ישועות מלכו קכב

כמש"כ מהרי"ק וידוע שזה דרכו של הרמ"א וכן ראיתי להגאון נו"ב מה"ת סי' כ"ד שהביא כן בדעת רמ"א וזה פשוט. ומש"כ הנו"ב להוכיח מדברי הרמב"ם דגם הוא ס"ל כדעת הרמ"ה שאין מגלגלין את הכל שהרי בש"ס נמכר האי דשחרוריתא דאשייתא ולדעת התוס' היינו דצריך לשלם כל הנאה נהי דבהא דבית ועלי' לא קיי"ל כר"י משום דביתא לעלי' משתעבד מ"מ הו"ל לחלק דבאדם דעלמא שדר בבית חדש גם בל"ע למיגר חייב וכמו שחילק הרשב"א, ואין זה ראי', דנראה דהרמב"ם מפרש דהא דקאמר שם בדף צ"א ביתא מיתב יתיב א"נ שאי' יוכת שער, וכבר הקשה הרשב"א דל"ל האי טעמא ת"ל דזה נהנה וזה ל"ח פטור, לכן ס"ל להרמב"ם דלרבנן פטור בלאו האי טעמא דביתא לעלי' משתעבד דנגד החסרון מעט דחשרותא דאשייתא יש ריוח דביתא מיתב יתיב ואין להאריך בזה כי אחרי שהמחבר ורמ"א הסכימו דמגלגלין את הכל ולדעת המ"מ והב"י גם בדברי הרמב"ם לא מוכח שחולק ע"ז והמ"מ הוסיף שכן נראה מגמרא מאן ספין לחלוק עליהם, ושוב ראיתי בספר דברי משפט שכ' לפרש דברי הרמ"א די"א דבלא עביד למיגר גם החסרון א"צ לשלם וי"א דעכ"פ החסרון צריך לשלם ולא ידענא מאי קאמר דהחסרון למה לא ישלם דהחסרון אינו גורם לממון רק ממון, ובל"ז פירוש זה הוא זר מאוד ומ"מ גם הוא ז"ל סובר שדעת הרמ"א בנחסר קצת צריך לשלם הכל ודעת רמ"ה שהובא בנ"י לא נזכר כלל בש"ע גם הנ"י בעצמו סו"פ הבית והעלי' נראה שהסכים לדעת הסוברין דחייב לשלם הכל ולא נחלקו אלא בלא עביד למיגר, הנה יש לתמוה על הרמ"א והסמ"ע בסי' שס"ג דעל מש"כ המחבר בדר בחצר חבירו כשא"ל בעה"ב צא צריך לשלם לד"ה וכ' הסמ"ע דגם בל"ע למיגר וזה החצר ל"ק לאגרא מ"מ כשא"ל הבעה"ב צא חייב ואמת שכן מבואר בדברי רבינו ירוחם בשם רבינו יונה אבל יש לתמוה שהרי הרמ"א העתיק מדברי המרדכי דגם באם הוציא את הבעה"ב מדירה שלו ודר בה הוא בע"כ פטור והרי כשהוציא בע"כ מן הבית ודר בו שלא ברצונו אין לך א"ל צא גדול מזה ואפ"ה פטור. ובאמת כי יש לתמוה על דברי הרמ"א דמרא דהאי דינא הוא המרדכי והג"א בשם מהרי"ח והתם בגברא דל"ע למיגר איירי ובמרדכי והג"א בשם מהרי"ח מבואר דאזלי בשי' התוס' דגם בחצר דק"ל כיון דל"ע למיגר פטור כל שזה לא נהנה וכיון דאפי' בחצר דעביד לאגרא אע"ג דזה ודאי מקפיד פטור כיון דלא עביד למיגר ולא נהנה הו"ל כמבטל כיסו של חבירו לכן גם בהוציאו בע"כ ודר בה האחר פטור כיון דל"ע למיגר אבל כשנעשה למיגר ודאי חייב א"כ לדידן דקיי"ל כרי"ף ורא"ש ממילא אין מקום לדין זה של המרדכי בהוציאו בע"כ ודר בו בע"כ: והנ"ל בדעתו של הרמ"א דאע"ג דאנן קיי"ל כרי"ף ורמב"ם דחייב היינו בחצר דקיימא לאגרא אבל בחצר דל"ק לאגרא וגברא דל"ע למיגר שזה לא נהנה וזה לא חסר אע"פ שזה הקפיד מ"מ לא חיסרו ולא נהנה בזה פטור, ולפ"ז אין מקום לדברי הסמ"ע שכתב בהקפיד וא"ל צא חייב גם בלא עביד למיגר וחצר דל"ק לאגרא דבזה ודאי פטור כמבואר בדברי המרדכי והרמ"א הסכים לזה גם לדידן ואע"ג דברבינו ירוחם בשם רבינו יונה נראה גם בלא קיימא לאגרא ול"ע למיגר חייב היינו דס"ל כדעת הסוברין דבחיסר מעט צריך לשלם הכל גם בל"ק לאגרא ול"ע למיגר אבל לדידן דבלא קיימא לאגרא ול"ע למיגר גם כשחיסרו מעט א"צ לשלם רק מה שחסרו והיינו מטעם שכתב הפ"י דכיון דדרך בנ"א להקפיד ול"ש מדת סדום חייב לשלם מה שנהנה אבל בל"ע למיגר דלא נהנה א"צ לשלם רק מה שחיסרו, א"ר ה"ה בהקפיד בפי' וא"ל צא א"צ לשלם לו בל"ק לאגרא ול"ע למיגר וכיון שדעת המחבר בס"ז כדעת הסוברין דאין מגלגלין עליו את הכל רק בגברא דעביד למיגר לא הי' לו להסמ"ע להעתיק את דברי רבינו ירוחם דגם בל"ק ול"ע למיגר חייב בא"ל צא, אמנם דברי הרמ"א קשין קצת שהרי לפמש"כ גם המחבר איירי בעביד למיגר וכיון דאיירי בעביד למיגר לא הי' לו להעתיק דברי המרדכי בא"ל צא ודר בע"כ שהרי דברי המרדכי אינם אלא בל"ע למיגר דלא נהנה וצ"ע וי"ל: עכ"פ זכינו לזה שדעת המחבר ורמ"א דבעביד למיגר דנהנה בחיסרו קצת מגלגלין את הכל ובל"ע למיגר דלא נהנה לדעת המחבר פטור ולרמ"א ג"כ פטור שהרי לא הכריע ולדעת המחייבין גם בל"ע למיגר כשחסרו קצת מחויב לשלם הכל צ"ל לדידהו דל"ת קושית הרשב"א והר"ן מהא דפ' הבית והעלי' דלר"י בבונה הבית והעלי' דר בבית אע"ג דחסרו קצת בשחרותא דאשייתא די"ל דמפרש כפי' התוס' בב"מ דף קי"ז דלר"י דר בעלי', עוד הי' נ"ל דגם למחייבין בדר בו וחסרו קצת גם בלא עביד למיגר דוקא במקום שאם ירצה להשכיר יכול להשכיר אבל במקום שא"א לו להשכיר ול"ע למיגר לד"ה פטור שלא נהנה ולא חסרו וכן מבואר מדברי רמ"א שכתב דאע"ג דכופין על מדת סדום מ"מ בכה"ג חייב דאי בעי להשכיר הוי משכיר ע"כ בהא דר"י דכ"ז שאינו משלם ואין לו לשלם א"א לו להשכיר י"ל לד"ה פטור דלא נהנה ולא חסר ואע"ג שראיתי בתשו' נו"ב מה"ת חח"מ סי' כ"ד שכ' לדעת הרא"ש הובא בח"מ סי' קע"ד ס"א בהג"ה דגם באינו מוציא לשכור אפ"ה ל"ש כופין על מדת סדום ולפענ"ד אינו כן דגם לדעת הרא"ש אינו אלא דלכתחילה יכול למחות אבל לשלם ודאי לא, כיון שלא חסרו, ואפי' את"ל שגם לשלם פליג הרא"ש היינו במקום שהאחר נהנה אבל בשלא עביד למיגר וגם החצר א"א לו לקיים לאגרא שהרי אין מי שידור בו לכ"ע פטור ואע"ג דבעביד למיגר חייב לר"י כיון דחסרי' באשייתא ע"י השחרות ומגלגלין עליו את הכל היינו בעביד למיגר אבל בל"ע למיגר וא"א לו להשכיר לאחר גם המחייבין בחסרו מעט לשלם הכל גם בל"ע ול"ק למיגר מודים כשא"י להשכיר לאחר ול"ע למיגר דפטור לכן כאן דכ"ז שלא שילם לו א"א לו להשכיר הכל מודים שפטור ומה"ט נ"ל ברור בנידן שנשאל עליו הגאון נו"ב בא' שהדפיס ספרו על נזיקין וקדשים ושילם להמדפיס שכר סידור האותיות והמדפיס הניח סידור האותיות להדפיס אח"כ לעצמו וכתב הרב ז"ל דכיון שמחסרו ע"י שמדפיס אח"כ שלא ימצא קונים אח"כ כמו באם לא ידפיס דמקרי זה נהנה וזה חסר קצת ולדעת המחבר ורמ"א צריך לשלם כל מה שנהנה וגם לרמ"ה צריך לשלם עכ"פ מה שחסרו, ולדידי דבריו תמוהים דע"כ לא מחייבין אלא במקום דיכול להשכיר ואפי' לרשב"א שנראה מדבריו דלא ס"ל האי חילוקא אפשר דס"ל גם בהא דר"י מקרי אפשר להשכיר, ועוד נראה ברור דע"כ לא מחייבין אלא בזה נהנה ממונו של חבירו כמו במקיף חבירו וכן בדר בחצר חבירו אבל כאן אחר שהשלים האומן מלאכתו האותיות שלו וגם למ"ד אומן קונה בשבח כלי אחר ששילם לו שכר מלאכה האותיות שלו הם, וכי נהנה משלו הוא דנהנה ומאי בכך דנהנה ע"י מעשיו של חבירו הנאה הבאה לו בעת שמדפיס מדידי' קמתהני ואין זה ענין להא דזה נהנה וזה ל"ח דהתם מדחברי' נהנה וגדולה מזו דעת התוס' בפ' הגוזל קמא בהא דאיבעי לן בבא קוף וצבע צמרו של חבירו דאי אין שבח צבע ע"ג צמר אע"ג דנתיקר בדמיו א"צ לשלם לו ול"ד ליורד לתוך שדה חבירו דמשלם לו החסרון דהתם על דעת חבירו ולא מחייבינן אלא