יש מאין חלק ב תנ

מאנשי המקום ידעו שאונסים אותו שלא כדין ועיין למהר"מ אלשיך סי' ע"א ולאהלי יעקב מהריק"ש סו' ק"ט ופת"ש בסי' ר"ה ס"ק ח' ולמשכה"ר אות מודעא שמבואר מדבריהם דבדורנו הגם שכתבו העדים והכרנו באנסו צרוך לחקור אחריהם איך ידעו כי הן רבים עתה עם הארץ ועבדי דטעו ע"ש ומתוך האמור דעכ"פ היה יכולת ביד ב"ד לכופם למנוע האונס ויעמדו בעוקר התביעה לדין בב"ד שיהיה מזה נפל גם התנאו דבעי במודעא דהיה מפחידו בדבר שהיה בידו לעשות ובכאן אם היה מתברר בדין שיש לו זכות חזקה לא היה להם שום אפשרות למונעו שאם לא ישמעו לדין תכף הב"ד והקהל יסלקום מן העבודה והגם שאמר שכבר תבע אותם לדין ועשו זבל"א וזבל"א וקבעו להם זמן ולא הלכו וגם שלחו להם הזמנה ללכת ולא הלכו הנה השיבו שמאיזה סבות דחו הזמן אבל היו נכונים ללכת אח"כ אלא שאדביני ביני גמרו ביניהם ולא הוצרכו ללכת ולא עוד אלא שכ"ז שלא הביא להם כתב סירוב מב"ד לא נכנסו בסוג לא צויתי ויכולים לדחות. ועוד אמרו שהרי סופו הוכיח שהיה יכול לעשות מתחלה מה שעשה כעת לכתוב חוזה עם הקצבים בלי המלכת ב"ד וכיון שהיה בידו לאשתמוטי מעכבתם או בב"ד או בחוזה ולא אשתמיט גם אם מסר מודעא לא הוי אונס ועיין למהרימ"ט ח"א סוף סי' ל"א שכ"כ והבי"ר ממ"ש בגמ' ולא אמרן אלא דלא אפשר ליה לאשתמוטו אבל אפשר ליה לאשתמוטי לית לן ביה וכתב דזה קאים להלכה ע"ש ואחר שלמדנו מהאמור שאין כאן טענת אונס א"כ גם החושב לדון חיוב זה שנתחייב השו"ב החדש שאינו אלא מתנה ולא מכר ובמתנה גם בלא אונס די בגי"ד אמינא לוה דמלבד ס' רבינו יונה ורבותיו וריב"ש שהביא ב"י באה"ע סי' רל"ד דס"ל דגם במודעא דמתנה בעי' אונס עוד עיין למהרימ"ט שם שכתב דגם למאן דלא בעי אונס במתנה אינו רק במתנה שאין שום הנאה נגדו אבל כשמקבל נגדה אפילו מתנה מועטת נהי שאין דינה כמכר דזביניה זביני גם במקום אונס מ"מ גם הוא לא תתבטל רק עם האונס וכן הביא מהריב"ש והתשב"ץ וכ"כ מור"ם בסי' ר"ה ע"ש והשתא כיון דבעיא אונם עיין בנה"מ סי' ר"ה סעיף קטן שהביא ממהרח"ש ז"ל דנהי דאונס בלי מודעא מבטל המתנה אינו אלא כשאנסו ליתן מתנה אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו ליפטר מאונס אין זה אונם ע"ש וא"כ לפ"ז אפי' היה בנד"ז אונס המניעה הרי לא היה על המתנה אלא שנתן להנצל מהאונס זה ואין לו אונס במתנה ואי משום המודעא שדי בה לגי"ד במתנה הנה כתבנו דבמתנה כזו שקיבל נגדה בעיא אונס ונמצא שאין ביטול למתנה זו לא מצד האונס כיון שלא היה האונס עליה ולא מצד המודעא כיון שהיה לו קבלת הנאה כנגדה ומודעתה בעיא שתהיה עם אונס ואיננו. ועוד נראה להעמיד חיוב השו"ב החדש הנז' ממ"ש שהודה בכת"י שהכל נעשה ברצון ודביטול מודעי דמודעי ע"ס כל המודעות ובפיסול עדיהן וכו' וא"כ ל"מ אם דין חיוב זה כדין מכר ופשרה וכמש"ל שמפורש בסי' ר"ה דביטול המודעא מקיים המכר גם אם הים באונס מתחלה אלא גם אם הוא כדין מתנה כיון שהוכחנו שאין דין אונם בזה כנז' הנה בסימן רמ"ב מפורש דגם מודעא דמתנה אי לא ידעינן באונסיה וביטל המודעא המתנה קיימת והגם דהכא מסתמא מסר מודעה גם על הביטול שיבטל אח"כ ומרן בסי' ר"ה כתב דבזה לא מועיל הביטול שהרי גם עליו מסר מודעא שלאנסו יבטל מ"מ הנה לא גילה דעתו באם יאמר בביטול שמבטל מודעי ומודעי דמודעי וכו' כגון מ"ש בכאן אם יועיל או לא רק מור"ם הוא שכתב מהרא"ש י"א שאם חזר וביטל כל הביטולין שעשה דמהני וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל כל מודעי ומודעי עד עולם וגם מרן באה"ע סי' רל"ד בתיקון ביטול המודעות בגט כתב גם זה בכלל תקון הביטול ע"ש והגם שכתב תקון הרמב"ם שיאמר בפני העדים כל הדברים שמסרתו שגורמים אם יתקיימו לבטל הגט הרי הם בטלים וכו' וגם כתב תקון הרשב"א לפסול עדים מ"מ נראה שרוצה לזאת י"ח גם בתקון הרא"ש והרי הוא כתוב כאן הוא והפיסול עדים דהרשב"א ועיין להסמ"ע בסי' ר"ה דגם מרן שהוא ס' קמייתא