ישועות מלכו קח

תשובה ב"ה עש"ק פ' ויגש תר"ן לפ"ק פה קוטנא. כבוד י"נ הרב המאוה"ג וכו' מו"ה מרדכי זאב אבד"ק קאלביעל. ודאי שע"פ דין אין כופין להוציא עד שיעידו שני עדים כשרים בפני ב"ד ואפי' מאה נשים שהגידו לפני ב"ד או קרובים המוחזקים בח"כ אין מוציאין ממנו ע"י כפי' אלא שאומרים לו שהדרך הנכון שיוציאה אבל אין כופין לכך לכן איני רואה בזה שום עצה אלא להגיד לבעלה שקלא דלא פסיק שזינתה ושטוב שיוציאה אבל אין לכפות: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן קא שאלה אשת כהן מוחזקה לצנועה, ויצאה מדעתה ובשעת שטותה דברה הרבה דברים מכוערים, שאינה רוצה בבעלה רק רוצה להנשא לאנ"ח ולנכרים וברחה מביתה והיתה על הדרך איזה שעות עד שמצאו אותה והחזירוה לביתה ואמרה בשעת שטותה שנבעלה לאנ"ח, וכעת נשתפה ומתנהגת כדרך בנות ישראל, ומתחילה האמין הבעל ואח"כ כאשר נחקרה בב"ד נשבעה שרק להכעיס לבעלה אמרה כן וכעת כבר הבעל מסופק בדבר ע"כ: תשובה ידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שמחה יאיר נר"י אבד"ק פיעטרקאוו. בדבר השאלה בשלהי נדרים אמרינן בראשונה הי' אומרים ג' נשים יוצאת ונוטלות כתובתן אחת מהן האומרת טמאה אני לך ולמשנה אחרונה אינה נאמנת וצריכה להביא ראי' ונחלקו הראשונים אם מעיקר הדין נאמנת כי לדעת התוס' מעיקר הדין נאמנת ולדעת הר"ן אינו כן כמבואר בדבריו, ונ"ל שלד"ה היכי דמשתעבדת לו לא שייך שווי' אנפשי' חד"א אלא שטעם של הסוברים דמדינא נאמנת שהרי אם האמת הי' שנאנסה נפקע שיעבודו ואינה מחויבת לשמשו, א"כ למה לא נאמין לה שנאנסה ושהופקע שיעבודו וכי מה בין זה לשומר שטוען שנאנס החפץ שהופקד בידו שנאמן אף שהי' עליו חזקת חיוב גם למ"ד שומרין בשעת משיכה מ"מ נאמן וכן האשה נאמנת שנאנסה ומותרת לבעלה הישראל לדעת הרא"ש ורבינו יונה וכיון דנאמנת לפטור עצמה בטענת אנוסה ממילא מחויבין הב"ד להזהירה על מניעת תשמיש לו ונהי דלענין ממון גם השומר א"נ מד"ת ליקח השכר שמירה רק על החפץ, וכ"כ האחרונים וקיימתי מסברא מ"מ על כתובה אין כאן שום קו' דהפקר ב"ד הפקר, ואין הקו' אלא על היתר תשמיש, ולדעת הר"ן י"ל דס"ל כמוש"כ בחי' לחו"מ דאין טענת אונס אלא בשומר דמעיקרא נכנס ע"ד החיוב שיהי' נאמן לומר שמרתי ואירע לי אונס, ועדיין לא נח דעתי בזה שאם היא יודעת בעצמה שנאנסה ואסורה לבעלה צריכה לעזוב את בעלה ולחיות בלחם צר כי היא יודעת בעצמה שאסורה לו ואין מחויבת אדרבה אסורה לו ובודאי שלא יכוף אותה בשוטים כדי למות ויהי' סכ"נ בדבר ואם היא יודעת הדין מחויבת לעשות כן, ולא עוד אלא שאם א' מקרובי' או מיודעי' מאמין לה מחויב להגיד לה הדין אפי' אם נאמר שאין הב"ד מחויבין להגיד לה שמחויבת לעשות כן אחר שאין הבעל מאמינה גם אין הב"ד מאמין לה, אם הוא או אחר שמאמין לה נראה דמחויב להגיד לה שמחויבת לפ"ד לעשות כן, ולא נראה כן מדברי הפוסקים, אמנם לדעת הר"א ממיץ שהיא אינה מוזהרת א"ש אלא שהתוס' הקשו שם על תירוצו, ולכאורה עלה בדעתי ליישב לפ"מ דאמרינן בנזיר דף נ"ז ע"ב דגדול המקיף הקטן פטור הגם דאחד המקיף וא' הניקף במשמע מ"מ קטן דהניקף אינו מוזהר גם בגדול אינו מוזהר א"כ אשה הנבעלת לקטן והיא אסורה לו מאיסורי כהונה כיון שהבועל אינו מוזהר גם האשה אינה מוזהרת כמו בל"ת דהקפה וגם בלאווי דכהונה אמרינן כל היכי דאינהו מוזהרין גם הנקיבות מוזהרין א"כ י"ל דגם בשוגג ואינו עשוי להתברר הוא דומיא דקטן ועיין ברש"י סנהדרין פרק ד' מיתות דף נ"ה דקטן בכלל שוגג הוא א"כ י"ל דגם שוגג דינו כקטן ואין האשה מוזהרת ול"ד לעריות שהם שווין בכל ועדיין צ"ע, אמנם בדינינו אין מקום לזה כיון שהיא לאו בת דעת היא ואעפ"כ אין רצוני לסמוך עלי כלל וכלל ויראה לשאול עוד חכם גדול בזה: ידידו ישראל יהושע. סימן קב ב"ה כ"ח טבת תרל"ה לפ"ק קוטנא. שלום לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם קלאצקין בראמענאוו. ב"ל ה' הגיעני ביום אתמול, ותורף השאלה, שאשה אחת הי' לה קטטה עם בעלה, ועזבה בעלה בבית אבי' כשתי שנים, והאשה ילדה בן. ואמרה האשה כי מבעלה הוא, שהיו יחד ביום אחד ואז בא עלי' ונתעברה אז, והבעל מתחילה כחש לגמרי, אמנם אחרי שהאשה הרבתה בבכי' וצעקה גם הב"ד דברו על לב הבעל הודה שבא עלי' אז, אמנם פג לבו מלהאמין שנתעברה אז, יען כי לא בא עלי' רק פ"א ומעומד שהאשה היתה סמוכה לכותל וגם הוא, ומבואר בסנהדרין דף ל"ז ע"ב גמירי אין האשה מתעברת מעומד, א"כ אין הולד ממנו, והאשה הודית לדברי הבעל שבא עלי' מעומד ולדת הולד הי' במכוון ט' חדשים משבא עלי', וע"ז נחלקו הרבנים שיחיו יש שאמרו שיש לחוש לזה בפרט כי הבעל הוא כהן, א"כ אסורה לו, וגם יש לחוש על הולד ויש אומרים שמה שאמרו אין אשה מתעברת מעומד היינו ע"פ הרוב אבל עכ"פ יש במציאות שתתעבר ואין לנו לתלות בזנות כמוש"כ הריב"ש בתשו' סי' תמ"ו זה תורף השאלה: ולפ"ד אין ללמוד כלל מסוגי' זו לאסור, דהתם נבוכדנצר הרשע כשציוה לשלשל ליכני' את אשתו הי' עושה במכוין שיהי' התשמיש ע"ד שלא תתעבר שהי' בית האסורים צר מאד עד שהיתה צריכה לעמוד כמו נד, אבל בנד"ד שהיתה חפשית ובמקום לא צר ועמדה סמוכה לכותל, מאן לימא לן שלא הטתה את מושבה ורחמה הי' באלכסון ובזה ודאי אפשר שתתעבר, גם לא אמרו אלא שאין אשה מתעברת מעומד אבל ביושבת לא שמענו, וכיון שהבעל הי' עסוק במלאכתו ודאי לא קים לי' שפיר מצב האשה שאפשר שהיתה יושבת קצת ע"י שעקמה רגלי', ובכתובות דף ט' בהאי דהאוכל ביהודה אצל חמיו פרש"י שמא הערה בה ושכח ק"ו כאן שודאי לא קים לי' לבעל מצב האשה שהיתה אז, ואע"ג דלאיסורא חיישינן שם היינו באומר שלא בא עלי' כלל, אבל כאן שהודה שבא עלי' ודאי דמלתא דלא רמי' עליו לידע איך היתה מצבה אז, ואין זה ענין להאי דיכני' שנבוכדנצר הרשע במכוון עשה החדר צר מאד שתהא צריכה לעמוד כמו נד, לכן לפענ"ד אין ללמוד שום חומרא מאגדה זו לאסור אשה על בעלה אחר שלא נשמע עלי' שום שמץ דופי, ק"ו שאין לפגום את בנה מקדושת כהונה והוא בחזקת בנו, גם מש"כ דאין אשה מתעברת