ישועות מלכו יג

ז"ל, לכן לדעתי העני' אין אמת המים אוסרת עד שיהא המים גבוהים עשרה מקרקע החצר גם שיהא מחיצת הגומא כשיעור. והמעיין בחי' ריטב"א דף י"ב ע"ב ודף פ"ז יראה טעם לזה, מעתה בנד"ד שבמקום צוה"פ ברוחב ד' אינו עמוק עשרה ודאי אינו אוסר אע"פ שבתוך העיר רחוק ממקום צוה"פ יש מקומות עמוקים עשרה כמש"כ בראש דברינו. אמנם אודיע לכבודו כי זה שנים רבות אשר נתרעמתי על איזה מקומות אשר ראיתי ושמעתי כי צוה"פ עוברת על מקום מגופות מחיצות היינו שמעמידין קנה אצל אחד מכותלי הבתים וקנה אחד אצל כותלי הבתים בשכונה הרחוקה וקנה על גביהן ויש בית החיצון בין שני הקנים הללו והקנה שעל גבי שני הקנים עוברת על הגג, ונ"ל דל"מ דצוה"פ אינו אלא קנה העוברת על שני הקנים לא שתהא רשות אחר מפסיק ביניהם לפיכך אם הגומא גבוה עשרה כשיעור אע"פ שאין המים עמוקים עשרה שכ' לעיל דאינו אוסר מ"מ כיון דקיי"ל דרה"י עולה עד לרקיע הנה הגומא שהאמה יורדת לתוכו מפסיק בין שני הקנים אלו, אמנם בקל יש לתקן זאת שלא יהא בגומא במקום שמעמידין שם את הצוה"פ ברוחב ד' טפחים לתוך העיר גבוה מקרקע עשרה וכיון שנחשב לצוה"פ אינו אוסר גם אם נמצא מקומות בתוך העיר עמוקין עשרה כמושכ"ל, ובענין צוה"פ שתירץ חתני הג' נ"י לא ראיתי להאריך כי באמת נראה שבעמוקה עשרה שמדין הש"ס צריך שיהי' משוקע במים טפח ל"מ צוה"פ ויעוין בפרי מגדים סי' שס"ג סק"א במשבצות: ידידו הדוש"ת בלונ"ח ישראל יהושע חו"ב קוטנא. סימן בעזהי"ת כ"ב תמוז תרמ"ז לפ"ק פה קוטנא. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדל מו"ה אביגדור ליבוש שיחי' אבד"ק קויל יצ"ו. מכתבו הנעים הגיעני, וע"ד אם לסמוך על הגאון בעל א"ע בסי' שס"ה דיכולין לסמוך על העירוב שהוא בבהכנ"ס אע"פ שמפסיק כרמלית, כי בביהש"מ לא גזרו על שבות, הגם שהב"י והמג"א בסי' שס"ה בסופו והטו"ז כתבו בפשיטות לאסור וגם הא"ע הניח בצ"ע, בכ"ז מסופק אם יש להתיר, והוסיף כ"ת כי לפ"מ שנהגו לערב בצוה"פ לפי שסומכין ע"ד בה"ג ורש"י דאין רה"ר בזה"ז, וכיון דכרמלית גזרה משום רה"ר ובזה"ז דל"ש כלל רה"ר י"ל דקיל טפי ויש לסמוך ע"ד הא"ע דל"ש שבות בזה, ודבריו תמוהים בעיני וכי הם חולקין ע"ד הא"ע דס"ל דגם שבות בע"ח לא גזרו שבות ביהש"מ, הלא הם נחלקו דדוקא בע"ח די אם קונה עירוב בהש"מ וא"צ שיהא העירוב קיים על כל השבת, משא"כ שעיקר העירוב שיהא כל הדיורין ביחד על כל השבת וצריך שיהא ראוי בבהש"מ על כל השבת, וכאן אין ראוי אף בבהש"מ על כל השבת, ול"ד לנטלו הקורות בשבת דשרי דשם בבהש"מ הי' ראוי על כל השבת אלא שנתחדש אח"כ מקרה שנשבר הקורה אבל אם הי' שכיח שישברו העכו"ם בשבת אסור כמבואר בסי' שס"ה בדברי רמ"א בשם תה"ד יעויין במג"א ס"ק י"ד ובטו"ז ס"ק ט' א"כ כש"כ כאן. ולכאורה הי' נראה לה"ר לדברי הגאון א"ע מה דמבואר בסי' שפ"ו סעיף ט' דאם אמר ככר זה היום חול ולמחר קודש מערבין בה גם עירובי חצירות, ובש"ס עירובין דף ל"ו לא נזכר זה אלא בעירובי תחומין ולמדו הפוסקים ע"ח מע"ת, ולדעת הרמב"ם ז"ל בסי' שע"ב כל שהוא איסור ולא חזי לי' ל"ח לעירוב, ולפ"ד הרמז"ל הובא בש"ע חו"מ סי' רי"ב האומר מה שתלד פרתי יהי' הקדש אע"ג דא"א מקנה דשלבל"ע מ"מ מחויב לקיים מצד נדר, אע"ג שלא אמר אתננה להקדש, א"כ לכאורה קשה באומר היום חול ולמחר קודש הא אסור לאוכלו מטעם נדר אע"פ שלא חל עדיין ההקדש וצ"ל דדוקא לחזור א"י, כמבואר בנדרים בפ' ארבעה נדרים, אבל מ"מ כל שבעת שהנדר יוכל להחל אינו בעולם עוד רשאי לאוכלו קודם א"כ קשה מהא דהיום חול ולמחר קודש הא בבהש"מ לא הי' יכול להתקיים כלל, שממנ"פ אם חסר): סימן לא בעזהי"ת ווארקא כ"ח למב"י תרי"א לפ"ק. בכ"ח למספר יזכה לשמוע לחירותינו קול שופר כבוד ידידי הרב הגדול וכו' מו"ה נחום נ"י אבד"ק קארטשוב. הגיעני מכתבו היום ושמחתי בראותי כי ת"ל עוד לא אלמן ישראל משוקדי על דלתות התורה והוגי בה כה יזכהו ה' לשבת בהשקט ומנוחה ולהגות בתורת ד' כל ימיו וע"ד תורה אשר בקש ממני לחוות דעתי ע"ד העירובין אשר המנהג לשכור מפקיד העיר ומעכ"ת גמגם בזה בשם תשו' ח"צ שהרב"י לא התיר רק במקום שהרשות ביד השר לעורר מדנים ולהושיב שם כליו ואנשיו מה שאין רשות בידי הפקידים הללו בפרט במקום שאין שם א"ח שאין רשות פקיד העיר על בתי העיר ועוד במקום שיש דירות מיוחדות לא"ח אשר אין רשות הפקיד עליהם כלל וע"ז הביא בשם הנוב"י מהד"ת שאין שכירות רשות מועיל מפקיד העיר כלל על דירות הללו כי אין פקודתו עליהם עכת"ד: והנה אמינא לי' איזי אשר אין דעתי נוחה כלל לפקפק על מנהג שנתפשט והנח לישראל וכו' אמנם לכבודו דמר שמתי לבי לדבר זה ועיינתי בתשו' ח"צ סי' ו' ורואה אני שדבריו המה תמוהים כי הנה נראה שהבין הרב ז"ל דשכירות ששוכרים מהפקיד לפי שיש לו תפיסת יד. לכן נשען על דברי הרב"י לפקפק, וז"א דהא דתפיסת יד הבעלים ושכירו ולקיטו תרי מילי נינהו כמבואר בב"י סי' שצ"א בשם הר"י קארו דתפיסת יד הו"ל כבעלים ממש ושכירו ולקיטו הוא מטעם שליח, וזה שאנו שוכרין מפקיד הוא משום שיש להמלך תפיסת יד ובידו להושיב בבתי העיר כל חפצו כרצונו לצורכו, הו"ל משרתיו כשכירו ולקיטו ולזה אף שאין למשרתיו רשות לעשות דבר בלתי פקודת אדונו מ"מ כיון שהוא משרתו הו"ל כשליחו כמש"כ הרב"י בסי' שפ"ב בשם הרשב"א דגזבר המלך כמלך, וע"כ לא הצריך הב"י אלא לאלים כח השר והמלך שיהא לו תפיסת יד דהשר ודאי לא נחשב כשכירו ולקיטו של בני העיר אבל כל שיש להשר כח אף שאין למשרתיו כח לעשות דבר בלי פקודת אדונו מהני, תדע שהרב ב"י בסי' שפ"ב הקשה על שכירות ששוכרין מהשר שהרי אינו מגיע לאוצר המלך עיי"ש מה שתירץ דאין המלך מקפיד ובדבר שיש בו תפיסת יד א"צ לשכור ממנו מטעם שליחות רק דהוא כבעלים ממש ורשאי ליקח השכירות לעצמו אלא ודאי דפקידי העיר אין אנו דנין אותם כבעלים כיון דאין להם רשות כלל אלא מטעם שליחות קאתינן כיון שהם משרתי המלך וכן ראיתי להדיא בתשו' מהרי"ט סי' צ"ד שכתב שאע"פ שאין להם רשות לעשות שום דבר בלתי ציווי אדונם מ"מ מהני מטעם שכירו ולקיטו וע"ש שהקשה