ישועות מלכו קיב

עוד כתב דמיגו במקום עדים פסולים לא אמרינן, ותירץ קושי' התומים בכללי מיגו מהא דפרק שבועות העדות וכבר קדמו בזה הרב בעל קצוה"ח, אמנם כ"כ לעיל מה שנלפע"ד דלעולם לא עלה על דעת הרא"ש ד"ז. תדע דהא ק' פסולים כחד כשר ומיגו במקום ע"א היכי דליכא שד"א אמרינן בהדיא הפה שאסר, וכ"נ מדברי כל הפוסקים דבהא דר"פ האשה שנתארמלה גבי מודה ר"י. וכן בהא דכת"י וכן באשה שאמרה א"א בעינן דוקא שני עדים ובודאי לא יחלוק הרא"ש עליהם א"ו כמש"כ, ודע שאינו סותר מש"כ בטעמו של הרא"ש דא"נ לומר משטה הייתי במיגו דלא הודה דחזקה דא"א מעיז במידי דל"ל רווחא כלל למש"כ דנאמנת אשה לומר שבא עלי' פלוני כדרך המנאפים ולא הערה בה אע"ג דממיתין בראה כדרך המנאפים, דש"ה דדברים שבלב אינם דברים אלא כשמוכח, לכן נהי דמשטה בדליכא עדים מועיל כמוש"כ התוס' ר"פ השולח. בדאיכא פסול לא עביד אינש לעשות להתבזות בפני אנשים שיכחישו אותן בלא מניו לי' רווחא ומ"ל להשטות ע"ס שיכחישם והו"ל טענת השטאה דברים שבלב דלא מהני אע"ג דהאמת עמו כמוש"כ התוס': ועל השלישית לבי עלי' אשית. אשר כתב בהיתר האשה שהתרו בה ב"ד שלא תשכב יחידי ותסמוך על בנה הקטן שהוא כבן ח' אלא שתקח עמה אשה זקינה ותשכבנה ביחד במטה אחת ועברה ע"ז ולא לקחה אשה זקינה, וע"ז כתב להתיר דבר"פ שני נזירין משמע דגם קטנים מקרי רבים לענין רה"ר דספיקו טהור והוא נלמד מסוטה, והא דפסק הר"מ ז"ל דיכול לקנות שלא תסתר עם שנים ביחד ואם נסתרה עמם נאסרה אע"ג דהם ג' עם הנחשדת תירץ ע"פ דברי הרמב"ן בריש נדה שאין האשה מצטרפת שהוא הוטמאה והא דנסתרה עם שני אנשים מקרי רבים כל שלא קינא לה רק מא' היינו בשלא קינא לה רק מא' לא נחשב האיש כמטמא אבל כשקינא לה משנים וחושד שניהם כאחד מקרי שניהם המטמאים כשרצים, ודן מזה באשה זו שבנה הי' קטן כבן ח' דאין שום חשד שהוא יזנה עמה דהוא פחות מבן ט' ויום א' ממילא מקרי רבים הנחשד והנחשדת והקטן, ומעלתו דן בולד כבן ד' מקרי ג"כ רבים הנחשד והנחשדת והילד, וד"ז קשה לשמוע דבטלת תורת קנאות שכל אחת תסתר ותקח עמה תינוק היונק משדי אמו ויהי' נחשב כרה"ר ותהא מותרת לבעלה, וחלילה להעלות על הדעת הסברא הזרה הלזו, ובודאי כל שאין התינוק יודע ענין ביאה אינו מבטל תורת סתירה, אמנם גם דברי הרב הנז' מגומגמים בכל הפלפול שחידש שודאי אין הספק נחשב כודאי בסוטה אלא כשיש סתירה ואם קינא לה בעלה מא' וא"ל אל תסתרי אין בכלל זה אלא כשתסתור עמו יחידי לא כשיש אחר עמם דאימת אחר עליהם וכיון שלא נסתרה אין אנו צריכים לבוא מצד רה"ר אלא שאין כאן סתירה ואין כאן ספק דמוקמינן על חזקה והדין שהוליד מזה דאם אין האחר נחשד בעיניו שאינו חושד אותו שהוא מזנה עמה אע"פ שקינא לה שאל תסתרי עם שניהם כל שאינו חושדו ל"מ הקינוי אינו כלום שודאי אם חושד את האחר שיחפה עלי' ושגם אם תזנה לא יגיד לשום אדם כיון שהי' סתירה שהרי בלא ספק קפיד: הבעל קפידה וגרע ממקנא עם אבי' שאינו אפי' מידת חסידות שלא תתיחד עמו כש"כ כשמקנא לה עם שני אנשים ביחד או עם איש אחד ובנה שאע"פ שאין חושד את בנה שיזנה עמה מ"מ חשד אותו שכשיגבור תאוות האשה לא תחיש על בנה שיגלה קלונה כי יחפה עלי' ומה"ט נ"ל ברור שכשאומר אל תסתרי עם איש פלוני גם כשתהי' שפחתה או אשה אחרת עמה אף שאין שום חשש שתזנה רק עם האיש מ"מ מקרי קינוי וסתירה אחר שהקפיד עלי' שלא תתיחד כי חושד שהאשה אחרת בפרט שפחתה לא תגיד וע"ז תסמוך אשתו וכיון דמקרי סתירה שעברה על מצות בעלה נחשב האיש כשרץ המטמא ואין כאן רק שני אנשים הנחשדת עם הקטן ואין הבועל נחשב לפי שהוא המטמא, אמנם לא הי' צריך לזה שגם אם הי' הבן בן עשרים מ"מ דוקא אם הקפיד הבעל אע"פ שאינו חושדו אבל הב"ד אין להם לקנאות שלא מדעת הבעל רק על מי שיצא עליו קול חשש, יותר לא מצאתי: סימן קז ב"ה כ"ב למב"י תרל"ט לפ"ק קוטנא. כבוד הרב המאה"ג מו' משה יואל נר"ו אבד"ק טשיזיוא. ע"ד האשה שאמר לה בעלה קודם שנסע לדרך שתזהר שלא תישן בבית אבי' עם אחי' רק עם נקבה וכן א"ל ע"י אמו ואח"כ בא לביתו ושהה לערך חמשה חדשים ואח"כ חזר ונסע ובא בלילה ומצא שאחי' ישן ג"כ בחדר זה והאשה הודית שגם בפעם הראשון ישן אחי' בביתה לפי שיראה לישן יחידה אמנם לא עשתה שום רע חלילה גם בפעם הזה לא עשתה רע חלילה, ומעלתו פלפל אם יש להתיר מצד הא דאמרינן בסוטה בפ"ק לא לימא אינש וכו', הנה מה שהאשה הודית על הנסיעה הראשונה כיון שאמרה שלא פעלה עון אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ול"ד למש"כ המרדכי והובא בהגה"ת רמ"א סי' קע"ח בנתיחדה ואמרה נאנסתי דאבדה המגו שלה דהתם כיון שמודית שנאנסה לא מקרי אונס כיון שבתחילה פשעה ובא ע"י פשיעה גם י"ל דלבסוף נתרצית ואע"ג דקיי"ל דתחלתה באונס אף שנתרצית לבסוף מצד יצרה אלבשה כמבואר פרק נערה [כתובות נא:] ש"ה דבא ע"י פשיעה בתחילה, ומצאתי בספר פנ"י שקדמני בזה, אבל באומרת לא נטמאתי כלל פשיטא דאמרינן הפה שאסר וכו', ואפי' אם יש פסולים שראו שנתיחדו נאמנת במגו וכ"כ במ"א שמה שלמדו האחרונים שדברי הרא"ש בתשו' דמגו במקום עדים פסולים לא אמרינן אינו כן וכתבתי שם שאין מדברי הרא"ש הללו ולא מדברי הרא"ה בסוגי' דתרי ותרי שום ראי', אמנם על מה שראה בעצמו בעת שבא בלילה יש לעיין ונראה כיון שלא קינא לה שלא תיסתר עם אחי' רק שלא תישן אין במשמעות שהוא חושד אותה שא"כ הי' לו להזהיר שלא תתיחד ותסתר עמו אלא שחשד את אחי' שמא בעת שתישן יבוא עלי' בלא דעתה ועיין בתשו' פ"מ ח"ב סי' כ"ב לכן לא הי' חושש שתסתר עמו ותתיחד שהרי היא בעיר ותצעוק כשתראה שרוצה לאונסה ולא חש רק על שעת שינה ואפי' אם הבעל יאמר עתה שחושד גם אותה מ"מ כיון שלא הזהיר על הסתירה אין מורה לשונו רק על חשש שינה ודמי לאומר אל תדברי עם פלוני ועדיף מיני' וכל שלא קינא לה מפני חשד שמא תתרצה אינה נאסרת לפיכך כיון שנראה דכל שלא קינא לה בפני עדים אינו אלא חשש דרבנן יש לסמוך ע"ז אם יסכים רב אחד מפורסם, גם יש לעיין כיון שעבר יותר מחמשה חדשים שהזהיר אותה אם נאמנת לומר אישתליין ואע"ג דלא דמי להתראה שצריך להיות תכ"ד מ"מ כיון שעבר חמשה חדשים ובעוד שהי' הבעל בביתו לא ישן שם וגם הבעל לא הקפיד אלא על שינה יש לדמותו קצת לשבועת העדות דיכולין לומר אשתלין, אמנם האחרונים האריכו בזה