ישועות מלכו קמה

שמצא גירסא אחרת בירושלמי דקידושין הרי היא ככניסה וכתב עוד דאם נאמר דבקידושין לבד לא מקרי דיעבד לא תקשה מהא דאמרינן לא נשאת נשאת ממש אלא אף בהתירוה דהתם בהתירא קעבד כלומר דק"ל דודאי קידושין שעשתה מעשה לא גרע מהתירוה לינשא ותירץ דש"ה דהוי בהתירא משא"כ הכא דהקידושין היו באיסור אחר שכבר נודע לה הספק ולפ"ז ניחא בהא דקדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר כיון דבקידושין דרבנן אם נשאת ל"ת ל"מ לדעת הרשב"א דקידושין הו"ל כנשואין דלא הי' לנו לחוש לקידושי הראשון אחר שנעשה מעשה שנתקדשה לשני אלא דאפי' לדעת הרמב"ן וסייעתו מ"מ היכא דעשתה בהיתר דלא בחנם נקט קדשה אבי' בדרך והיא בעיר והיינו שלא ידעה מקידושי אבי' וקדשה עצמה בחזקת שבגרה ובהיתר גמור הי' ודאי הו"ל כנשאת דל"ת אף שאין הבעל יודע בברי דדוקא בבו"ב צריך שיאמר ברי לי כמש"כ בשם מהרי"ק. ונראה דגם שנראה קצת מדברי פוסקים שחלקו על מהרי"ק במה שהתיר בנשאת אף שלא טענה ברי וראיות מהרי"ק מדברי התוס' צ"ע וביותר משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל הובא בר"ן סופ"ב דכתובות מ"מ היכי שהיא טוענת ברי ואין מי שיכחישנה הכל מודים שאם נשאת ל"ת א"כ מוכח דשמואל חייש מד"ת, ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' למה נקט קדשה עצמה בעיר ולמש"כ י"ל דלרבותא דשמואל נקט דאע"ג דעשתה מעשה ונתקדשה והו"ל כנשאת כמש"כ והיינו דאיכא חששא דאורייתא ושפיר מותיב מיני' לשמואל: והנה ראיתי לבעל נו"ב מהד"ק סי' שהוכיח דבאומרת שלא הבינה אינו ספק דא"כ היתה בעצמה נאמנת, דכל היכי דלא אתחזק נאמן ע"א ואפי' בע"ד ואני אומר סבלונת יוכיחו וכן בספק לכשר ספק לפסול משום מעלת יוחסין לדעת הרמב"ם ז"ל אפי' ברי ל"מ לינשא לכתחילה ואפי' רוב ל"מ ומזה הוכיחו התוס' דגם חזקה ל"מ וזה ברור ופשוט והכי מוכח להדיא מדברי הרשב"א בסי' אלף קע"ט דאם אומרת שלא שמעה אינה נאמנת שלא שמעה אלא במיגו דלא היא היתה אבל בלא מיגו לא היתה נאמנת מצד ספק קידושין והיינו. כמוש"כ דספק קידושין אינה נאמנת אלא במיגו, ובנד"ד נראה ודאי דאינו אלא ספק קידושין כמש"כ הריטב"א דבזה"ז שאינם מדברים בלה"ק אינו מוכרח שהבינה והרבה מע"ה שא"י וצריך לומר לפניהם נראה דאינו אלא ספק קידושין ומ"מ אינה נאמנת להתירה לכתחילה אלא שאם נשאת ל"ת, ומ"מ בנד"ד שאין העדים יודעין כלל אם נתן לה נאמנת שלא הבינה במיגו דלא נתן לה כמש"כ הרשב"א ז"ל ואע"ג דיש לפקפק בזה דא"י להעיז פני' בפני בעלה משא"כ בלא הבינה אינה מעיזה דאין הבעל יודע י"ל דמ"מ מקרי מגו כמו שנראה מדברי רמ"א סי' מ"ב: עוד יש ספק ג', בענין קידושין באשר שע"א לא ראה כלל הנתינה ולא ראה אצלו הטבעת אמנם השני ראה קודם שתחב לה באצבעה את הטבעת בידה אמנם גוף הנתינה לא ראה והנה אמרתי להעתיק קצת מש"כ בחי' לא"ע סי' ז"ך כי בנתן לה סתם ודבר עמה על עסקי קידושין מבואר בש"ס ופוסקים דמקודשת וראיתי במל"מ שכתב שאם עדים שמעו שדבר עמה על עסק קידושין ולא ראה הנתינה לידה ושנים אחרים ראו הנתינה ולא שמעו שדבר עמה על עסקי קידושין די"ל דהו"ל כמקדש בלא עדים שהעדים הראשונים לא ראו הנתינה והב' לא שמעו שדבר עמה ולפענ"ד דלא קיי"ל כן להלכה שהרי בשליח קבלה קיי"ל דצריך עדים ואם בא א' ואמר ש"ק אני מ"מ כשנתן לשליח ואח"כ נתברר שהוא ש"ק ע"י עדים אחרים מהני אף שהעדים שהיו בשעת הגט לא ראו השליחות קבלה ולא ידעו מגורשת דהא כתב הר"ן בפ' המגרש הא דשטר וגט כשר ע"י עדי חתימה אע"ג דקיי"ל ע"מ כרתי לפי שכיון שגט יוצא מת"י ואנו רואין שנכתב בכ"י הבעל או שליחו אנן סהדי שמסרה לה הא קמן אע"ג דאין עדי חתימה יודעין כלל ממסירה ואפשר שנמלך מ"מ מקרי עדים כיון דיכולה להביא הכתב והב"ד יראו שבא לידה מן הבעל וה"נ אף שאין עדי הנתינה יודעין מהקידושין מ"מ כיון שיכולה לברר הקידושין ע"י הראשונים והשניים מהני ושוב הראו לי בספר אבני מילואים שכתב בכעין זה בסי' ל"א בכלה שכיסתה פני' דמקרי מקדש בעדים כיון דיכולים לגלות פני' ושיהו יודעין שהיא האשה וכן מבואר בדברי הרשב"א סימן אלף קע"ט אלא שבעל הספר נתקשה בדברי הרשב"א סי' תש"פ בעדים ששמעו מאחורי הגדר שנתן לה אתרוג בקידושין אע"פ שאח"כ יצא מת"י מקרי ידיעה בלא ראי' ולא מהני והניח בצ"ע דהא יכולה להראות האתרוג ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא, ע"כ מצאתי: