטוסק תכתב לחיים טובים ומתוקנים כבוד ידידי הרבני החריף מ' חיים מרדכי נ"י. קבלתי מכתבך בירח העבר ושמחתי מאד בראותי דבריך הנעימים, והנה אשר תמהת ע"ד תוס' יבמות פ' יש מותרות שנסתפקו אם טבל למעשר עני חייב מיתה והרמז"ל בה' מע"ר פשיטא לי' דאינו חייב מיתה ותמהת מדברי ירושלמי סוף פ' האיש מקדש, גם אנכי תמהתי על זה וכבר כתוב אצלי בגליון הש"ס בתוס' לתמוה מדברי ירושלמי הללו וגם ע"ד הרמז"ל וע"כ צ"ל שהי' להם גירסא אחרת בירושלמי: ואשר הקשית לשאול ע"ד הכפות תמרים שכתב דטבל למעשר עני כיון דליכא מיתה לא הוי מה"ב וע"ז תמהת דודאי בל"ת לחודה שייך מה"ב, הנה בתשו' ש"א כתב כן בדיני חמץ ומצה בדלית לי' מצה אחרת רק הטבולה למעשר עני כיון דליכא מיתה אמרינן עדל"ת משא"כ בטבול למע"ר כיון דאיכא מיתה לא דחי עשה את ל"ת שיש בה מיתה אלא דלפענ"ד אין זה מחוור דודאי טבל יש בו עשה ול"ת דהא כיון דאין מפרישין על האבוד א"כ בזה שאוכלו מבטל נמי מ"ע דהפרשה והו"ל עשה ול"ת דעשה דמצה אינה דוחה אותם בפרט למש"כ רש"י גיטין מ"ז ע"ב בטבל דעיקר המצוה דהפרשה אינה אלא לתקן שיהי' מותר באכילה וא"כ האוכל בלא הפרשה מבטל מ"ע דהפרשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה וזה ברור מאוד. [ע' ישועות מלכו פ"ה ה' כ"ד מה' תרומות ד"ה ולפ"ז]: גם יש לעיין היכי דהלאו כולל ל"ת שיש בו מיתה או כרת ודבר שאין בו רק מלקות גרידא כיון דלא ניתן הלאו לדחות בדבר שיש בו כרת גם בדבר שאין בו רק מלקות נמי לא נדחה ויש ראי' קצת מדברי בעה"מ במכות פ' אלו הן הלוקין גבי לאו שקדמו עשה (וע' ישועות מלכו פ"א ה"א מה' שבת] ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בעירובין דידחה עשה דמתן ד' לל"ת דבל תוסיף ולמש"כ כיון דהלאו דבל תוסיף כולל נמי כרת ומיתת ב"ד שלא נתנו לדחות ממילא לא נדחה בשום מקום, אך קשה מזבחים דף צ' דפריך מהא דיקדש ניתי עשה וידחה לל"ת הא ל"ת דקדשים פסולים כולל נמי כל מיני פסולים אף נותר ופיגול שיש בהם כרת וממילא אף דבר שאין בו כרת לא נדחה ולמש"כ המ"מ בפ"א מה' חו"מ דעל טע"כ ליכא כרת ניחא וצ"ע בכלל זה: עוד יש לעיין אי עשה דמצה מצי לדחות דאיתקיש לפסח כמבואר בערבי פסחים קי"ט [וע' בתשו' דלקמן] ואין להאריך בזה רק דעיקר דטבל הטבול למ"ע אפי' את"ל דליכא גבי' מיתה ביד"ש מ"מ לא ניתן לדחות דאיכא עשה ול"ת דמבטל עשה דהפרשה: עוד הקשית ע"ד תוס' פ' הבא על יבמתו דכתבו דלענין ממון מודה רבי דבתרי זמני ל"ה חזקה והקשית מהא דפ' המקבל דאפי' בב' פעמים הוי חזקה לרבי אפי' לגבי ממון יפה הקשית ואפשר ליישב דברי התוס' דדוקא להחזיק למפרע לא אמרינן בב' פעמים דהוי חזקה משא"כ על להבא דליכא חזקה כדאמרינן בגיטין שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן לכן אפי' בתרי זימני חזקה [והתם בהמקבל לענין להבא] אלא דקשה ע"ז דהרי התוס' הוכיחו כן משור המועד אלמא אפי' להחזיק מכאן ולהבא לא אמרינן בממון, לכן נראה דוקא להוציא ס"ל להתוס' וכן בכתובה כיון דאיכא שטר מחשב קצת כגבוי משא"כ בהאי דהמקבל, ועל רב שלום תתענג ולחיים טובים תכתב ותחתם: ידידך ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק. סימן י להנ"ל. בעזה"י יום ה' כ"ח אלול תרי"א. הגיעני אמרותיך הנעימים ושמחתי הרבה בראותך מצליח בתורה כן יאמץ ה' לבבך בתורה ובמעשים כנפשך, וע"ד אשר כתבת לדחות השגתי על הש"א שכתב דטבל למ"ע כיון דלית בי' מיתה אתי עשה ודחי ל"ת ואני דחיתי דאיכא נמי עשה דהפרשה הנדחת ואתה כתבת דהרי הש"א כתב דאיירי באין לו אלא כזית ושגית בזה כי הרב ש"א לא כתב אלא. כלל אלא כזית מצומצם ואי יפריש לא יהי' לו מצה כזית אבל אם לא יטלנו למצה אלא יניחנה כך ודאי ישאר בו כזית להפרשה וזה פשוט לא ידעתי למה שגית בזה: ובעיקר מלתא דפשיטא לי' להש"א דבדאית לי' כזית אחרת מקרי מצהב"ע לא ברירא לי כלל דמשמע ודאי דכל היכי דהעשה ביכולתה לדחות לל"ת אע"ג דאפשר לקיים באחרת ועבר על הל"ת מ"מ אין העשה נפסלת בכך כיון דאין החסרון בגוף המצוה דמצד עצמה נתנה לדחות "הי דאפשר לו לעשות בלי דחי' אין זה החסרון בגוף המצוה ולא אמרינן מצהב"ע אלא במקום שאין הלאו ניתן לדחות כלל והחסרון בגוף המצוה ומצאתי לי סעד לסברא זו ממש"כ התוס' יומא דף ז' ד"ה דם שנטמא דאפי' למ"ד טומאה דחוי' בציבור ואם אפשר לעשות בטהרה מהדרינן מ"מ בדיעבד הקרבן כשר אע"ג דטמא מחלל עבודה מ"מ בציבור כיון דאם לא הי' טהור הי' נדחה גם עתה דאפשר בטהרה הקרבן כשר א"כ דון מיני' לענין מצהב"ע דכוותי' ובזכרוני שראיתי לסברא זו לחד מרבוותא דכל היכי דעשה דוחה לל"ת אע"ג דאפשר לקיים בהיתר ועביד באיסור מ"מ לא נפסל משום מצהב"ע דרוש נא בחי' הרמב"ן והרשב"א יבמות אולי נמצא מזה כי אצלי לא נמצא חי' הרשב"א והרמב"ן יבמות] וא"כ כיון דברמב"ם ז"ל מבואר דא"י במצה של טבל ע"כ דהוי עשה ול"ת ול"מ לדחות, ואל תשיבני מהא דיבמות כ"א בהא דאם בעלו קנו דהתם טעמא אחרינא איכא ולא משום מצהב"ע אלא דהו"ל כעין ביאה פסולה אבל