ישועות מלכו קד

ז"ל וסייעתו דס"ל דאם כותבין שם הכינוי תחלה ועל שם העיקרי כותבין דמתקרי פסול היינו היכי שכתב השם העיקר לטפל והכינוי כתב סתם אבל כאן שכותב על שם העיקר דהוא הלידה תחלה בסתם רק שכותב על שני השמות הכפולין דמתקרי אין קפידא אם מקדים אחד לחבירו הגם שאחד חשוב קצת יותר: וע"ד שם אבי המגרש שעולה לס"ת בשם אליהו מרדכי ובפי ההמון נקרא אלי' מאטא מבואר בש"ע דבסתם כותבין אליהו בו' ואע"ג שכתבו מקצת דאם חותם עצמו בשריטה כזה אלי' אין דרך להשמיט שני אותיות, כ"כ שזה אינו בזה"ז שמשמיטין גם שני אותיות וסומכין על השריטה לכן אין לכתוב רק אליהו מרדכי לבד כי גם שם מאטי אינו אלא קיצור השם, אמנם נכון אחר אשר אבי המגרש בפנינו לשאלו, אם אין לו בקבלה מאבותיו שיהא נקרא חסר אבל אם יאמר שאין לו שום ידיעה כותבין אנא חיים שלמה דמתקרי חיים זלמן דמתקרי זלמן בן אליהו מרדכי: ישראל יהושע חו"ב קוטנא. סימן צב שאלה יבמה אחת אשר היא זקוקה ליבם אשר הוא כעת באמעריקא ולפי דברי' לא נודע מקומו ורצה אחד להמציא היתר לפוטרה מחליצה מד' טעמים א' כי היבמה אומרת שעדיין הוא בתולה כי לא הי' לו ג"א. ב' כי הכתובה נכתבה בטעות ג' כי בעת הקידושין אשר היו בעיר יאסי שם הי' קאנסאל אחד בעת הנשואין ומסופק אם הי' שם שני יהודים כשרים לעדות כד"ת, ד' שאמרה היבמה שבאם לא נתיר לה תמיר א"ע ואף כי חבל על הנייר להעלות בכתב דברי הבל עכ"ז ההכרח יאלצני פן יאמר האומר כי יש בהם ממש: תשובה ב"ה יום ג' פ' שמיני כ"ה ניסן תרמ"ז לפ"ק קוטנא. לכבוד הרב הגדול י"נ חכם לב זך הרעיון אב"ד דק"ק דובנא רבתי יצ"ו. בדבר השאלה האשה זקוקה ליבם פשוט שכל הטעמים אין בהם ממש לפ"מ שמבואר בש"ע סי' קנ"ז, גם המקילין שהביא הרמ"א בנשאת בדיעבד בשוגג והוא מדברי מהר"ם מינץ בסי' י"ב, ושם מבואר שלא היקל אלא בצירוף טעם מוהר"ם דע"ד כן לא נתקדשה וכאן לא שייך כן שהרי לא המיר יבם אלא שמחלל שבת בפרהסיא וגם בעלה עשה כן ודרה עמו בחיבה, גם בתשו' מהרי"ו סי' נ"ד לא התיר בדיעבד שנשאת בשוגג אחר חליצת המומר אחר הנשואין אלא בצירוף טעם אחר, עוד יש אתי טעמים שונים שאין להקל בזה, גם לפ"ד הגאונים, אלא שאין להאריך ועם היות הדברים נכוחים ופשוטים נדרשתי לאשר שאולינו להיות כמסעי' שלא לפרוץ גדר באיסור דאורייתא: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן צג ב"ה כ"ג אייר תרמ"ז פה קוטנא. לכבוד י"נ הרב המאה"ג חכם לב מו"ה אברהם משה שיחי' האבד"ק קלעוואן. אחדשה"ט בעסק האשה זקוקה ליבם שהוא במדינת אמעריקא הדבר פשוט שהיא אסורה להינשא ואין טעם כלל בדברי המתיר ואם היות הדברים פשוטים לאפרושי מאיסורא כתבתי: נאום ישראל יהושע: סימן צד שאלה באשה שהי' ליל טבילתה בר"ח מרחשון שהי' ביום ד' ה' וטבלה בליל ה' ותיכף ממחרת נחלה בעלה ונפל על ערש דוי עד סמוך לר"ח כסליו ובאו אביו ואמו ולקחו אותו לעיר מולדתו ווארקא ונסעה עמו ללותו לראדאם ולנתה עמו בראדום אצל אחיו והוא שכב בחליו בחבלים וצירים, וביום א' דר"ח כסליו ביום ה' נסעו עמו לדרכם והיא שבה לבית אבי' ובעלה שבק לן חיים מחליו זה בווארקא, והשנה היתה מעוברת וילדה האשה בת בר"ח תמוז שהי' ביום ד' ה' וילדה בליל ד' א' דר"ח תמוז ובעת שנולדה הבת היתה בריאה כדרך כל הילדים בני קיימא וגם ינקה משדי אמה וגם משאר נשים ואחרי שלשה ימים נחלשה ואינם יודעים מאיזה סיבה נחלשה וחיתה עוד ארבעה ימים וביום השביעי מתה הילדה והעידו הנשים והרופא והקברן שהיתה מגודל שער וצפרנה כדרך כל בני קיימא, גם העידו הנשים שהיו דרות עמה שבסוף חודש טבת כבר הכירו עוברה כאלו היתה מעוברת בחודש החמישי, והאשה הנ"ל צועקת במר נפשה להתירה בלא חליצה באומרה כי מליל טבילתה נתעברה ממנו שנחלה מיד מאוד ונשאר אח קטן: תשובה בעזהי"ת יום ב' ח"י אדר תרכ"ט לפ"ק פה קוטנא. את חג המצות יחוג ברוב דיצות, כבוד ידידי וחביבי הרב המאה"ג חכם לב כש"ת מ' נתן חיים האבד"ק ליפסק. ע"ד הזקוקה ליבם הנה מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ו דהאידנא אם ילדה ביום א' לחדש התשיעי מלבד יום שנתעברה בו מותרת, ויש לדקדק מהא דאיבעי' בנזיר דף י"ג באומר הריני נזיר כשיהי' לי בן והפילה וחזרה וילדה ועיין בתוס' שפרשו האיבעי' בילדה מאותו עיבור וחי הולד השני ל' יום מי אמרינן כיון דחי הולד השני ל' יום ויצא מכלל נפל ע"כ שגם הראשון הי' בן קיימא והוא נזיר מולד ראשון או דלמא שמא הראשון לא נקלט הזרע עד אחר ג' ימים והראשון נפל והשני בן קיימא, והיינו דאע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מ"מ אמרינן שמהריון אחד נתעברה משניהם, אלא שהשני נקלט קודם שנקלוט הראשון והשני בן קיימא והראשון נפל, הא קמן דחיישינן לקליטת הזרע וכיון דקיי"ל כחכמים בשבת פ' ר"ע דזמן קליטה הוא ג' ימים א"כ כי הוי ביום חדש תשיעי יום א' מה מהני לקליטת הזרע, והנה קיי"ל ביו"ד לענין אבלות להקל בילדה תאומים אף שהשני חי ל' יום אין הראשון בחזקת בן קיימא והיינו מספיקא דאמרן דהאיבעי' לא איפשטא א"כ הדק"ל למה סמכינן להקל ביום א' ולא עוד אלא די"ל דגם אם נימא בהאי איבעי' דנזיר דלא חיישינן היינו כיון דהוא מעובר אחד דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת י"ל דלא חיישינן שמא טיפה אחת הי' ונחלקה לשנים אבל כאן שהי' ולד אחד למה לא ניחוש, ואפשר ליישב דברי רמ"א דהא בלא"ה קשה בהא דמקילינן לשי' התוס' בהפילה אשתו וע"כ דמספקינן אם נגמרה צורתו או לא ולמה מקילינן בנזירות דאורייתא ולא ניחוש לרובא דהא מדאורייתא ולד מעלי' כנראה מדברי התוס' והרמב"ם ז"ל, וע"כ דהתם בפיהק ומת מיירי או שראינו שלא נגמרו סימניו ויש ריעותא ברורה אבל כשאין