ישועות מלכו קיח

עדים על הבטחה משותפת נאמן גם על החזרה אלא למש"כ דגם אם לא חזר ר' ד"ל בעת לקיחת הקאנטראקט כיון שנאמר ונשנה באופן שלא יתן ר' ד"ל לר"ג חלק אין מקום שיזכה ע"פ הקאנטראקט זה בחלקו אחר שבספר המקנה נאמר בפי' להיפך שלא יהא לו חלק וכן בנתינת דמים כיון שהתנה אז, אלא שיש מקום לזכותו באם ר' מיכל שכר הפועלים שיתעסקו בתיקון השדה עבור שניהם יראה שאין זה נגד חזקה לומר שחזר בו אחר שלא רצה לסייע בנתינת המעות שהי' עומד להיות נאבד כמבואר בטענת ר' ד"ל גם כ"כ שד"ז אינו ברור כ"כ ואפשר לדמותו להא דעודר בנכסי הגר, וסיומא דהאי פסקא נראה שראוי לר' ד"ל לרצות את ר' ג' בריצוי כסף כפי מה שיראה לדיינים כפי אשר הערנו שיש מקום לזכות את ר"ג אם הפועלים אשר נשכרו לטובת שניהם תיקנו את הקרקעות לטובתם קודם שחזר בו ר' ד"ל (אע"פ שאין זה ברור כ"כ ד' יתן להם שניח חיים ושלום וברכה. ידידכם ישראל יהושע: סימן יד כבוד ידידי הרב המאה"ג מו"ה ר' אברהם שיחי' דומ"ץ בק' לאדמיר. הנה למען יתברר על מה אדני תשובתי הטבעו כתבתי תשו' על גוף השאלה, טענת הנברר שבשטר צוואה נזכר שהרחיים שיש לו קאנטראקט מהשר על ששה שנים ואח"כ כתב שהזכות שיש לו ברחיים שייך לבנו ר"י עם זוג' ג"ב ובקאנטראקט לא נזכר אלא שלשה שנים וכיון שבטל לגבי זה בטל גם למה שהוא שלו כדעה יחידית שנזכר בדברי רמ"א בסי' ר"ג במקנה בק"ס מעות ומטלטלין די"א דל"ק כלל: הנה אלו הי' בא לפני הדין הייתי דן בפשיטות דקנו מה שהי' בידו להקנות שכן הסכים הרמ"א בסי' ר"ט וכ"כ הסמ"ע שם בסעיף ג' להלכה כדעה זו גבי מקנה דשלב"ל עם הבא לעולם וכ"כ בס' נה"מ שכן הלכה, גם נ"ל ראי' נכונה מסי' רמ"ח סעיף י"ב שדעת הב"י דהמקנה קרקע ושאר נכסים אג"ק וקרקע אינו נקנית אג"ק ושאר נכסים נקנים הרי להדי' דאע"ג דאין הקרקע נקנית אג"ק שאר נכסים נקנין, והרמ"א בהג"ה הסכים להלכה דקנה מחצה, ולדעתי בדבר שהסכימו הרב"י והרמ"א ונו"כ הש"ע הסמ"ע והטו"ז והש"ך לא חלקו עליהם אין טענת קים לי כלל. אמנם לאשר אין הדין אצלי קרוב בעיני אשר הנברר לא יקבל דברי כי יאמר אחר שכבר נזכר הדעה בש"ע יכול לאמר קים לי, לכן אני אומר שאין ראי' מדברי הרמ"א בסי' ר"ג בענין קנין חליפין משני טעמים, דהנה מבואר בפ' הזהב דדבר שאינו מסוים אינו עושה חליפין, וכתבו התוס' דהא דאמרינן בפ"ק דמציעא האי סודרא כיון דתפיס ג' על ג' כמאן דפסקי דמי מקרי דבר המסוים והיינו כיון שהוא מסוים החלק מהבגד מה שתופס ביד, ויש בו שיעור בגד מקרי מסוים אבל כשאינו מבורר החלק מהבגד שמקנה מקרי אינו מסוים ואינו עושה חליפין ומעתה המחליף מעות ומטלטלין בד"א או שמקנה לו בסודר המעות ומטלטלין כיון שמעות אינו נקנה בחליפין ממילא לא נקנה לו כל הסידור שהרי הסידור נותן גם בעבור המעות שאינו נקנה לכן גם הסידור אינו נקנה כולו וממילא גם חצי האחר אינו עושה חליפין כיון שאינו מסוים שוב ראיתי להגאון בעל נה"מ שכתב דדוקא בק"ס אמרינן הכי אלא שהוא ז"ל כתב אליבא דמ"ד דקנה הכל וזה לא מסתבר אבל מש"כ מסתבר טפי, מיהו למ"ד דקנה הכל מסתבר דבק"ס שהוא קני ע"מ להקנות כל הסידור, ובהכי ניחא שהרי המרדכי בר"פ מי שמת כתב דבדבר שנקנה בקנין אלא שמחוסר קנין הכל מודים שקנה מחצה וה"ר מפרק י"נ גבי לא במתנה ולא בירושה [ולמה הביא הרמ"א הדיעה דל"ק כלום] ולמש"כ ניחא, ואע"ג דבמרדכי למד הא דמעות ומטלטלין מקני את וחמור מ"מ רמ"א פסק דקנה בקני את וחמור מחצה כמבואר בסתם בסי' ר"י בסופו ומ"מ לא נמנע הרמ"א להביא דעת האומרים דלא קנה כלל מטעם דאמרן, עוד י"ל בדעת רמ"א דהנה הר"ן בקידושין דף נ"א כתב ליישב דעת הרמב"ם ז"ל דפסק כר"נ בקני את וחמור דקנה מחצה ובפ"ט מה' אישות פסק דמקדש ה' נשים והי' בהם שתי. אחיות דאין כולם מקודשת וכ"פ בה"ג, והוא תימא וכתב הר"ן דדוקא בקני את וחמור קיי"ל כר"נ דקנה מחצה לפי שאין טעם לומר שכיון שלא קנה החמור לא יקנה האדם אבל במקדש ה' נשים ובהם שתי אחיות דרכן של בני אדם לקנות הרע עם היפה ביחד וא"ר לקנות הרע לבד ואפשר שמקפיד דוקא לקנות כולם, ובאמת דעת הרמב"ם ז"ל כמו שהביא הר"ן בר"פ האיש מקדש דהמוכר קרקע לחבירו ונמצא מקצת גזילה דכל המקח בטל ופשוט דבמתנה דל"ש לומר דגם הקרקע אינו רוצה לקנות, אלא דבסימן ר"י דהוא בשני מקבלין דל"ש קפידא כמוש"כ הר"ן בפ' האיש מקדש וכן בסי' רמ"ח במתנת ברי איירי דל"ש קפידא קיי"ל דקנה מחצה וכר"ן, כלל הוא מטעם קפידא דל"ש אלא במכר לא במתנה דהא פלוגתא דקני את וחמור הוא דוקא, אבל בסי' ר"ג בה' מו"מ דאיירי במו"מ חש הרמ"א לדעת בה"ג ורמב"ם דפסקי בהמקדש ה' נשים ובהם שתי אחיות דגם הנכריות לא נתקדשו מטעם קפידא, ולפ"ז ל"ק מה שהקשה בתשו' נו"ב בסי' כ"ו מהא דתניא בתוספתא הביאו הב"י בסי' ס' דהכותב לבנו מה שקנה ומה שיקנה דלא קנה מה שיקנה דמשמע מה שקנה קנה עכ"פ ולמש"כ דבמתנה ל"ש כלל טעמו דר"ן א"ש, שוב ראיתי בתשו' מוהרי"ט חח"מ סי' נ"ב שכתב להדיא כדברי דבמתנה ל"ש טעמא דהקפדה ושדברי המרדכי במקנה מטבע ומטלטלין הוא במכר. אלא שיש עוד שיטה אחרת להראב"ד דטעמא דאין הנכריות מקודשת כיון דידע דאין ב' אחיות מקודשת ודאי לא כיוון אלא להשטאה לכן י"ל דהשטה בכל ואע"ג דבקידושין ל"ש השטאה ואצ"ל אתם עדי היינו בסתם אבל כאן כיון דהכל יודעין שאין קידושין לשתי אחיות הרי כיוון בהדיא להשטות, ולפ"ז י"ל בשכ"מ דקיי"ל דאין אדם משטה בשעת מיתה ל"ש כלל השטאה נמצא בין לטעמו של הר"ן דאמרינן משום קפידא שלא רצה רק שיקנה הכל ביחד כיון דמתנה היא ל"ש קפידא בין לטעמו של הראב"ד משום השטאה כיון דשכ"מ הוא ל"ש טעמא של השטאה דאין אדם משטה בשעת מיתה, ומצאתי בתשו' מוהרי"ט חח"מ סי' נ"ג שכתב כדברי דבשכ"מ ל"ש טעמא של השטאה, אלא שאני חוכך בדברי הרב ז"ל די"ל דע"כ ל"ק דאין אדם משטה בשעת מיתה אלא במקום שאין ריעותא אבל כאן במקנה לו ולחמור הרי הכל יודעין שאין החמור יכול לזכות הרי חזינן שהשטה ומה"ט גם יש לדין על הטענה השני' שכתב מוהרי"ט כיון שיחד עדות וחתום בשטר כדאמרינן בפ' חז"ה שהרי בכל קידושין ושטר ל"ש השטאה ומ"מ בדבר שהכל יודעין ל"ש הכי ואמרינן כיון דהשטה בהא שהכל יודעין שאינו אלא ע"ד השטאה השטה נמי בהא. גם מש"כ מוהרי"ט ז"ל דקפידא ל"ש במתנה אם היות כי זה ודאי נכון בסברא מ"מ רחוק הוא לומר שלדעת הסוברין דבקני את וחמור דס"ל למקצת רבוותא דלא קנה כלל, יותר לא מצאתי: