ישועות מלכו קכד

ד' בשם הרשב"א ובספר שעה"מ שגה בזה מאד שהבין שהוא משום דד"ג וליתא, ודאתאן עלה בנד"ד לפי פשט הירושלמי דפ' א"נ דבקרקע חייב המבטל כיסו ובמטלטלי פטור ובחנות ספק לפי הפי' שהסכימו רוב הראשונים הוא דבקרקע פועל שקבל לעשות בקרקע חבירו כיון שדרך לכתוב אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא אף אם לא הותנה כמי שהותנה דמי דכל הנו"נ ע"ד מנהג מדינה הוא נותן וכדקיי"ל בסי' ע"א גבי נאמנת ובמטלטלי שאין דרך לכתוב כך צריך להתנות שאם לא יעשה כראוי ישלם ובודאי הא דבקרקע הו"ל כאלו התנה לאו דוקא באם הותנה שיעשה הוא בעצמו אלא דאפי' באריס שדרכו להשכיר אריסין אם התחייב עצמו בקרקע חבירו אם לא הוריד הו"ל כאלו הותנה, ולפי"ז בנד"ד שהרי המוכר הקפיד שיהי' הקרקע פנוי ועד"ז מכר ואין ספק שאלו לא הי' מתרצה הלוקח בחיוב זה הי' מיקר לו דמי המכירה או שלא הי' מוכר לו כלל א"כ הר"ז כשוכר לפנות לו קרקע לזריעה והיינו דינא דמתניתין דפ' המקבל דצריך לתת לו מה שראוי לעשות אלא דמ"מ יש לחלק קצת כיון דבעינן שיהא מנהג פשוט ועיין בחו"מ סי' ע"ג בסמ"ע ס"ק ל"ד ובש"ך ס"ק ל"ו דלמדין לראב"ד גם מדין עכו"ם אם הוא מנהג פשוט אצלם וטוב לפשר הדבר: