ישועות מלכו יב

ולאשר המוכ"ז אץ וממהר לא אוכל להאריך בזה ועוד חזון למועד: סימן כט כ"ה יום עש"ק ל"ו למב"י תרמ"ד לפ"ק קוטנא. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי זך הרעיון כש"ת מו"ה פינחס אלי' ראטענבערג אב"ד פילץ. קבלתי מכתבו, הנה בראשית עיוני לא מצאתי שום חשש בדבר יען כי אצל צוה"פ אשר אמת המים עוברת ביניהם אינו עמוק עשרה אע"פ שבתוך העיר יש איזה מקומות אשר יש בורות עמוקין עשרה גם בתוך האמה יש מקומות שעמוקין עשרה מה בכך הרי אם יש בור או אמת המים עמוקין עשרה בתוך חצירו פשיטא שאינו אוסר, וכמבואר להדיא בש"ס עירובין כ"ד ע"ב דגם ביותר מבית סאתים ועמוק עשרה אין המים אוסרין ומותר למלאות מתוכו כיון שהוא בתוך החצר, ודוקא באמת המים שבאה מחוץ לחצר שהמים שבתוך החצר מחוברין למים שבחוץ לחצר שעמוקים עשרה מקרי חיבור אבל לא כשהוא עמוק עשרה בתוך החצר ובמחיצה שהיא לצד החצר היא יבשה או שאינה עמוקה עשרה, אינו אוסר כלל דהו"ל כבור בחצירו, ואפי' אם הוא עמוק ורחב הרבה וכ"ז נ"ל פשוט מאוד: אח"כ ראיתי בס' פרי מגדים באשל אברהם סי' שנ"ו סק"א שכתב שיש להסתפק באם חוץ לחצר עמוק עשרה ותוך החצר אינו עמוק עשרה או להיפך ולא ידעתי מקום ספק בזה שאם חוץ לחצר אין עמוק עשרה מה בכך הלא חוץ לחצר בלא"ה היא כרמלית והמים נתערבו ובודאי אסור, ואם חוץ לחצר עמוק עשרה ותוך החצר אין עמוק י' ודאי אינו אוסר דכל הפחות מי' כארעא סמיכתא ובטל לגבי החצר שמוקף מד' רוחותיו דכל פחות מעשרה אינו מבטל רה"י ואין דין כרמלית ברה"י, ומלבד שהדעת נוטה לזה מדברי הריטב"א בפ"ק שאכתוב אי"ה נראה כן, עוד ראיתי לו שכתב דאם חפרו באמה בחצר והוא עמוק עשרה ורחב ד' אפשר שדינו כאילו בור בחצירו כמבואר בסי' שמ"ה או אפשר דאסור מפני מ"ע וצע"ק עכ"ד, ונפלאתי מאד על הרב הנזכר שחשש להחמיר בדבר פשוט כזה שזה ממש דין המבואר בסי' שמ"ה אחר שהמקום שאינו עמוק עשרה אינו מבטל הרה"י ודינו ממש כרה"י גם מדרבנן מה ענין לאסור המקום שיש בו עשרה שהיא בתוך רה"י מפני מ"ע שיחשבו שגם כל החצר הוא למעלה והוא פלאי, ונראה שגם הרב ז"ל לא כתב אלא לפלפולא בעלמא, ועוד דבשל רבים ל"ש חשש מ"ע, ואפשר שגם הוא ז"ל לא החמיר קצת אלא בחצר לא בשל רבים כמש"כ המג"א בסי' רמ"ד ס"ק ז', ואפי' להאחרונים שגמגמו בדברי המג"א הללו היינו בקבלנות שמדין הש"ס אסור משום מ"ע לא כן בבור באמה שאין לזה שורש וענף בש"ס ופוסקים, והנה עיינתי בדברי מעכ"ת שיחי' שהם בנוים ע"ד החתם סופר סי' פ"ז וראיתי שם שחקר חקירות חכם בענין עמוק עשרה אם הפירוש כל שיש בגובה עשרה טפחים אע"פ שאין המחיצות עשרה כגון שמחיצות הגומא מתלקטין עשרה מיותר מד' אמות שאין דינן כמחיצות אפ"ה אסור או דלמא דבגומא תליא אם היא עמוקה עשרה ומחיצותי' גבוהות עשרה היינו שמתלקט עשרה מתוך ד' אמות אבל בלא"ה אינו אוסר ולבסוף הסכים דעיקר תליא בגומא שתהא עמוקה י' ע"י המחיצות שמתלקטין עשרה מתוך ד' אמות והביא לזה ראיות חלושות. וכ"ת כתב שמדברי המג"א סי' שנ"ו ס"ק ב' נראה שלא כדבריו אלא שאע"פ דאין מחיצות הגומא גבוהין עשרה שמתלקטין ביותר מד' אמות מ"מ אוסר שהעתיק שם דברי הראב"ד דלהכי בעמוק עשרה ברוחב ד' דאסור למלאות לפי שדינו ככרמלית ולמה לא יאסור החצר כדין חצר הנפרץ במילואו ותירץ כיון שהאמה עמוקה א"כ נעשה מחיצה בינה לבין החצר, וכ' המג"א דמבואר בסי' שמ"ה דוקא במתלקט י' מתוך ד' הוי מחיצה ומיותר ל"ה מחיצה משמע דמחיצה לא מקרי אבל עכ"פ עמוקה י' ככרמלית הוי, והאמת כי גם אנכי הרגשתי בזה, אבל מדברי הראב"ד בפ' ט"ו מה' שבת הי"א נראה קצת להיפך שהרי כתב שם דבאמת מים לא דקדקו אם פרצתו עשר או יתר לפי שנידונית כמחיצה שהרי עמוקה י' משמע דאין מציאות לדין זה שתאסור אמת המים לחצר שאחר שאין מקום לאמת המים שבחצר שתדין ככרמלית אלא בעמוקה עשרה ועשרה הו"ל כמחיצה ואם איתא דרק על גובה המים קפדינן לפעמים אוסר גם את החצר כשהוא עמוק עשרה ברוחב ד' והגומא היתה עשרה ביותר מד', ומדברי רבינו יונתן פ' כיצד משתתפין שהקשה בהא דלשון הים בדף י"ב בעשר מותר למלאות מים מהלשון ובאמת המים אסור ותירץ דהתם למטה מעשרה, וקשה דהא שם קאמר דביתר מעשרה שהוא הפרצה אסור למלאות מים אבל בטלטול בחצר מותר משום דאית לי' גידודי וי"ל דרבינו יונתן אינו מפרש כפי' הראב"ד שהחצר נבדל מלשון הים ע"י הגידודים שא"כ הי' נקרא עמוק עשרה אלא הוא מפרש כפרש"י בדף י"ב או כפי' רבינו יונתן שם, ומדברי הריטב"א בתי' עירובין דף פ"ז שכ' הטעם דבאינה עמוקה י' ורחבה ד' אינו קובע רשות לעצמו ובטל לגבי חצר אין ראי' לכאן דאיכא למימר כל שגבוה י' ורחב ד' מקרקע אע"פ ששפוע המחיצות אין הדפנות כשיעור שהן מתלקטין מיותר מד' מ"מ מקרי כרמלית ורשות לעצמו, ולכאורה הי' אפשר ללמוד דין זה מהא דמבואר בירושלמי פרק כיצד משתתפין ה"ז פשיטא הדא מילתא עמוקה י' ואינה רחבה ד' מותר לטלטל ומותר למלאות אינה עמוקה י' ורחבה ד' פשיטא שמותר לטלטל מהו למלאות ר' חנינא מתיר ור' מנא אוסר, וקשה לכאורה לר' מנא דאוסר גם באינה עמוקה י' וא"כ למה פשיטא שמותר לטלטל בחצר, הא בזה קשה קושית הראב"ד למה לא יאסר המים שמחוברין מחוץ לחצר למים שבחצר שנידן ככרמלית ול"ש תירוץ הראב"ד כיון שעמוק י' נידון כמחיצה דהרי ר' מנא אוסר גם באינו עמוק עשרה אמנם אם נאמר דגם כשעמוק הגומא עשרה כל שאין במים י' שרי ניחא די"ל דע"כ לא אסר ר' מנא גם כשהמים אינם עמוקים י' אלא כשהגומא עכ"פ עשרה אבל כשאין הגומא עמוק עשרה גם ר' מנא מודה דשרי וכיון דהגומא עמוק עשרה שרי החצר ומ"מ אין זה ראי' מוכרחת אמנם מדברי הא"ז שדימה זה להא דרקק מים בשבת דף ג' ע"ב ושם נראה מדברי הפוסקים דגם על עומק המחיצות קפדינן שהרב המאירי שם נראה שהקשה לו בהא דרקק מים ורה"ר מהלכת בו בפחות מעשרה טפחים מקרי רה"ר ובי' טפחים דינו כים דהוא כרמלית ופטור הזורק לתוכו דלמה לא יהא נידן כרה"י דמים אין מבטלין מחיצה כמו בור מלא מים, גם בעבוה"ק להרשב"א הוקשה לו כן והעלו דלא מקרי רה"י אלא בבור דניכר המחיצות משא"כ בימים ורקק מים ולא תרצו בפשיטות דכשאין המחיצות עשרה, א"ו דכשאין המחיצות נבדלות וגבוהות מי' לא מקרי כרמלית, אמנם הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו ה' י"א כתב בפשיטות באמת המים שיהי' המים גבוהין י' ולשון זה מורה להדיא שבעינן שיהא המים גבוהין מקרקע החצר עשרה, ובס' חתם סופר דקדק זאת מדברי ססוז והוא לשון אבי המחברים רבינו הגדול הרמב"ם