ישועות מלכו קכא

סימן כא ב"ה ו' אלול תרח"ם לפ"ק קוטנא. לחיים טובים יכתב עת יתקע בשופר כבוד י"נ הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אהרן אייבישיץ שיחי' ראב"ד רארדאשיץ יצ"ו. ע"ד השאלה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו והוא אין עוסק בשום מו"מ אף בדבר קטן שהוא סמוך על שלחן אביו רק אשתו עסקה קצת במסחר ואינה שייכת לזה, ונגנב ממנו, וכ"ת דן בזה: והנה פשוט שאם אין דרכו של האיש לעשות מסחר ל"ש בזה לומר שהוא כש"ש לפי שאפשר שיזדמן לו מסחר הגון ויקחנו למסחר, והראי' שהביא מסי' רצ"א סעי' כ"ג וכ"ד דל"ש בזה כל המפקיד וכו' היא ראי' נכונה לפמש"כ הש"ך שם בשם הנמק"י והר"ן דבש"ש הוי פשיעה בלא הודיעה א"כ אין מציאות לד"ז, וע"כ דבאינו עוסק במו"מ דינו כש"ח, אמנם יען שאשתו עוסקת במו"מ וה"ז כמושב לאשתו חנונית שאע"פ שהוא אינו עוסק בעצמו מ"מ דין חנוני יש לו, אמנם הכל לפי הענין ולפי מה שעין הדיין רואה, שאם לא ידע המפקיד שהיא עוסקת במו"מ ודאי אין דינו אלא כש"ח ואסור לו להשתמש בפקדון אמנם כשידע המפקיד שהיא עוסקת קצת במו"מ בזה ודאי יש לעיין אם הפקיד על זמן ארוך או על זמן קצר, גם אם ברוב עתים יושבת בלי שום עסק ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומה טוב אם אפשר לפשר בינם: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חו"ב קוטנא. סימן כב ב"ה יום ג' כ"ח אלול תרל"ט לפ"ק תחתם שנה טובה לידידי הרב הגאון מ' אביגדור ליבוש הלוי אב"ד דק"ק קויל יצ"ו. ע"ד השאלה בראובן שהי' לו יער ומכרו לשמעון והוחל שאחר חטיבת האילנות שייך הקרקע לראובן המוכר, והותנה שבשנת תרל"ז מחויב הקונה שיהי' פנוי שלשה ווליקעס לגמרי ובשנת תרל"ט מחויב לפנות עוד שני ווליק, והנה עבר הלוקח ולא פנה העצים החטובים בזמנם וגם שרשי האילנות שקורין פיענקעס נשארו וטוען המוכר שמאחר שהי' מחויב לפנות העצים בזמנם ולא פנם מחויב בכל הגרמות שבאו לו עי"ז שלא הי' יכול לזרוע ועוד גרמות היזק היוצא מזה, ושמעון הקונה השיב שהי' לו ליטול את שלו בזמנו וע"ז השיב התובע כי מאחר שהיו מונחים העצים החטובים וגם השרשים לא הי' יכול לזרוע זה תורף טענת הבע"ד, ונחלקו בזה הרבנים הגדולים מקויל ומבריסק דקיאב שדעת הה"ג מו"ה אביגדור ליבוש הלוי לפטור את הנתבע ודעת הרב הג' מוהר"ר פאליק נ"י מבריסק לחייבו, והנה טעמו של הרב הלוי שיחי' דל"מ לשי' התוס' דפטור דהו"ל כסגר הדלת בבית חבירו ואינו מניחו להשכיר דפטור כמו מבטל כיסו של חבירו וא"ח אלא בגברא דעביד למיגר דנהנה א"כ ודאי דפטור הנתבע במה שגרם לו ההפסד שלא הי' יכול לזרוע ואע"ג דגם כאן נהנה במה שהיו העצים מונחים על רשות ראובן מ"מ א"צ לשלם רק כפי ההנאה שלוקח אחר בעד הנחת עצים ודוקא בגברא דעביד למיגר צריך לשלם כפי מה שנהוג לשלם בעד שכר דירה, וגם לדעת הרי"ף והרא"ש דחייב בחצר דקיימא לאגרא אע"ג דהדר לא עביד למיגר וכוותי' קיי"ל בחו"מ סי' שס"ג מ"מ הא מבואר שם דוקא בדר בחצר דאע"ג דאיהי לא עביד למיגר מ"מ דירה כזו שוה לשאר בני אדם כן, וכיון שזה חסר וגם הוא נהנה בו אע"ג שהוא גברא דל"ע למיגר אפשר לו לדור במקום אחר מ"מ כיון דהנאה זו שוה לכל העולם מחויב לשלם לכן אם תקף את חבירו והוציאו מהדירה אע"ג דקיימא למיגר, מ"מ אם לא דר בה רק הניח שם עצים ואבנים א"צ לשלם רק כפי מה ששוה הדירה לעצים ואבנים דעל מניעת הריוח הו"ל מבטל כיסו של חבירו ועל הנאה הא אינה שוה הדירה לעצים רק מעט מזעיר ודוקא בדר בה דשוה לכל העולם: עוד כתב דאפשר גם זה שנשתמש בו לעצים א"צ לשלם דלא מקרי נהנה כיון דהי' לו מקום להניח בו העצים דהיינו במקומות שלא הי' אז הזמן שיהי' פנוי ואע"ג דלרי"ף בגברא דל"ע למיגר כשחצר עומדת לאגרא חייב היינו במקום שיש איזה טורח אבל בשעומד פנוי לא, וראי' דהא לרוב פוסקים בזה נהנה כשחסרו מעט מחויב לשלם הכל א"כ תקשה הא דתנן בבית ועלי' דקי"ז דר"י ס"ל בבונה בית ודר בו דדר בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואמאי הא לדידי' כיון שיש חסרון מחויב לשלם הכל אע"ג דלא נהנה א"ו כיון שהעלי' פתוחה ובלי טורח יכול לדור בה פטור גם לדעת הרי"ף: עוד כתב די"ל דגם לרי"ף לא מחייב בלא עביד למיגר אם החצר קיימא לאגרא אלא בהתחיל באיסור שדר בחצר חבירו משא"כ במבטל כיסו דבא לידו בהיתר, א"כ כאן שההנחה הי' בהיתר י"ל דמודה גם הרי"ף שאע"פ שלא סילק הזיקו פטור, ובחו"מ סי' שי"ב ס"ז בלא הודיע השוכר למשכיר דא"י לצאת משם כל שלא הודיעו זמן הקצוב היינו שא"י לצאת אבל אם לא דר שם אין צריך לישלם זה תורף דברי הרב הלוי שיחי': אמנם הרב מוהרי"פ מבריסק חלק עליו דגם לדעת התוס' י"ל דחייב דכיון דנהנה עכ"פ וכמש"כ התוס' וסייעתם בזה נהנה, אף שחסרו מעט מגלגלין את הכל, ה"נ בהי' לו הנאה צריך לשלם כל מה שהזיקו כש"כ לדעת הרי"ף, וע"ז כתב הרב הלוי שיחי' הא גוף דין זה דצריך לשלם הכל אינו מוסכם ורמ"א בסי' שס"ג ס"ז הביא י"ח ולא הכריע, גם הא גם מה שנהנה אינו מוכרח שישלם ועוד דאם כתבו התוס' וסייעתם בגברא דעביד למיגר וחצר דל"ק לאגרא שההנאה היתה גמורה אלא שהחסרון הי' קצת שחייב לשלם הכל, מאין לנו שגם אם ההנאה הי' קצת וההיזק הי' לגמרי שנאמר שע"י הנאה מועטת ישלם כל ההיזק: והנה מש"כ הרב הלוי שיחי' דהרמ"א בסי' שס"ז ס"ז מביא י"ח נראה שהבין בכוונת רמ"א די"ח על האי דינא שכתב המחבר דאם חיסר מעט שישלם הכל וע"ז כתב הרמ"א די"ח וס"ל דפטור וכדעת רמ"ה שהביא הנמק"י, ואינו כן אלא דכבר הביא המחבר בב"י דברי רבינו ירוחם דאם חיסר מעט ישלם הכל בחצר דל"ק לאגרא וגברא עביד למיגר וי"א דגם בלא עביד למיגר חייב לשלם וי"א שפטור והיינו די"א דגם בלא עביד למיגר וגם החצר לא קיימא לאגרא מ"מ חייב לשלם וי"א דבזה פטור, והנה דעת המחבר דבחסרון מגלגלין וישלם כל מה שנהנה וממילא בגברא דל"ע למיגר פטור וע"ז כתב הרמ"א וי"ח והיינו היש מי שכתב שהביא הרבינו ירוחם דגם בלא עביד למיגר וגם חצר ל"ק לאגרא אפ"ה חייב אבל בקיימא לאגרא ונחסר מעט סתם הרמ"א כדעת המחבר דחייב אע"ג דהנמק"י בשם הרמ"ה פליג ע"ז מ"מ בב"י לא הביא דעתו, ותו דיחידאה היא שהרי התוס' והרא"ש והמרדכי והרשב"א כולם ס"ל דחייב לשלם הכל וקיי"ל כתוס' במקום שאין רי"ף ורמב"ם חולקין