ישועות מלכו קט

מעומד אפשר דהוא רק ע"פ רוב, הם דברים הראוים לאמור, ובודאי אם יש אפי' מיעוטא דמעוטא אין לתלות בזנות וכמוש"כ הריב"ש: ואני הבאתי עוד ראי' מדברי בה"ג והובא ג"כ בתשו' רב שרירא גאון בתשו' הגאונים הנדפס בשאלוניקי ע"י הגאון מוהר"ח מודעי ז"ל שער ג' סי' י"א בקטן פחות מבן י"ג שנים שנשא אשה והוליד בנים אין לה כתובה וא"צ גט והבנים בחזקת בניו, וכפי הנראה היא הלכה פסוקה אצל הגאונים ובודאי לא יחלקו על סתם משנה בר"פ בן סורר ומורה דמוכח התם דקטן אינו מוליד דכל שהוא ראוי להוליד תו אינו נעשה בן סורר ומורה וכיון דחזינן דקטלינן לי' ע"כ דהו"ל מיעוט גמור ואפ"ה אין תולין הבנים בזנות ואמרינן דאפשר שהוא ממיעוט, דמיעוט מולידין אע"פ שהם קטנים מדא"צ ממנו גט. וא"ל דא"כ הא דקאמר התם דר"ח דאמר קטן שהוליד אין הבן נעשה סורר ומורה פליג אדרבה דאמר קטן אינו מוליד ויליף מואם אין לאיש גואל נימא דמיעוטא דמיעוטא מולידין לכן א"צ לחזור אחר יורשין, אבל עכ"פ אפשר שיוליד, ז"א דא"כ מה קמ"ל רבה הא נלמד מסורר ומורה דהאיך קטלינן לי' דלמא הי' ראוי להוליד מכבר אלא ע"כ דרבה סבר דא"א להוליד כלל, ועכ"פ למדנו מדברי הגאונים שגם בקטן אע"ג שאין קידושיו קידושין והיא פנוי' גמורה אפ"ה אין תולין שנתנה עיני' באחרים וגם לאונס לא חיישינן הגם שהוא נגד הרוב, וכ"ז אינו אלא לרווחא דמלתא, אבל בנד"ד נראה שאין שום חשש מטעם שכתבתי (וע' ישועות ישראל סי' ל"ה]: ומש"כ כ"ת לפלפל דנימא פ"ד דא"א משים עצמו רשע שבא עלי' בדרך זה שא"א שתתעבר אמת שדעת הריטב"א באומר בני זה ממזר במקום שעושה עצמו רשע א"נ אבל הרבה פוסקים חלקו ע"ז כמש"כ בחי' לחו"מ ס"ס כ"ח, גם אין זה ענין לפ"ד שלא נאמר בש"ס אלא בתרי ענינים כיצד הרגתי לאיש פלוני דפ"ב דיבמות, המבוקש לידע שבעלה של זו מת אנו מקיימין שמת ונהרג ולא ע"י, וכן בפלוני רבעני, המבוקש לידע שזה רבע זכר, וכן לדידי אוזיף בריבית המבוקש לידע שזה מלוה בריבית לכן חולקין הדיבור שהבעל מת ושזה רבע והלוה בריבית ולא ע"י אבל כאן המבוקש לידע שבן זה מזרע בעלה וכשבעל אמר שבא עלי' בדרך שא"א שתתעבר ל"ש פ"ד שהרי זה דיבור א' שאינו מזרעו לפי שבא עלי' בדרך שא"א שתתעבר, וכעין זה כתבו התוס' בפ"ב דכתובות באנוסים היינו מחמת ממון וגם לשאר תירוצים מודים בכאן: גם מה שפלפל מנ"ל דלרשב"ג באשתהי ל' יום אמרינן דבן ז' ואשתהי, נימא דכוונת רשב"ג דע"כ בן ט' ולתלות בזנות, וע"ז פלפל בהא דפדיו מבן חדש תפדה שאם נתלה בזנות א"צ לפדות, ומעכ"ת כתב דאפשר ביבם וכשנודע שהוא בן ט' ירש הבעל הזה את הכל וצריך לפדות מממון שלו, ובזה נפל פלוגתא ברבוותא אם פודין הבן היתום ממעות עצמו, וכבר האריך בזה הטו"ז בסי' ש"ה ס"ק י"ב והנקה"כ, גם פשט דקרא דתפדה שהמצוה מוטלת עליו, אמנם כ"ז הפילפול הוא רחוק ממרחק האמת, והנכון ביישוב הקו' דהא בתוספתא דשבת מבואר דלת"ק בן ח' אינו כחי וע"ז אמר איזה בן ח' כל שלא כלו חדשיו כלומר שידוע שהוא בן ח' וע"ז אתא רשב"ג ור' לאפלוגי דגם בן ח' אינו נפל שגם שנודה שנולד לח' עכ"ז אינו נפל לפי שאשתהי (יותר לא מצאתי): סימן קג ב"ה ז' מרחשון תרל"ה לפ"ק קוטנא. החיים והשלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול מ' שמואל חיים נ"י האבד"ק אויאזד. בדבר האשה שנלקח בעלה לצבא וכשבא בחזרה מצא אשתו הרה ואח"כ ילדה בן והיא מתנצלת שמפלוני נתעברה ושנאנסה ממנו, הנה מחלוקת הפוסקים ידוע, ומהר"ם אלשק"ר בסי' צ"ד החמיר בזה מאוד, וכתב שאם הבועל מכחישה ואומר שלא בא עלי' גם רבינו יונה מודה דאסורה, ובתשו' נו"ב מה"ת צידד בדברי הר"מ ז"ל אמנם לא ראה גוף דברי הר"מ אלשקר דגם במכחיש ואומר שלא בא עלי' אסורה לבעלה והביא שם שכן דעת רב האי גאון ור"ש אביו והם בתורי גאוני קשישאי, נוסף לזה לדעתי אחר שהבעל אינה מאמינה גם לדעת רבינו יונה אסורה, וזה נ"ל בסתירות הירושלמי שהרגיש בזה המל"מ גם בתשו' נו"ב: אמנם העיקר כמו דמבואר בקידושין פרק האומר בע"א שאמר אשתך זינתה שאם מאמין לו אסורה לו כמו כן באומר איני מאמינך שנאנסת אסורה: גם לפע"ד אחר שגם אחר שבא עלי' הנחשד לפ"ד היתה עושה מלאכתו כפי מה שסיפר לי הבעל בזה עוברת על דת כי הי' לה להתרחק ממנו בתכלית הריחוק וגם הי' לה להוסיף שמירה שלא תלין בביתה לבדה רק בבית אבי' ובלי ספק אבדה חזקת כשרות שלה לכן נראה לי שאסורה לבעלה: ומחמת נחיצת בעל הדרך אקצר שיח אהלו יפריח. ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא (עיין לקמן ק"א) סימן קד ב"ה קוטנא ה' י"א מנ"א תרל"ט. כבוד ידידי הרב המאה"ג וכו' מו"ה ישעי' יעקב נ"י האבד"ק טושין. בדבר האשה שהלך בעלה לצבא וזה כג' חדשים שבא לביתו וילדה האשה זה מקרוב ולד שלם וטענה האשה שנסעה בדרך עם בע"ג ישראל ואנסה: הנה מבואר בהג"ה בדברי רמ"א א"ע סי' ס"ח דיש בזה פלוגתא דרבוותא, דלדעת רש"י ורא"ש נאמנת, וכ"ד הרשב"א, אמנם הה"מ בפי"ח מה' א"ב כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל אינה נאמנת וכ"כ הר"מ אלשקר בתשובה סי' צ"ד בשם ר"ה ורש"ג אביו, ומעכ"ת כתב דאיכא עוד צד להקל שמא מנכרי נתעברה וביאת נכרי אינה אוסרת, אבל אנן לא קיי"ל כר"ת וס"ל כרוב הפוסקים שחלקו עליו דביאת נכרי אוסרת: אמנם בגוף הדבר לכאורה נראה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל לא נאסרה מדאורייתא דעיקר הטעם דאינה נאמנת מטעם דאונס קלא אית לי' ול"ש, והרי כתבו התוס' בכתובות סוגי' דפ"פ דרוב דרצון אינו רוב גמור ואינו רוב אלא מדרבנן וכיון דהוא מידי דרבנן נקטינן להקל כר"י ורא"ש: ובתשו' נו"ב מהד"ת סי' י"ד הקשה מדברי רמ"א סי' קנ"ו דאין אשה נאמנת על בנה שהוא של פלוני לפטור את אשתו מחליצה ויבום, ולא ידענא מאי קו' דהתם עיקר עדות על הבן שהוא של פלוני ובזה ביוחסין לומר שהוא בנו צריך ב' עדים ואע"ג דהשתא אנו