ישועות מלכו י

והרי עכ"פ יש דבר חוצץ במחיצה ודופן רביעית משא"כ כאן, ומה שחידשו דמהני נעילת איזה מינוט בשבוע אין דעתי נוחה מזה שנראה שמה שנועלין על איזה מינוט הוא בדוחק גדול ונועלין בשעה שישנים ואין לשום אדם לראות בשעה שנועלים [ובדרכים ודאי דד"מ] וקשה לקרות זאת ראוי לנעול [ועיין ח"ס או"ח סי' נ']: נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא יצ"ו. סימן כה בעזהי"ת יום ב' פ' תרומה א' אדר שנת תרמ"ז פה קוטנא. לכבוד הרב המאור הגדול חכם לבב וזך הרעיון האבד"ק הרובושוב וכבוד הרבנים החריפים בד"צ דק"ק הנ"ל. אחדשה"ט, כ"כ ע"י י"נ הרב החריף מו"ה משה שיחי' בדבר העירוב אשר הרים סביב לה, אמנם יש בהם פרצות פחותות מעשרה, אחר כי בתשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד מתיר בפשיטות בלחיין, כן יש להורות כי המג"א לא חלק עליהם בבירור, רק שכתב ויש להחמיר והיינו מספיקא ע"כ יש להורות לעת הצורך בפשיטות כדברי מהרי"ט בפרט שנהגו כן אחריו כל החכמים שהיו אחריו והגאון בעל נה"מ ובעל בני יעקב והגאון המל"מ והכנה"ג חלילה להרהר אחרי הוראתם בשעת הדחק כי ידוע כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות, והאריכות בזה ללא צורך: אמנם הודיעני הרב מו"ה משה נ"י כי יש שם פרצה אחת גדולה שהיא רחבה מעשר אמות והולך אל שפת הנהר ואינו מתלקט עשר מתוך ד' אמות, והנה במכתבי הקדום שנתתי להרב מו"ה משה שיחי' כתבתי לסמוך גם בזה ע"ד מהרי"ט סי' צ"ד אמנם נתתי אל לבי כי מהנמנע שיקל הרב ז"ל ביתר מעשר אחר שרוח רביעית פרוץ הוא לגמרי, וי"ל שגם הרב ז"ל לא התיר אלא כשהמים עמוקים עשרה, ואע"ג דקיי"ל ממיא משחינן כדקיי"ל בשו"ע סי' שמ"ה סעי' י"ח והרי אין שפת הנהר גבוה ממיא י"ט, י"ל כיון דקיי"ל גוד אסיק מחיצתא ואין המים מבטלין מחיצה נחשב כאלו המחיצות עולין למעלה י"ט ממים שבנהר והוי מחיצה מעליא, וזה דעת ר"ת ורשב"ם בעירובין דף י"ב ע"ב בד"ה דאית לה גידודי דהגם שהמים הם כרמלית לא מקרי פרוץ לגבי חצר כיון דעמוקים עשרה ומותר בחצר לטלטל, אע"ג דאסור למלאות המים בחצר דאסור לטלטל מכרמלית לחצר, ונ"ל שכן גם כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' שבת הי"א וה' י"ב עיי"ש בלח"מ שהקשה ברחב הפרצה יותר מי' אמות האיך מותר בשני פסין כ"ש, אמנם לפענ"ד ברור שגם דעת הרמב"ם ז"ל בעמוקין י', תדע שהרי הרמב"ם ז"ל עירב דין לשון ים הנכנס לחצר עם דין אמת המים הנכנס לחצר כמש"כ הראב"ד בהשגות והרי בדין אמת המים כתב הראב"ד ז"ל דאיירי בעמוקין עשרה א"כ יגיד עליו ריעו דגם בהאי דלשון ים כשהמים עמוקין עשרה: אמנם בזה חולקים התוס' על הרמב"ם דהם ז"ל לא מצרכי לב' פסין דס"ל דהא דאמרינן בדף י"ב דאית לה גידודי היינו שיש מחיצה ואע"ג שאין המחיצה גבוה מן המים י' טפחים וממים יש לו דין כרמלית מ"מ שרי מטעם שכתבתי, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל הא דאמרינן בש"ס דאית לי' גידודי היינו כעין פסין גבוהין י' דכרמלית ממיא משחינן ונפרץ החצר לאויר הכרמלית צריך להיות היכר עכ"פ בפסין א"כ בנידן דידן אם המים עמוקין עשרה והפרצה יותר מעשרה אמות לדעת התוס' וכן לדעת הראב"ד שרי לטלטל, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל צריך ב' פסין, ופשוט כי לפי מה שאמר לי הרב מו"ה משה שיחי' כי הפרצה שהיא רחבה יותר מעשר אמות הרים סביב לה אלא שמצד רוח הרביעית פרוצה למים אין ההרים שסביב לפרצה נדונים כפסין שהרי הוא למחיצה וצריכה שני פסין כ"ש, וזה אפשר לתקן בקל לעשות שני לחיין משהון בשני צדדים, אמנם כ"ז כשהמים עמוקים י' אבל כשאין המים עמוקים עשרה אין נידון כלל למחיצה, ונ"ל שאם בתוך ד"א סמוך לשפת הנהר עמוקין עשרה ג"כ מקרי מחיצה שהרי זה כתל המתלקט עשרה מתוך ד"א, וזה יוכל להתברר בקל אם ספינה עוברת ומהלכת בתוך ד' אמות סמוך לשפת הנהר, וכבר ידוע מש"כ האחרונים בשם הראב"ד דגם ספינות קטנות גמירי דאין מהלכות בפחות מי' והיינו אמצע הספינה לא מורשה עי' שבת ק': אבל אין להקל אם עמוק עשרה סמוך לי' אמות כמש"כ המג"א סי' שס"ג ס"ק ל"א דז"א דדוקא כשהמים רחוק מן העיר פחות מעשר אמות כיון שהמים עמוקים י' ונחשב כמחיצה רביעית א"כ מה שהוא פחות מעשר אמות נחשב כפרצה פחות מי"א ושרי, אבל כשאין עמוק י' פחות מד"א כיון דמים נידונים ככרמלית מה בכך שיש באמצע הנהר מחיצה מ"מ נפרץ למים שהוא כרמלית ביותר מעשר ודוקא בפחות מד"א דהו"ל כתל המתלקט עשרה מתוך ד"א, דידוע כשהולך מיבשה לנהר מתחיל לשפע והו"ל מחיצה ע"ג הנהר דגוד אסיק מחיצתא וכמש"כ, ותו דמש"כ המג"א בסי' שמ"ה ס"ק י"ד בשם הרא"ם דאם יש מקום בים עמוק י' ורחב ד' נידן כרה"י והוא משבת דף ז' ע"א והביא כן בשם ספר יראים, אמנם לא קיי"ל כן כמבואר בחי' רשב"א וכ"ד הרמב"ם ז"ל ורוב פוסקים, ודוקא בעמוק עשרה על שפת הנהר נחשב למחיצה על היבשה כמש"כ: ידידכם הדו"ש ישראל יהושע חו"פ קוטנא. סימן כו כ"ה ח' מר חשון תרנ"א לפ"ק. לכבוד י"נ הרב הגדול מו"ה אלימלך שמעון נר"י אבד"ק חיראב בנאליציע. מכתבו הגיעני, וע"ד אשר דרש במקום שהמסילת הברזל הולך מעיר לעיר והוא יורד באורך כמה מאות פרסאות אפשר שמקרי ס' רבוא מצויין כיון שנמסר הדרך לכל מי שירצה ליסע בדרך ההוא ובאורך הדרך מצויין ס' רבוא, ידידי תחילה צריך אני להודיע כי הדרך ודאי לא מקרי רה"ר מאחר שהאנשים יושבים בתוך עגלות מסובבים בד' דפנות ותקרה, ופשוט שזה רה"י גמורה ואפי' כרמלית לא מקרי, ואם היות כי הדרך כשבאין לבאהנהויף יש לו ב' מחיצות גמורות ושתי מחיצות פרוצות באמצע כאורך רה"ר מ"מ בשביל זה לא נשתנה הדין משנות קדם שהי' כל דרך המלך בלא מסילת הברזל ואעפ"כ לא מקרי רה"ר לדעת רבים וכוותיהו נקטינן. ובאמת בש"ג כתב דהדרכים המפולשין לעיירות מקרי רה"ר ולא בעינן שיהי' ס"ר בוקעין בו בכל יום וכ"כ בחי' הריטב"א וכבר הרגישו בזה גדולי הדור שלפנינו, אמנם בחי' כתבתי שהרמב"ן בפ' במה אשה עשה פלילות עם בעל התרומות במה שאמר שבזה"ז אין רה"ר לפי שבעינן שיהי' ס"ר בוקעין, והטיח דברים כנגדו ובחי' לעירובין דף נ"ט כתב ושמא דעת הראשונים דאסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכין ממנה למדינה עד סוף העולם אין מדקדקין בה בעוברין ס"ר דהא דכ"ע