ישועות מלכו קיז

מינץ פריוו וליותר תוקף שלח השלשלת למוכרי זהב בווארשא, וכולם פה א' אמרו שהיא של זהב וכאשר נתקרעו השלשלת החליף אותה אצל סוחר א' בשלשלת חדשה ג"כ של זהב והעלו בדמים ושילם השאר לשמעון המוכר השלשלת החדשה רק שמעון המוכר מקודם החליפין לא רצה לסמוך על עצמו ולקח השלשלת הישנה לווארשא והראה אותה למוכרי זהב וכולם אמרו של זהב היא ואח"כ עשו החליפין ולקח מעות המותר עם השלשלת הישנה ומכר אותה לאחד מצורפי זהב בווארשא וגם מכר לו שאר תכשיטים של זהב וקיבל ממנו מעות רק לא הכל, ולצורף הזהב בווארשא יש לו פאבריק משלשלאות ותיכף כאשר קנה השלשלאות הנ"ל בא משרתו אליו כי נתאנה שהשלשלת אינה זהב רק נחושת קלל מצופה זהב ונתן בחזרה לשמעון המותר מהשלשלת, ובא שמעון עם הצורף לדין עם ראובן המוכר והנה דין זה מבואר בחו"מ סי' רל"ב סעיף י"ח והט"ז שם חולק עם הש"ך באם המוכר טוען א"י אם שלי הוא: תשובה ב"ה יום ד' לסדר ראה תרנ"ב לפ"ק. כבוד בני הרב וכו' מו"ה משה פינחס אבד"ק וויסקיט יצ"ו. ע"ד השאלה, אם יודיע שהיתה של נחשת קלל אע"פ שהמוכר לא ידע בטל המקח וצריך להחזיר הדמים שקבל, ואין זה ענין למוכר בהמה ונמצאת טרפה מחמת סירכא דהתם הו"ל לאתני' כיון שהוא שכיח והמוכר לא ידע וידוע שהמוכר לא ידע אבל כאן מכרו בחזקת שהיא של זהב ושלח לבדקו אם היא זהב, והדין מפורש בסימן רל"ב סעי' י"ח שאם הלוקח טוען בפירוש שאינו יודע פטור אם נשבע שאינו יודע שהוא שלו או שהחליף, וזה פשוט ועיין שם בסמ"ע ובש"ך: אביך ישראל יהושע. סימן יג ב"ה אלול תרמ"ג לפ"ק קוטנא. שוכן שמים יכתבם בספר החיים כבוד הרבנים המופלגים הגדולים מ' אפרים אויערבאך אבד"ק מעזריטש רבתי וכבוד הה"ג מ' יעקב מו"ץ בטוטשין נרם יאיר. מכתב יקרתכם לנכון הגיעני, והנה אכתוב דעתי העני' בקיצור, הנה בש"ס בב"ק דף ק"ב פריך מי הודיע לבעל חטים עיי"ש ומשמע דאידחי האי פרכא אבל הרב בש"ך סי' קפ"ג סעיף קטן ב' החזיק בדעת רבינו ירוחם שכל שקנה במעותיו אפי' אמר בפני עדים שע"ד פלוני קנאו לא זכה אותו פלוני כל שלא הודיע למוכר שע"ד פלוני קנאו והא דמבואר שם בס"ד דקנה המשלח היינו כשעשאו פלוני שליח והגאון מחנ"א בה' שלוחין החזיק בדעת רבינו ירוחם וה"ר מדברי ירושלמי דא"א נעשה שליח לזכות מאחר אא"כ עשאו בעל הממון שליח היינו שיצוהו לזכות בשביל האחר א"כ כשלא ידע המוכר ל"מ כוונה דשליח שנתכוין לזכות בשביל הזוכה והא דמבואר בסי' הנזכר סעיף ד' בשם הרמ"ה דבא"ל זבין לי זכה היינו כשעשאו שליח כיון שע"ד דיבורו של המשלח הוציא ממון הר"ז כאלו היו מעותיו של המשלח עיי"ש שהאריך, אמנם בחי' לחו"מ סי' קפ"ג העליתי שלא כדברי הרב ז"ל דהא מבואר בפ"ק דמציאה בדברי הר"ן והנמ"י דכל היכי דשייך מיגו דזכי לנפשי' א"צ שיהי' שליחו של בעל ממון א"כ ל"מ כשקנאו לצורך שותפות דזה מיגו דזכה ממש כמו בשותפין שגנבו אלא דאפי' בשליח שקנה הכל לצורך אחר מ"מ הא גם מיגו דאי בעי זכי אמרינן לדידן כמו במציאה וכמבואר בדברי הר"ן והנמ"י שם א"כ א"צ שליחות של בעל הממון ומהני גם בלא הודיע למוכר וזה נ"ל בדעת תלמידי הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סי' קס"ט ובש"ך שם סק"י דלא תקשה לדידהו מש"כ התוס' שם במציאה דף ד' ע"ב בד"ה בשלמא סיפא, ובמ"א הארכתי, ובנד"ד נהי שעשאו ר"ג לר' ד"ל שליח ומהני גם לדעת הש"ך והמח"א אפי' לא הודיע למשכיר מ"מ הרי התנה המשכיר בהדיא שלא יהי' ר"ג שותף ובאם יתודע שהוא שותף בטל הקאנטראקט הרי הקפיד בהדיא שלא יהא לר"ג שום חלק, האיך שייך לומר שזכה לו שותף ולא עדיף השליח מאלו עשאו בעצמו והא בעינן דעת מקנה וקונה והרי הותנה בהדיא שלא יהא לר"ג שום זכות איברא שבאם אחר שבא הקאנטראקט לידו הי' עושה בשתיקה קנין לשותפו הי' אפשר לומר דתיכף שנעשה הקאנטראקט זכה ונעשה כמדבר ויכול להקנות והו"ל כטעות דשרי וכיון דלא ידע המשכיר וזכה השוכר בפירות כל ימי השכירות ויכול להקנות לאחר, אמנם לא יתכן שבנתינת המעות או בלקיחת הקאנטראקט זכה שהרי שם מבואר שמקפיד שלא יקנה (גם בלא"ה דעת הטו"ז סי' קצ"ג דאין כסף קונה בישראל מנכרי וגם לדעת רמ"א שם משום דגם מישראל קונה בכסף משא"כ בשכירות קרקע כפאסעסיא אנן סהדי שדרכן לכתוב קאנטראקט ואינו נקנה בכסף לבד, אמנם אין נ"מ כמו שיתבאר] ואפי' אם נאמר שהקונה קרקע ומעלה על שם אחר ולא ידע המוכר דגם בשטר זכין לו שלא בפניו היינו ע"ד שכתב הרמב"ן בבעה"ת שער א' דהו"ל כגיטו וידו בכ"א וזכייתו דשליח עבור המשלח באין כאחד אבל האיך יתכן באם הקפיד בהקאנטראקט בעצמו שלא יהא חלק להמשלח שנאמר שזכה המשלח בשטר הזה הלא כל עצמו של שטר ספירת דברים כדכתיב ואקח את ספר המקנה שנאמר בו דברים של קנין ובזה השטר נאמר להיפך שמקפיד שלא יהא לו חלק בזה ול"מ שטר שאינו קונה למשלח כיון שמבואר בו ההיפך, והו"ל כחספא בעלמא לגבי' דמשלח וממילא זוכה השליח וכמו שצידדו התוס' ורש"י בביצה בשילהי משילים גבי מילא מים ונתן לחבירו ויעיין בתוס' פ"ק דמציאה גבי' מגבי' מציאה לחבירו שהביאו פלוגתא ויעויין בתוס' ב"ק דף נ"ב ע"ב ובמ"א הארכתי, ויעויין חו"מ ריש סי' קפ"ג, אמנם גם בקנין כסף גם אם נאמר דקנין כסף מהני בשכירות ישראל מנכרי בזה שהתנה בפירוש שלא יהא לאחר זכי' בו ודאי ל"מ ודוקא בקנין משיכה במטלטלי או בקרקע בחזקה במקום שקונה דאתי ליד זוכה י"ל דנכסי נכרי כמדבר וכי משך או החזיק אבד דעתו דנכרי ואייאש מני' ויש לדמותו להא דמבואר בהגה בסי' קנ"ד סוף סעיף ב' ומצי הישראל לזכות בעד חבירו כמו מגבי' מציאה אבל כסף ושטר ל"מ בנכסי מדבר וצריך דעת מקנה וכאן הוא להיפך וזה נ"ל פשוט ומבואר, מיהו בנד"ד שכבר זכה הישראל בהקאנטראקט קודם שהחזיק כשרוצה לזכות לחבירו צריך האחר לעשות חזקה דא"א זוכה בשלו בשביל חבירו, ומעתה הי' אפשר להטיל הספק על ר' ד"ל אם בעת שחרש ע"י ר' מיכל שהוא הי' שוכר פועלים עבור שניהם וחרישה ע"י פועלים מהני לחזקה כמש"כ האחרונים א"כ כבר זכה ר"ג ע"י חזקה בחלקו קודם יום ד' דברים, אלא שיש לגמגם ע"ז מידי דהוי אעודר בנכסי הגר וסבר שהן שלו שהרי ר"ג הי' סבור שהוא שותף ע"י הקאנטראקט: עוד ראיתי שנסתפקתם אי ר' ד"ל נאמן שלא עפ"י עדים שחזר בו והנה בתומים כתב דאם יש לו מיגו נאמן לומר שחזר בו ביני וביני ומעתה אם אין