ישועות מלכו קמז

הא גם קנס דק' סלע א"צ בפני הבית רק ג' סמוכין, ואני תמה הלא כמו כן כתב הרא"ה במצוה תקנ"ז גבי מ"ע דאונס שאין דנין דין קנס דאונס אלא בפני הבית, והא ודאי דהקנס דאונס נוהג אף שלא בפני הבית אלא בפני ג' סמוכין אלא ע"כ דלאו דוקא קאמר אלא שהכונה שא"נ בזה"ז דליכא סמוכין כש"כ שי"ל כן בכוונתו במוש"ר, כש"כ לפי מה שביארתי בחי' סי' ב' ס"ק א' דגם מלקות אינו נוהג אלא בפני הבית: והנה כ"ת כתב דמס"ל להרא"ה אי כדעת התוס' וסייעתם, דא"צ חיוב מיתה אי כדעת החולקים, לכן גבי ל"ת לאשה מספיקא צריך לכונסה משא"כ גבי חיוב מלקות וק' סלע דאינו מחויב מספק, והנה הדבר דחוק להעמיס כן בכוונת החינוך, גם מה דפשיטא לי' לכ"ת בס' מ"ע דלו תהי' לאשה דספיקא להחמיר, אמת שכן תפס במושלם הרב מל"מ בפ"ג מה' נערה בתולה שעל מש"כ הרמב"ם ז"ל בהוציא ש"ר על נשואי ראשונה פטור ממלקות ואם רצה לגרשה מגרשה כתב להקשות כיון דהיא איבעי' דלא איפשטא ספיקא להחמיר, אבל אין דבריו מוכרחין כלל שנראה דלא אמרינן ספיקא דאורייתא להחמיר אלא במצות שבין אדם למקום אבל במצות שבין אדם לחבירו כמו בשיעבוד נכסים ספיקו להקל כש"כ בשיעבוד גופו ואין כופין מס' אדם לדור ולבעול את אשתו השנואה לו, ומה"ט באנס אשה ספק נערה או ס' בתולה פטור לכונסה ולא אמרינן ספיקו להחמיר דמה לי שיעבוד גופו או שיעבוד נכסים, וגם בצדקה לדעת הרמב"ן והרשב"א להחמיר בספק היינו משום דכתיב קרא צדק משלך ותן לו ול"מ לדעת ר"ת וסייעתו דס"ל במתנה ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו קיים דג"ז דבר שבממון א"כ הה"ד לענין ספק דמצות ולו תהי' לאשה, וגם לדעת הרמז"ל דס"ל במתנה ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו בטל דאין זה כדבר שבממון היינו ברוצה לקיימה וא"ר לגרשה בזה בכל שעתא גורם לה צער שעגונה מחמתו אבל כשרוצה לגרשה והיא א"ר לפי שהוא משועבד לה דבר ברור שזה ככל שיעבוד דדינו כממון וספיקו לקולא, והאי דפ"ק דקידושין י"ט גבי ייעוד התם טעמא אחרינא איכא, תדע דאל"כ תקשה לדעת ר"ת אלא דהתם האב מתנה שלא מדעת הבת, וכבר הארכתי בזה בחי' לא"ע: ובאמת שיש לעיין במוש"ר ואונס כשהיא מחלה לו העונה י"ל דגם לדעת הרמב"ם מהני והא דהאידנא גם כשנתרצה להתגרש מצית לחזור מחמת תקנת רגמ"ה אין למדין ד"ת מתקנתא דבתראה והא דירושלמי שמביא הריטב"א בפ"ק דקידושין ט' ע"ב גבי בוררת וחזרה ובוררת בבאו עלי' עשרה ב"א, התם לאו מחילה גמורה היא, אבל מ"מ כל שמחלה לו העונה י"ל דל"מ למיהדר גם לדעת הרמב"ם כיון שאינו אלא שיעבוד הגוף ואינה עגונה מחמתו, תדע שהרי בנתגרשה מרצונה משמע דא"ח להחזירה אם נתרצית להחזיר לו וא"ל עוד בזה: ומש"כ כ"ת עמש"כ בספרי סי' א' סק"ב ע"ד רש"ל עי' חי' הרד"ד להגאון מלאסק ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ג מ"ד] הנה ראיתי לכ"ת בתחילת דבריו שחילק בין גזל הגר לשאר גזל וז"א כמבואר בב"ק ק"ט ע"ש היטב בסוגי', גם מש"כ דנהי דשבועת הפקדון נוהגת בין בב"ד בין שלא בב"ד הודאה מיהו צריך בב"ד ודברים אלו אין להם שורש וסמך, גם יקשה מדברי הרא"ש פ' הגוזל גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו שכתב שם הרא"ש דלא מכפר לי' עד שישיב חמץ מעלי' ע"ש ואי ס"ד דבכופר בזה"ז ליכא חיוב דשבועת הפקדון א"כ א"צ לשלם ויאמר הרי שלך לפניך [אחרי דהרא"ש שאינו מביא דבר שאינו בזה"ז ע"כ אזה"ז כתב] ומכש"כ לפמש"כ כ"ת ליישב קו' הש"ך בסי' שס"ז דבזה"ז ליכא חיוב דשבועת הפקדון גם אקרן וזה נסתר מדברי הרא"ש שזכרנו: ומש"כ כ"ת ע"ד קו' ע"ד הרמב"ם ז"ל בה' כלים שכתב דכלי העשוי לקבל דברים גדולים גם כשנפחת במוציא רמון מק"ט ותמוה משבת פ"ח בעגלה מלאה אבנים דניקב במ"ר טהורה עי' ישועות מלכו ה' כלים] וכ"ת רצה לחלק בין עשאן לכתחילה בנקבים דטמאה מצד אחשבה ובין ניקב מאליו דטהורה והא דשבת איירי בניקבה ונשברה הנה לישנא דש"ס עגלה של אבנים לא משמע שנשברה אלא שהיתה מיוחדת לאבנים, אמנם בחי' ישבתי דגם לדעת הרמב"ם דאין לו בית קיבול לרמונים אין דינו אלא כפשוטי כלי עץ והנה דעת הרמב"ם נהי דפשוטי כלי עץ מטמאין מדרבנן דוקא דשזפן והן כלי אומן לא סתם פשוטי כלי עץ אע"ג דעשוין לתשמיש א"כ י"ל גבי טלטול שוורים כיון דלא מקבלי טומאה אלא מדרבנן כמו פשוטי כלים נהי דטלטול ע"י שוורים מקרי טלטול מ"מ כיון דבאו במדה לאו כלי אומן נינהו עוד הארכתי בזה ויען כי המוכ"ז אץ לדרכו קצרתי שיח אהלו יפריח: ידידו הדורש שלום תורתו ישראל יהושע החופ"ק קוטנא יצ"ו. סימן ג ב"ה י"א טבת רמ"א לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד י"נ חתני הרב הגאון המפורסם לשבח ולתהלה מ' חיים אלעזר וואקס הגאבד"ק קאליש עש"ז בתי הרבנית תחי' מכתבו הגיעני וע"ד המוכ"ז ר' בנימין עיינתי בהגב"ע של הבד"צ מראדשיץ וגם מש"כ הרב המ"ץ מפשעדבורז שנ"ל שזו האשה איננה בכלל שוטה לפי שיודעת לשמור עצמה וגיטה ויש לדון אותה למורדת ואין דבריו נכונים וכמו שאבאר, והנה באיכת שמירת גיטה ועצמה מבואר בתשו' רש"ל סי' ס"ה פילפול בין רבינו שמחה וראבי' שדעת רבינו שמחה להקל דביודעת לשמור גיטה סגי בצרור וזורקתו ולכל היותר כשמבחנת בין גיטה לד"א וביודעת לשמור עצמה מיקל הרבה ודעת ראבי' ביודעת לשמור גיטה צריכה בחינה יתירה כעין פעוטות ותליא בחילוף הגרסות בפרק התקבל ע"ש ורש"ל העלה להחמיר הרבה דביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה גם בדיעבד אינה מתגרשת גם הוסיף עוד כי בזה"ז אין אנחנו בקיאין בבדיקה הזו והאמת כי יש להאריך הרבה בזה ולא ראיתי כעת להאריך, ובמ"א בארנו כי לפי הנראה לא קי"ל כחומרת הרש"ל בהא דאין אנו בקיאין ואם נראה לב"ד שהיא בחקת יודעת לשמור גיטה גם יש לה דעת שלא תתפתה בנקל מותרת להתגרש כי הרש"ל שהחמיר לגרמי' כתב כן שהחמיר בא"י לשמור א"ע אף בדיעבד אינה מתגרשת מה שרוב הפוסקים לא ס"ל כן ועיין בא"ע סי' ק"ך והכי חזינן לרבנן קשישאי דסמכי על בדיקה זו אף בזה"ז לכן באם תתרצה להתגרש דעתי נוטה להתירה, ואמנם מה שרוצה הרב המ"ץ מפשעדבורז לדונה למודדת ליתא כיון דחזינן דהיא חולה ומשעומת הא ודאי מה שמואסת בתשמיש ושימוש בעלה הוא מחמת חולי ונסתחפה שדהו, וע' בשלהי נדרים באומרת השמים ביני לבינך ובדברי הר"ן שם ואע"ג דקיי"ל כמשנה אחרונה הכא חזינן דהיא חולה ואינה בכלל בת דעת שתהי' שפוי' לגמרי ודאי אין להפסידה בשביל זה כתובתה לכן אין לגרשה בע"כ רק ע"י השתדלות שתתרצה כנלפע"ד ומפני הטרדה אקצר שיח אהלו יפריח: חותנו ידידו דוש"ת ישראל יהושע חופ"ק יצ"ו.