ישועות מלכו קטו

בעסק הוויסטאוועס שרוצה להרחיב דירתו ולבנות שם דעתי נוטה לדברי כ"ת שדימה זה למש"כ הב"י והרמ"א בחו"מ סי' קס"ב בשם תשו' הרשב"א דע"פ מלך יכולים לעשות נגד בני רה"ר ובזה ודאי דינא דמלכותא דינא בפרט שהמלך נטל המס מאדוני העיר ומחל לבעלי החניות הגם שמצד השני שכתב הרשב"א יש לחלק דהתם יש חשש נזק לאנשים ישראלים בלא דלתות וע"ז אמרו מלך פורץ גדר, מ"מ לטעם הראשון אין לחלק, גם פה בעירנו היתה רחוב רחבה מאד ונתנו בערך ח' אמות מכאן וח' אמות מכאן לכל אחד מהבתים שבשני הצדדים ולא הי' פוצה פה ומצפצף וכבר אמרו בפרק הגוזל בתרא דגם בעבדי דמלכא אמרינן דד"מ דינא כש"כ כשהוא בערכאות, ומש"כ כ"ת בענין יחיד נגד רבים יעי' מש"כ בחי' לח"מ סי' ד' דמדברי תשו' הרשב"א ח"ג נראה שחולק ע"ד מוהר"ם מרוטנבערג וס"ל דרבים לא מקרי מוחזקין, ומצאתי עוד אח"כ בתשו', הר"ן סי' יו"ד שחולק ע"ד מוהר"ם מרב"ג וס"ל דיחיד שהוא מוחזק אין רבים מוציאין מידו אע"ג שהוא נגד הרוב דאין הולכין בממון אחרי הרוב עיי"ש היטב והדבר מבואר שלא נתפרסמו בדפוס בזמן הרמ"א ז"ל תשו' הרשב"א ח"ג ותשו' הר"ן אם כי נדפסו בימיו לא ידעתי אם הרמ"א ז"ל ראה אותו שא"כ הי' מביא אותו בד"מ אמנם בנד"ד נראה פשוט כמש"כ כ"ת: נאום ידידו הדוש"ת ישראל יהושע החוב"ק קוטנא. סימן ח ב"ה ג' וירא תרמ"א קוטנא. שלום וכ"ט לכבוד י"נ הרב המאוה"ג מגזע היחס ומעלה גמיר וסביר כש"ת מו"ה יעקב מייזליש נר"י אבד"ק לאסק. הגיעני אמרותיו הראשונים והשניים, וע"ד מי שקנה בית של יתומים והוא סמוך לבית שכינו ומקום פנוי בין שני הבתים וכיפה נבנית על שני הבתים היינו הכיפה הי' בנוי' וסמיך על גגות שני הבתים ודרך המקום הפנוי הי' דרך לשני בע"ב לילך משם להחצר שאחורי הבתים והקונה בנה המקום הפנוי הזה ולפי שהי' לו רשות לבעה"ב השכן קנה ממנו גם ביתו לבל יהי' לו טענה נגדו. והנה עתה קם אחד וערער כי גם לו בית אחורי המקום אשר הי' פנוי והי' לו דרך המקום פנוי הלז לביתו ועתה אשר בנה הקונה המקום פנוי והציב דלתות אין מניח לו לכנוס דרך מקום ההוא לביתו וכבר החזיקו בדרך הזה יותר משלשים שנה והמערער קנה הבית הזה מאיש אחד וטוען אולי הי' לו שטר להמוכר ונאבד ממנו כי טוענין ללוקח, אמנם בחיפאטעק שיש למערער על ביתו (וכפי הנראה הוא אשר מסר לו המוכרו לו] מבואר כי בעת שקנה הבית הזה מבעה"ב אשר ברחוב (כי מקודם הי' הבית של המערער ג"כ של בעה"ב אשר ברחוב] כי מוכר לו ביתו וגם יש לו רשות לילך דרך מקום הפנוי אז לילך ולתקן הבית אשר הי' נהרס אז עד שיתקן הבית מבואר מזה שאחר שיתן הבית אין לו רשות לכן אין לו דרך והלה טוען שאפשר שאח"כ קנה המוכר דרך זה לחלוטין ועוד שהוא מיצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו, והנה מצד טענת הבע"ד שטוענין ללוקח שמא קנה, ודאי דזה לא מקרי חזקה שהרי אחר שלא הי' רשאי לבנות המקום ההוא והוצרך להיות פנוי אין מדרך העולם לדקדק אם אחד מקצר דרכו ובהדיא מבואר בש"ס ב"ק דף "א מהלכין בשבילי רשות שלמה אמרה עיי"ש ובר"ן נדרים ר"פ אין בין המודר ובתוס' ב"ב נ"ז ד"ה רבינא ונד"ד דמי לבקעה אחר שאין שייך היזק ראי' וגם מצד שהחזיקו בו רבים ל"ש דצריך דוקא שיתן להם מדעתו ואע"ג דטוענין עבור רבים כמבואר בסמ"ע בסי' שע"ז היינו בדבר דשייך בי' חזקה כמו בעברה דרך שדהו שממעט מקום הזריעה שעל מקום הזה לא זרע והכל לפי המקום והזמן ואנן סהדי דבזה"ז אין רגילות להקפיד ובמקום שא"א לגדור והוא פרוץ אין אדם מקפיד בדריסת הרגל במקום דל"ש היזק ראי' הי' נראה דזכה המחזיק ואין למערער טענה ועוד יש טעם לבטל טענתו אלא שאין להאריך: ידידו דוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן ט שאלה כמה מגיע שכר שדכנות אם אבי הכלה לא פסק נדן רק הבטיח להזוג מספר שנים מזונות ע"ש: תשו' הא ודאי שאין מחויב לשלם כפי שיווי המזונות ומשנה שלימה שנינו בפ"ק דמכות מעידין אנו וכו' אומדין אותו וה"נ אומדין כפי מה ששוה המזונות בעת נשואין שיצטרך לשלם לאחדים בכל שבוע ושבוע וזכות זה שיצטרך לשלם לאחדים בכל שבוע כמה הוא שוה אמנם א"צ לכל זה שהרי תקנות הארצות שממה שאינו מזומן אינו משלם רק החצי, והנה ידוע שבמדינה זו במקומות הללו המנהג לשלם מכל מאה זהובים שמנה פגים מצד זה וח' פגים מצד זה ואם הי' נותן צד הח' ג' מאות רו"כ וצד הכלה ג' מאות רו"כ הי' נוטלין ששה עשר פגים משלשה מאות רו"כ וזה האיש שהתחייב עצמו ששה שנים מזונות שהן שווין י"ב מאות רו"כ ולפי שאינו מזומן נחשב רק לששה מאות הרי זה החיוב מצד החתן והכלה והוי כאלו התחייב מצד החתן ג' מאות ומצד הכלה ג' מאות שהמזונות נחשבים כאלו נתן נדן משני הצדדים נמצא שא"צ לשלם רק ט"ז פגים משלש מאות רו"כ מכל מאה זהובים ח' פגים מצד החתן וח' פגים מצד הכלה סך הכל משדכנות תשעה רו"כ וששים קאפעק: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן י שלום וכ"ט לכבוד י"נ הרב המאה"ג חכם לב החה"ש המפואר מ' צבי הירש הירש אבד"ק דאברין. בדבר השאלה ראובן שקנה תבואה משמעון והתנה שיעמוד שמעון התבואה לתוך האוצר של אבי ראובן ושם יהא איש מיוחד ממונה מראובן ליקח התבואה מהערלים המוליכים התבואה של שמעון שקנה מאדון אחד והממונה יכתוב כמה הביאו והנה לפי חשבון הממונה מגיע עוד משמעון חמישים כור חיטין ועשרים כור שיפון ושמעון טוען כי לפי חשבון אשר נתן לו האדון אינו מגיע רק עשרים כור חיטים ולא יותר וע"ז כותב מעכ"ת דנ"ל דהגם דשמעון טוען א"י אם פרעתי החמישים כור מ"מ הא גם ראובן אינו טוען ברי בעצמו רק ע"י הממונה שלו והא דמבואר בסי' קכ"א במלוה ששלח שליח לקבל מעותיו והלוה אומר נתתי לשליחך והשליח אומר לא נתן דהלוה פטור דהו"ל כמלוה טוען שמא והלוה טוען ברי ה"ה אם גם הלוה טוען שמא הי' פטור כיון דשניהם טוענין שמא זה תוכן דבריו, ולא כן אנכי עמדי דלא מבעי' באם הלוה גופי' טוען שמא פרעתי לשליחך דחייב דריע טענתי' למה א"י אלא דגם אם הלוה שלח ע"י שליח הפרעון והלוה אומר ע"פ השליח שלו שפרע לפי