ישועות מלכו קו

ליבם קטן כבן שנה, הנה מש"כ כ"ת בשם אחד מהמחברים כיון דקיי"ל בנשאת לכהן סמכינן על רבנן דפליגי על רשב"ג ול"ח לנפל ה"נ במקום עיגון וז"א דדוקא בנשאת לכהן מספיקא לא אסרינן אגברא אבל לא להתירה לכתחילה אפי' במקום עיגון כמו בג' גיטין פסולים דרבנן דמבואר בפ' המגרש דאם נשאת לא תצא ודאי דגם במקום עיגון אין מתירין לכתחילה וה"מ בא"ע סי' י"ז ופשוט ומש"כ עוד לסמוך בשעת הדחק ע"ד הסוברים דסימני שערות וציפורניו מהני אמת שכ"כ הרשב"ץ בתשו' סי'' תקי"ג אמנם בש"ע א"ע ל"מ הכי, ומצאתי להמאירי בחי' לשבת דף קל"ו די"א דבזה"ז אין בקיאין בגמרו שעריו וציפרניו ואפי' את"ל שדעה יחידית היא זאת מ"מ נראה דצריך עכ"פ הבחנה טובה שנגמרו שחר שאין עדים ע"ז רק אשה אחת בלא כונה אמרה כן קשה מאוד לסמוך ע"ז גם בשעת הדחק ויעוין ביו"ד סי' קכ"ז ס"ו בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ל' ובמ"א הארכתי בזה: ההיתר השלישי שע"א העיד שהכיר עוברה בכ' תמוז תרל"ח והשני העיד שאינו זוכר אם בכ' או בכ"א תמוז הוכר עוברה וילדה בשנת תרל"ט אור ליום ששי בטבת ולסמוך דאין הכרת עובר עד ג"ח וכיון דקיי"ל בא"ע סי' קנ"ד דהאידנא יולדת למקוטעים א"כ הר"ז בן ט' וכבר גדולי הדור שלפנינו הגאון מוהרע"א ז"ל בתשו' וגם הגאון בעל ח"ד סמכו ע"ז למעשה והנה אמרתי להאריך קצת בזה: גרסינן בירושלמי פרק החולץ ה' י"א וכמה הכרת עובר סומכוס אומר משום ר"מ ג"ח אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי כמשלש חדשים וגו' רב בא בר זוטרא אר"ח בשם ר' חיי רבה אפי' רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם כלומר דס"ל לר"ח רבה דא"צ ג"ח שלמים להכרת עובר אלא דאפי' רובו של ראשון דהוא י"ו יום ורובו של חודש אחרון שהוא ג"כ י"ו יום והאמצעי שלם שהוא שליש מימים של היולדת לז' והיינו דס"ל דיולדות לז' עוברה ניכר לשליש ימיה שהוא שני חדשים ויום אחד ואע"ג דבר"פ בן סורר ומורה ס"ל לר"ה ברי דר"י דגם ביולדת לז' אין עוברה ניכר בפחות מג"ח מ"מ הא אידחי התם הא דר"ה ברי דר"י וכמש"כ הרא"מ בפי' החומש לרש"י בפ' וישב והא דמבואר בירושלמי ר"פ החולץ דביולדת לז' עוברה ניכר לפעמים בחמישים יום והיינו כדמייתי הרמ"א בא"ע סי' ד' דשיעורא גרים ובה' ירחים ושני ימים יכול לחיות דהו"ל בן ז' י"ל דההיא למ"ד שיפורא גרים אבל למ"ד חדשים גרמי ואנו מחשבין חדשי חמה השליש היא ס"א ימים והא דצריך רובו של ראשון ורובו של אחרון דהוא ס"ב יום והרי בס"א יום סגי י"ל דהא דקאמר ואמצעי שלם היינו כדרך חדשים אחד מלא וא' חסר נמצא דאמצעי אינו אלא כ"ט יום והו"ל ס"א יום, מיהו אמרינן התם דרב אסי פליג וס"ל דבעינן תשעים יום שלימים וכן ס"ל לשמואל דבעינן ג' חדשים ועיבוריהם שהן צ' יום וע"ש דמותיב על הא דשמואל וכי פליג על אבוה דשמואל שהורה באשה שילדה והי' י"ג מראשון וי"ז מאחרון וחמשה חדשים באמצע והי' ס"ל לחכמים דנדונו לממזר ואבוה דשמואל הורה להכשר דאמרינן דילדה למקוטעין וס"ד דכשם דילדה למקוטעין כך הכרת עובר למקוטעין ותירץ רבא דשני' הכרת עובר ללידה כלומר דנהי דלידה אפשר למקוטעין ההיכר צריך ג"ח שלמים ואמרינן בתר הכי דר' ירמי' אמר בשם שמואל דאין הפרש בין ההכרה ללידה ועמדו דברי שמואל בקושי' שדבריו סותרין לדברי אביו תו גרסינן התם דר' אבא בר זוטרא משם שמואל אמר דאין אשה יולדת אלא או לרע"א או לרע"ב או לרע"ג או לרע"ד ופריך דרב בא סותר לדבריו דלעיל אמר דס"ל לשמואל דיש חילוק בין הכרת עיבור דבעינן שלמים ובין לידה דאפשר דיולדת למקוטעין וכאן אמר דס"ל לשמואל דגם אינה יולדת למקוטעין ונ"ל ברור דהירושלמי אזיל למאי דהוי ס"ד בש"ס דילן דאין הפרש בין יולדת לז' ליולדת לט' דמאן דס"ל דאינה יולדת למקוטעין גם ביולדות לז' אינה יולדת למקוטעין להכי פריך אמימרא דשמואל דס"ל דבעינן שלימים להכרה ומימרא דאבוה דשמואל דהורה להכשיר הולד בבן ז' שנולד למקוטעין והוצרך רבא לחלק בין הכרת עובר ללידה וע"ז פריך ממימרא דשמואל דקאמר ר' ירמי' משמו דהוא הכרת עובר הוא לידה וכן ממימרא דשמואל דאין אשה יולדת אלא או לרע"א וכו' אבל למאי דמסקינן בש"ס דילן דגם למ"ד אינה יולדת למקוטעין בבן ז' הכל מודים דיולדת למקוטעים אתיין כולהו מימרות דשמואל שפיר ואין אנו צריכין לעשות מחלוקת בין שמואל לאבוה דשמואל דהא דאבוה דשמואל היינו ביולדת לז' כמבואר שם אבל הא דשמואל דאין יולדת רק לרע"א רע"ב וכו' ע"כ ביולדות לט' דודאי לא יחלוק שמואל דאיכא דיולדת לז' וביולדות לט' הא דקאמר שמואל דאינה יולדת למקוטעין וכן הא דקאמר שמואל דהוא הכרת עובר היא לידה אינה סותר כלל דביולדת לז' גם הכרה הוא למקוטעין וביולדת לט' גם הכרה אינה אלא בשלימין והיינו דקאמר שמואל לתשעים יום והוא ביולדת לט' רוב נשים, ולפי"ז י"ל דשמואל לא פליג על ר' חייא דביולדת לז' גם בשני חדשים ויום אחד הוכר העובר והא דקאמר שמואל ל"צ שלימים היינו ביולדות לט' והא דמשמע בירושלמי דשמואל פליג על ר"ח היינו לפ"מ דהוי ס"ל דאין הפרש בין בן ז' לבן ט' דלמ"ד אינה יולדת למקוטעין גם בבן ז' א"י למקוטעין א"כ ע"כ פליג שמואל על ר"ח דס"ל דיולדת לז' יולדת למקוטעין, והנה גם בש"ס דילן פרק החולץ דף מ' אמרינן שלח ר"ח בר אבין מארסין תוך ג"ח וכן עושין מעשה וכן הי' ר"א מלמדנו משום ר"ח הגדול אפי' רובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם ופשט הלשון משמע לכאורה. חסר: סימן צז ב"ה טו"ב מנחם ט"ל לפ"ק קוטנא. להרב המאוה"ג חו"ב מו"ה ר' צבי הירש אבד"ק דאברין. ע"ד הזקוקה ליבם ויש ד' אחים הבכור נשוי וב' פנוים אלא שנשתדכו ואחד פנוי לגמרי אמנם לא נבדק אם הביא ב' שערות וכתב כ"ת להסתפק למש"כ הריטב"א הובא בב"י סי' קס"ה ובב"ש סי' קס"א סק"ז דאם אחד נשוי והשני פנוי מצוה בפנוי א"כ הכא החיוב על הפנוים או דלמא התם השני פנוי לגמרי משא"כ הכי דנשתדכו גם הם א"ר ליבום שא"א לישא ב' וע"כ יתבטלו השידוכין זה תוכן דבריו: לדעתי במקומות הללו דמצות חליצה קודמת לא אמרינן כלל שתהי' המצוה בפנוי שהרי הפנוי א"א לו לייבם אחרי שהמנהג שלא לייבם ואם בא לכנוס מייעצין לחלוץ אמנם עדיין י"ל שמצוה יותר בפנוי שהרי מבואר בהגה"מ שהרא"מ הנהיג להתיר להחולץ את חדר"ג א"כ י"ל דגם בזה"ז מצוה יותר בפנוי, ומש"כ כ"ת דכיון דנשתדך אסור לו לישא יבמתו אינו מוכרח דהא אפשר לו לישא ע"ד שיגרשנה תכף וכמבואר בסי' קס"ט, ובלא"ה איסור זה דמשודכת קיל יותר: