ישועות מלכו קב

כש"כ שאין יו"ד נרגשת, ובאמת מש"כ כ"ת שבמקום שנקידת חיריק נרגשת היטב כותבין בשני יודין לא ידעתי שום טעם לזה ודוקא במקום שהיוד היא משורש התבה ונקרא במבטא היוד הראשון על מבטא היוד שדוחקין במבטא והיוד השנית המורה על נקידת החיריק לא כשאין מבטא היוד נרגשת כלל רק מבטא החיריק לא ידעתי מקום לכתוב בשני יודין, ומש"כ הב"ש לכתוב שמות בריינא רייצא פריידל בשני יודין זה ענין אחר (כי זה נקרא פתח חריף] ולא ראיתי להאריך, כלל הדברים אחרי שמבטא שם העיר לא נתברר אצלי לא אוכל לכתוב ולהסכים ועל הרבנים הסמוכים יש לסמוך שבקיאים בקריאת השם: שם ישכר אם בשני שינין או באחת נהרא נהרא ופשטה כי בהרבה מקומות וכמדומה בכל מדינות ליטא כותבין בב' שינין אמנם בלי ספק כי חותמין א"ע ונקראים לס"ת כן אמנם בהרבה מקומות כותבין בשין אחת כהוראות הגאון נוב"י ושמעתי שהגאון מוהר"ע איגר ז"ל החמיר בזה לתת שני גיטין ונהרא נהרא ופשטה: שם יכט ג"כ לפי המנהג, כי בהרבה מקומות יש לכתוב יאחד כפי שנתברר לי אמנם במקומכם יפה הורה לכתוב יכט כמוש"כ הרב הגאון מואנץ ז"ל ובאמת בגט הזה אין שום חשש להצריך חליצה אחרי שכן נכתב שם העיר בפנקס הח"ק ובכל השטרות: ידידו הדוש"ת בלונ"ח ישראל יהושע. סימן פח בעזהי"ת ח' ניסן ל"ב לפ"ק קוטנא. את חג המצות יחוג ברב דיצות כבוד י"נ הרב החריף מ' אברהם יצחק נר"ו מו"צ בק' ראדאמסק יצ"ו. מכתבו הנכבד לנכון הגיעני וע"ד הגט איך לכתוב אם ראדאמסק באלף אחר הריש או רדאמסק יפה כיון מעכ"ת נ"י אחרי שבמבטא היהודים אינו ניכר כלל התנועה בר', וגדולה מזה כתב בנו"ב מה"ת חלק אה"ע סי' קט"ז בענין עיר ראדוויל שבתנועת פתח כיון שהוא ת"ק אין ראוי לכתוב האלף כי אין נח נסתר אחר ת"ק, אמנם אין המנהג כמותו, וכ"כ בתשו' אחת בענין שם העיר גארוולין שיש לכתוב אחרי הג' אות אלף, אמנם בכאן שאינו ניכר שום הברת תנועה נכון שלא לכתוב, ואע"ג שבמבטא העכו"ם ניכר הברת הפתח אין בכך כלום, ועוד שגם אם חיסר בגט הנח הנסתר אינו פוסל שהרי מצינו בתורה הרבה שהוא חסר הנח הנסתר וכ"כ הפוסקים בגט: הן אמת שלפי מבטא מדינתנו שהם קורין הקמץ כמו $ציור בספר$ או בלשונם וקמץ חטף שהוא תולדות החולם קורין כמו $ציור בספר$ בלשונם וכבר ידוע אצל המדקדקים שהנח נסתר אחר חולם הוא ו א"כ אינו ראוי לכתוב א' אחר הד' ברדאמסק, אמנם ראינו שבמקומות הרבה אין מדקדקים ע"ז כמו בראדום ופלאצק ועוד עיירות הרבה ויש קצת לומר ע"פ דברי הראב"ע בספר צחות שכתב דלפעמים יבוא א' נח נסתר גם אחרי החולם והגם שקמץ חתף הוא ת"ק מ"מ לפעמים יבוא גם אחרי ת"ק נח נסתר כמוש"כ המדקדקים ומה"ט יש לכתוב גם א' אחרי ת"ק של פתח ויש לסמוך ע"ז אחרי שברוב מכתבי ישראל נכתב שם רדאמסק בא' אחר הד': מש"כ עמש"כ בישועות ישראל סי' נ"ה סק"א דאכתי תקשי על ראיות האגודה מהא דבתי הרי חומה שנטמן ביום האחרון, מלבד דעיקר כוונתי הי' ליישב דברי הרמ"א להלכה שזכה לקבוע הלכה כמותו גם ע"ד האגודה לק"מ דדוקא בשבועה שעשה ביום פלוני או במתנה אם לא יבוא בדעתא דידי' תלי' והוא לא התנה רק על יום אחרון אבל בערי חומה התורה גזרה שבמשך השנה יכול לפדות ולא תלי' בדעתו וכיון שדרך להטמין עצמו והי' יכול לגאול מקודם ס"ל להאגודה דלא מקרי אונס יותר אין לי פנאי: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן פט ב"ה יום א' ג' אלול תרמ"א לפ"ק. בספרן של צדיקים אשר לאלתר לחיים נחקקים יכתב לחיים טובים בספר עת יתקע בשופר כבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול הר' אפרים אורבאך נ"י האב"ד מעזריטש גדול. אחדשה"ט ע"ד האשה הבאה ממדינת קאלקוטא והביאה מכתב מהרב שהעידו שני עדים שראו הגירושין מבעלה ונאבד המעשה ב"ד מידה ועל הכתב אינו חתום רק הרב בלבד ואינו מקוים וזו האשה הוחזקה לא"א כי כתבה כמה פעמים אגרת לקרובי' כי נשאת לבעל וגם הבעל חתם עצמו והנה הדבר פשוט דאין ע"א מועיל כלום גם כיון שלא הי' במותב ג' אינו אלא כעד מפי עד ואין זה ענין לקיום שטרות דהתם יש השטר לפנינו אבל כיון שלא ראה הרב המעשה ב"ד רק שהעידו לפניו שנתגרשה פשוט דאינו אלא כעד מפי עד, והאריכות הוא אך למותר: אמנם יש לצדד כי אח"כ הגידה לפני כ"ת שבעלה מת וכדי שלא תזקק ליבם נתן לה בעלה גט על תנאי, וכיון שאשה שאמרה מת בעלה נאמנת כבר יצאה מאיסור א"א ואע"ג דעדיין זקוקה ליבם וצריכה עידי גירושין מ"מ לפ"מ שצידד הגאון נו"ב בסי' דע"א נאמן להעיד ליבמה שהי' קידושי תנאי למ"ד ע"א נאמן ביבמה, כשם שנאמן על הקידושין הגם שהיתה כבר מוחזקת לא"א דע"א נאמן נגד חזקה בדבר שאינו ערוה א"כ ה"נ בגירושין, ואפי' למש"כ בחי' שאין דבריו נראין אלא כיון שהוחזקה לא"א אין ע"א נאמן להפקיע הקידושין אע"פ שעתה אין אנו דנין כלל על איסור א"א אלא על איסור יבמה לשוק עכ"ז י"ל דבנד"ד נאמנת כיון דהאשה אינה מוחזקת בעירה שיש לבעלה אחים ושאין לה בנים כבר הלכה רווחת שאין אוסרין אותה כשלא החזיק בעלה באחין ובנים א"כ נאמנת על היבום דהפה שאסר הוא שהתיר כיון דלא הוחזקה ליבום, וא"ל דגם על מיתת בעלה א"נ כשאומרת שנתגרשה דז"א דהא מבואר בדברי הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דדוקא באומרת גרשתני בפני פו"פ והוחזקה שקרנית א"נ משא"כ הכא נהי דאין נאמנת על גירושין מ"מ כ"ז שלא נתברר השקר נאמנת על המיתה, וגם לדעת התוס' דקיי"ל כמ"ד משום קטטה לא דייקא הכא לא ארגילה היא קטטה ותו דלטובתה נתן לה הגט כדי שלא תזקק ליבום, ועדיין הי' אפשר לגמגם בחומרא ביש לה ע"א שנתגרשה ואומרת גרשני ומת דלא דייקא שאם יבוא נהי שתהא שקרנית במיתה מ"מ לא מרתתא לפי שיש לה עד המסייע שלא עשתה איסור שהרי נתגרשה מיהו לא מצאנו חומרא זו בפוסקים, ותו בנד"ד שאמרה שמסר לה גט ע"ת הא כשיבוא הבעל יתבטל הגט ונמצאת א"א גמורה ודאי דייקא, אמנם יש בזה חשש חמיר שהרי האשה אמרה שלא קבלה רק