ישועות מלכו קי

דנין על האשה אם היא זקוקה ליבם מ"מ בתר עיקר העדות אזלינן כמוש"כ הרשב"ץ בתשו' באב שאמר על בנו שאינו ממנו דקיי"ל בא"ע סי' ד' דנאמן דאשתו זקוקה ליבם ואע"ג דהאומר על בנו שהוא ממזר ואינו ממנו א"נ לפסול את אשתו לכהונה ואם מת מותרת לכהן, מ"מ בזה דעיקר הפטור מזיקת יבום הוא בשביל הבן ול"ש פ"ד דכיון שאנו מחזיקין שאינו בנו ממילא זקוקה ליבם ול"ד למקום שא"צ חליצה דא"נ על האשה לפוסלה לכהונה דהתם מה שאנו מתירין לכהן אין אנו דנין על הבן רק על האשה אבל כאן עיקר ההיתר בשביל הבן וכיון שאנו מחזיקין שאינו בנו ממילא היא זקוקה ליבום ואע"ג שנראה שאין דברי הרשב"ץ מוסכמים מ"מ בזה נראה דאזלינן בתר עיקר הדבר וכדמוכח מדברי הרמב"ם בפ"י מה' מעשר דאע"ג דנאמן לומר פירות הללו מעושרין הן מ"מ להעיד על אדם שהוא נאמן בעי ב' עדים והחשוד על איסורין אין עד אחד נאמן להכשירו ששב בתשובה ומה"ט ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין ע"א נאמן לומר על אחד שהוא כהן אע"ג דע"א נאמן באיסורין כיון שמעיד על איש צריך שני עדים וה"נ דכוותי' א"כ הכא בסי' ס"ח דאין אנו דנין רק על הביאה אם היתה באונס או ברצון נאמנת, ול"ק קושית הנו"ב וכ"כ הפנ"י שיש להקל: אמנם דעת הר"מ אלשקר בתשו' באומרת פלוני בא עלי באונס והוא מכחישה א"נ ובתשו' נו"ב הנ"ל כתב דלא משמע כן מדברי רש"י כתובות דף ט' דבאומר פ"פ נאמן רק לאוסרה על עצמו אבל לא לאוסרה על כהן. ודבריו מרפסין איגרא דודאי היכא דלא איתרע החזקה כלל א"נ ע"א בהכחשת הבע"ד להוציא מן החזקה, אבל כאן שהספק שקול אם הי' באונס או ברצון ואיכא רובא דרבנן ברצון נהי דנאמנת בטוענת בריא מאן לימא לן דתהי' נאמנת במכחישה, ובאמת בנידן הנו"ב שזה הי' פרוץ בעריות פשוט דברי דידי' כיון שאינו בע"ד הו"ל כמנה לאחר בידו דלא מקרי ברי ומצד נאמנות כיון שהוא פרוץ ופסול א"נ כלל להכחישה, ואפשר דבנד"ד לא הי' עדים כלל על פסלותו אלא חשוד בעלמא לכן ס"ל להרב ז"ל דלדעת הר"מ אלשקר יכול להכחישה ומה"ט צדקו נמי דבריו דא"צ לשלוח אחרי הנחשד כמוש"כ רבינו יונה הובא בש"מ פרק חזקת גבי ספק נוגע כיון דמס"ל אם זה נוגע רשאין הב"ד לכתחילה שלא לקבל עדותו אע"פ שאם העיד הר"ז ספק מ"מ לכתחילה רשאין שלא לקבל כל שיש לנו ספק עליו מצד נוגע, ומעתה בנידן דידן אם אמרה מבע"ג פלוני והלה מכחישה אם הוא בחזקת כשרות יש לחוש לדעת הרמ"א אע"פ שבתשו' נו"ב סי' ט"ו נראה שהתיר גם בהכחשה היינו לפי שהי' פרוץ אבל אם הוא בחזקת כשרות עד עתה ודאי יש להחמיר וחוכך אני שמא צריך לשלוח אחריו לשמוע מה בפיו אבל אם הוא בחזקת רשע ודאי דאין צריך לשואלו וכ"ז באמרה מפלוני אבל אם לא אמרה על איש ידוע יש להקל בפשיטות: והנה בתשו' נו"ב סי' ט"ו פלפל אם נאמר פ"ד, ולכאורה משמע כן בסי' ו' באומרת לפלוני והוא כשר ומכחישה דמקרי ברי ולמה לא נימא כסברת הר"מ אלשקר וע"כ דפלגינן דיבורה, אמנם יש בזה מקום עיון וימחול מעכ"ת להודיעני אם אמרה מפלוני בע"ג ואם הוא בחזקת כשרות ואז אשיב שנית: ידידו הדו"ש ישראל יהושע סימן קה להרב הנ"ל. בענין הנ"ל. קבלתי מכתבו. וע"ד חשש מינקת אין שום חשש שלא אמרו אלא שלא ישא מינקת חברו ולא יכנוס בגבול חברו אבל מי שאנס אשת חבירו כל שהוכר העובר מותרת להבעל גם בימי עיבורה ואצ"ל בימי הנקה וזה פשוט וא"צ לפנים: אמנם בגוף הדין מעלתו הביא דברי החת"ס סי' קל"א ועיינתי שמה, והנה בנידן של המחבר הנזכר ודאי מותרת לו שהרי המעשה הי' באשה שהי' לה ולד ואמרה שבעלה אינו ראוי להוליד כלל שאין לו ביצים ושהולד הוא מאיש אחר ומקודם החזיק האב להולד שהוא בנו א"כ ודאי נאמנת נאנסתי במגו דאי בעי שתקת, אם מדברי תשו' ההוא נראה שגם אם הי' נתברר שהוא אינו ראוי להוליד והוולד אינו ממנו נאמנת לומר נאנסתי, אמנם אחר כל האריכות שהאריך המחבר שמה איני רואה בדבריו שום חידוש כי כ"כ במכתבי הקודם כיון דרוב רצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן יש לסמוך על ר"י והרא"ש להתיר ע"י ברי, אמנם בתשו' מהר"מ אלשקר חידש דאם הלה מכחיש לא מקרי ברי וכ"כ במכתבי הקדום שאני חוכך כל שאמרה מפלוני והוא מוחזק בכשרות גם כשאינו לפנינו לא מהימנא ובדברי ר"י ורא"ש לא נזכר רק שאמרה סתם נאנסתי דיש פרוצים בעולם, אמנם בתשו' נו"ב צידד לומר פ"ד ולדעתי צ"ע אם לאמור בזה פ"ד, והח"ס אם כי נראה שלא חש לדברי הר"מ אלשקר לא ידעתי אם הוא כדאי לחלוק עליו שהרי הר"מ אלשקר הי' בדורו של הב"י והכ"מ בה' יסוה"ת הביאו, אמנם בא"ע סי' ו' באומר מפלוני והלה מכחישה אנו מתירין הבן אע"ג דלא אתכשר אלא ע"פ דיבורה דידה ולא אמרינן דהו"ל כהכחשה וע"כ הטעם דאמרינן פ"ד שזנתה מכשר ולא מפלוני וה"נ בנד"ד נאנסתי ולא מפלוני המכחישה, ומ"מ הואיל והרב הנ"ל מקיל הגם שבס' כנה"ג הביא דברי מוהר"מ אלשקר אם ירצה מעלתו לסמוך אדברי חת"ס לא אמחה בידו, וכ"כ דמשום מינקת חבירו אין לחוש: ידידו דו"ש ישראל יהושע. סימן קו ב"ה עש"ק ג' כסלו תרמ"ה לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב מ' אברהם נ"י האבד"ק בערעזדוב שיחי'. גיה"ט הגיעני לנכון ויען כי הייתי טרוד נתאחרה תשו' עד עתה, והנני לכתוב מה שנלפענ"ד. ע"ד שאמר הבעל לאשה שלא תפגשי עם בנימין ואם יהי' בהאלקערז תהי' בהשטיב ואם יהי' בהשהטיב תהי' בהאלקערז, ובנימין והנחשדת הודו שנתיחדו: הנה הדבר ברור דאמרינן הפה שאסר שנתיחדו הוא הפה שהתיר שהרי אמרו שלא פעלו עון, ואע"ג שראיתי להרב מח"א שכתב דלדעת הרא"ש בתשו' דלא אמרינן מיגו נגד עדים פסולים כשיש נשים המעידות א"נ במיגו שהיתה יכולה לככחיש, כבר בארתי בחי' לחו"מ שמעולם לא עלה ע"ד הרא"ש לחדש דרך חדש מבלי להביא ראי', אמנם דברי הרא"ש בתשו' הוא במי שקבל קנין בפני עדים פסולים ואומר שלהשטות נתכוין לפי שהם עדים פסולים, וע"ז כתב הרא"ש דא"נ נגד עדים פסולים במיגו, והכוונה שסמך ע"ז שיוכל להכחישם ע"ז אנו אומרים שאין אדם רוצה להעיד ולהכחיש אנשים, הגם שאינם כשרים לעדות בכדי, אחר שאין לו שום צורך, ולמד כן הרא"ש מהא דקיי"ל בחו"מ סי' פ"א דהודאה גמורה בפני ע"א מהני וגם בקרקע מהני, וזה דעת רוב הפוסקים, אע"ג שבש"ר שם נטה לדעת הבעהמ"א פשוט