ישועות מלכו קה

ריעותא י"ל דלא חיישינן שמא לא נקלט הזרע, תדע דהא לדעת קצת פוסקים אמרינן שיפורא גרים ואם ילדה לחדשי הלבנה הוא בן קיימא, ובירושלמי מבואר דיש שני יצירות פעמים לחדשי לבנה ופעמים לחדשי חמה, וכ"מ מהא דבן ז' ודאי לא חיישינן לנפל אע"ג דמבואר בירושלמי פ' החולץ דאם הי' יצירתו לתשעה ונולד לשבעה אינו חי ופשוט דנגמרה צורתו אינו בחיתוך איברים אלא בהתקשרות הרוח החיונו עם האברים ומנא ידעינן, וע"כ דכל היכי דליכא ריעותא לא חיישינן לנפל אלא בלא נודע אימתי נתעברה אמרינן השתא הוא דנתעברה אבל בלא"ה לא חיישינן: ומ"מ למדנו שאם ילדה ביום א' לחודש התשיעי ופיהק ומת אין מתירין אותה כלל וקרוב בעיני שאף באשת כהן חולצת דהו"ל סד"א כדמוכח בהא דנזיר: והנה בנד"ד שפירש הבעל ממנה למקום אביו ביום א' דר"ח כסליו אם נודע שלא בא עלי' בערך ה' ימים קודם שנסע שנכנסו לבקרו והיו אצלו אנשים ודאי היתה מותרת אחר שלא פיהק אלא שלא נתבאר כן בהשאלה ואין לנו לסמוך רק על הכרת נשים, ויש לעיין בזה שהרי משמע בר"פ בן סורר ומורה דרוב פעמים אין עוברה ניכר תשעים יום והרי טבלה בליל השייך ליום ב' דר"ח מרחשון וסוף טבת לא נשלמו עדיין צ' יום ומנין לנו שיהיו נאמנות הנשים לנגד הרוב גם בעיקר הדין שחדשו רבנן בתראי לסמוך על הכרת עובר והא ודאי דאי הוי שמיע להו לרבנן בתראי דברי הא"ז שהי' רב מובהק לקדמונים לא היו חולקים עליו, וכן שמעתי מאחד מגדולי הדור שהרגיש בדברי הא"ז הללו: והנה הרב מראדום הרגיש ג"כ בענין עדות נשים, והנה בד"מ סי' נק"ו כתב דלדעת המתירין ע"א ביבמה נאמנות גם הנשים וכדמשמע נמי מדברי הר"ש בן הרשב"ץ שהביא הב"י גבי מכליה ואע"ג דהב"ש כתב לחלק בין בעל לאשה לכאורה לא משמע כן שהרי בהא דנאמן לומר יש לי בנים מטעם מיגו דבידו לגרשה הקשו הראשונים ת"ל דע"א ביבמה נאמן ותירצו משום דנאמנות הבעל גרע א"כ נהי דנאמר דנשים דעלמא נאמנות, הבעל ודאי א"נ כמו שהאשה נאמנת שניתן להבעל בן ודוקא האשה בעצמה, והבעל א"נ, הן אמת שכבר העליתי במק"א דאפי' להרא"ש דס"ל דאין ע"א נאמן לומר שמת היבם דוקא כשבשעה שמעיד הוי בחזקת זקוקה ליבם אבל בעוד שהבעל חי ואינו מעיד כלל על היתר שלה וכבר נתחזק אז בהיתר שמת תו אין אוסרין אותה, א"כ אין ראיות הב"ש ראי' לחלק בין הבעל לאשתו, ומ"מ מפשט דברי הרשב"ץ נראה דנשים נאמנות שלא נתייחד עמה כי אמו היתה משמשתו אע"ג דלא ענ"ג לכן נראה דהסומך על דברי הרשב"ץ במקום עיגון לא הפסיד: אלא דכ"כ דעל היכר סי' הנשים דהכירו שהיא מעוברת קשה לסמוך כמבואר בדברי הא"ז, ומ"מ כיון דאיכא נמי רבוותא דפסקו שיפורא גרים והא ודאי כשבא בליל א' דר"ח כסליו לראדום ונתאכסן בבית אחי' לא נתיחד עמה ובאם יתברר ע"פ עדים שלא נתיחדה עמו בלילה של קודם שנסע לווארקא הרי יש יום אחד מחדש התשיעי ויש לסמוך בזה ע"פ האחרונים המקילים לגמרי: ישראל יהושע. סימן צה להרב הנ"ל. בענין הנ"ל. אחדשה"ט הגיעני מכתבו אתמול עם אשר כתב הרב מראדום הגאב"ד שיחי' אשר השיב על דברי, והנה אין גוף התשובה אשר כתבתי למעלתו שיחי' אתי כי לא נשאר לי ההעתק ואשר כתב ע"ד איני מבין כלל כי תחילת יסודי הי' כפי הרשום בזכרוני דמפשט דברי רמ"א נראה דביום א' לבד סגי וע"ז כתבתי דמדברי תוס' נזיר י"ג נראה דחיישינן לקליטת זרע וכפסק הרב ביו"ד ה' אבלות וע"ז כתבתי די"ל דבתרי רובא לא מחמרינן דרוב נקלטים ביום א', אמנם התם ע"כ הי' ריעותא והרב שיחי' כתב דמהתם בידוע שלא כלו חדשיו ואינו מובן כלל דא"כ לא הוי מבעי' כלל בש"ס וע"ש בתוס' גם מש"כ הרב שיחי' בנולד מת וכדעת ר"פ הובא בא"ע סי' קנ"ו וג"ז אינו מובן כלל דלר"פ עיקר הספק אם מת במעי אמו או יצא חי ואח"כ מת בפרוזדור כמבואר בתשו' מהרשד"ם שהביא הרב שיחי' בעצמו ואין זה ענין לפי' התוס' כמובן: על מש"כ דעל עדות נשים יש לדקדק דלפ"ד הוכר עוברה בפחות מג' חדשים, כתב דלדידן דיולדת למקוטעין הוכר בפחות מג' חדשים, והנה בסנהדרין ס"ט לא הוקבע להלכה אם יולדת לז' ניכר בשליש ימי' ור"ה ברי' דר"י דחי לראי' אבל עוד לא הוקבע להלכה, אמנם בירושלמי פרק החולץ הלכה א' מבואר דיולדת לז' הוכר עוברה לנ' יום והיינו דיולדת לז' מקוטעים שהן ק"ן יום והוכר עוברה בנ' יום, וכיון דבש"ס דילן לא הוקבע הלכה הי' נראה לפסוק כירושלמי, ומכאן תשו' לדעת מהרי"ט שצידד בתשו' ביולדת לז' צריך שני תקופות ושני ימים דמזה משמע דבק"נ יום סגי, אמנם בפ' החולץ הי"א שם מבואר דשמואל ס"ל דגם ביולדת למקוטעין ג' חדשי הכרה צריך להיות שלמין, והגם דשם משמע דס"ל לשמואל יולדת למקוטעין ובש"ס דילן פרק בנות כותים מבואר ההיפך כבר תירצו שם בירושלמי דאמוראי אליבא דשמואל, הנה אין לנו עוד הכרע גם למ"ד יולדת למקוטעין אם נוהג ג"כ בג' חדשי הכרה, וכמו כן יראה לדידן דסמכינן על מ"ד דיולדת למקוטעין לפי שהחוש מעיד כן ואפשר שנשתנה הטבע אין לנו להקל יותר מדין הש"ס למ"ד יולדת למקוטעין והוא פלוגתא בירושלמי כמבואר: גם מש"כ דאפשר שכבר נתעברה קודם חשון כמבואר בריב"ש עמדי היו הדברים הללו ועזבתים לפי שהי' קרוב בעיני שאם נכנוס לחקירה זו יהי' יותר מרע"ג ימים ונצטרך לבוא אישתהי ולא נועיל כלום ויעויין בתוס' נדה ל"ח ד"ה שיפורא ובא"ע סי' ד' בח"מ ס"ק י"א: בביאור דברי הא"ז צריך ביאר רב ואין רצוני לבוא באריכות, וע"ד הלכה אחר אשר כפי הרשום בזכרוני צידד הרב שיחי' להתיר ע"פ ההכרה אלא שחשש לדעת הב"מ לא ידעתי למה חשש לנקיט חומרי דהב"מ וחומרי דרע"א לחוש לקליטה, הגם שבתבו"ש סי' ט"ו החמיר ג"כ לחוש לקליטה פשט דברי הפוסקים אינו מורה כן, ומתוס' נדה ל"ח אין ראי' שלא יהי' רוב עכ"פ יעויין נדה כ"ח ויבמות ס"ח ובקידושין פרק האומר גבי סבלונות ואין לנו לחוש לתרי מיעוטא, כש"כ שהתוס' לא כתבו רק לחד שינויא והר"ן חולק ע"ז גם דעת הרמב"ן אינו כן כמבואר לכאורה בדבריו בנדה דף מ"ו ולזה נוטה קצת דעת הרשב"א, גם מדברי הא"ז אין לנו ראי' לאסור לדידן ובאמת שיש להאריך בזה הרבה מאוד אלא שאין דעתי נוחה לשלוח דברים ע"פ חוצות רק הגדתי תמצית דעתי: ידידו ישראל יהושע חו"פ קוטנא יצ"ו סימן צו אחדשה"ט הגיעני אמרותיו, וע"ד העגונה הזקוקה