יש מאין חלק ב תמט

עמו באופן הנזכר והגם שלזה יוכל להשיב שלהציל עצמו ממריבות והעמדה בדין היה מבקש זאת וכמ"ש בב"ב ד"ל אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה ועיין ברשב"ם שם ועיין בח"מ סי' קמ"ו דכן הלכה מ"מ כ"ז היה שייך אם לא זוכה רק דבר מועט אבל הכא שזוכה י"ג חלקים ושליש משלשה ושלשים ושליש ולכל ימי חייהם אין זה דבר מועט לא מצד כמותו ולא מצד איכותו לזמן רב ועוד דל"ש זה רק בטוען שהוה מפייס ולא נגמר הענין אבל אם היה מפייס וגמר הענין בחיוגו"ש איך יטעון שגמר משום דליזבון דיניה אדרבה יאמר שכנגדו ממטונך הרי אתה מודה דמטעם דליזבון דינך גמרת ברצונך ולא באונס ואין אחר המעשה כלום וגם בנדון מהרשד"ם בח"מ סי' שכ"ט שדן לזכות לבטל החזקה בטענה זו שמה שהיה משלם שכר לתופס בה משום דליזבון דיניה אינו רק משום תשלום שכי' וגם דבר מועט אבל אם היה קונה אותה בהחלט או שהיה תשלום השכר דבר גדול לא היה זוכה בטענת דזבין דיניה ע"ש וא"כ בנד"ז שהדבר גדול וגם גמר בחיוגו"ש אין טענה זו מצלת והדר דינא רק לטענתו במודעא שעשה על הפשרה וצריך לדעת תנאי המודעא מה הם ומצאנו להמבי"ט ז"ל ח"ג סו' קפ"א שהעלה מדברי הרמב"ם ז"ל דעיקר המודעא ג' דברים שידעו העדים שמה ששואל ממנו הוא שלא כדין וששמעו מפיו שהיה מאיים עליו לאנסו ושיש כח בידו לעשות ע"ש והנה התנאי הראשון שכתב ז"ל הוא מפורש ג"כ בתשו' הרא"ש כמ"ב סי' ה' באחד שתבע מחבירו מנה והודה לו בשמנים. ואם לא יכתוב לו שטר מחילה לא יפרע לו אף פרוטה וכתב לו ואח"כ הוציא מודעא שמפני שכפר לו אם לא יכתוב המחילה נאנס וכתב והשיב הרא"ש דהמחילה קיימת דהא כל מודעא דלא כתוב בה דידעינן באונסיה לאו מודעא היא והכא לא הכירו העדים באנסו די"ל שלא היה חייב לו רק שמנים שהודה וכשתבע יותר כפר לו וכשנתרצה לקבל מה שהיה חייב חזר והודה לו וכו' עש"ב הרי דכל שלא ידעו העדים שאונסו שלא כדין אין כאן מודעא ועיין למהריט"ץ ז"ל סי' קפ"ט שעמד בדברו הרא"ש הנז' וכתב דאם היה האונס חיצוני כגון שהפחידו על הדבר בעש"ג וכווצא עד שמזה הוכרח להתפשר גם הרא"ש מודה שהמודעא מודעא משא"כ כשכופה במה שתובעו ואפשר שהדין עמו אין המודעא כלום שהי"ל לתובעו למשפט ויתברר הדין עם מי ע"ש ואע"ג שנראה ניגוד לזה ממ"ש בפ' ח"ה דאביי ורבא אמרו אפי' עלי ועליך (דצייתי לדינא) כתבינן מודעא וכתב הרמב"ן הבי"ד הב"י בסי' ר"ה הטעם משום דזמנין דלא מיכנפי בי דינא ואחרים אמרו דאע"ג דצייתי דינא הוא מפחד שמא לא ישמעו יאמר מהריט"ץ דטעמים אלו לא שייכי רק באנסו באונס חיצוני דאם ימתין עד דמיכנפי אז כבר עבר עליו האונס ומה יועיל הב"ד דמאי דהוה הוה משא"כ כשהאונס בגוף הדבר אם ימתין עד דמיכנפי אין הפסד כי הדין לא ישתנה. וגם לטעם השני אין זה רק שיכתבו המודעא שתועיל אם לא ישמע אבל לא מפנ"ז תועיל המודעא כי כאשר לבסוף יבואו לב"ד המה יראו אם העדים ידעו שמסר מודעא כדין וזה אנסו שלא כדין אז יקיימוה ואי לא לא ובפרט אם ידוע לתובע שב"ד יכולים לכוף זה לדין שאז יודו גם המפרשי' הללו דאין כותבין לו המודעא כיון שסו"ס יש שופטים שיכופו מאי נ"מ לכתוב ועיין להריב"ש ז"ל בסי' קכ"ז ששם היה שמנעו האב מלהוציא כרוז שרוצה לנסוע וטען שזה היה אונס בגט ובטל וכתב הרב שאין זה אונס דהו"ל להקביל ע"ז בחצר שהמה מזומנים תמיד וליכא טעם עד דמיכנפי וגם טעם שמא לא ציית ליכא דבע"כ ציית לחצר ע"כ וכ"כ משכה"ר אות מודעא דלגבי עירם שהב"ד מזומנים תמיד ויכולת בידם לכוף ל"ש הני תרי טעמי אמור מעתה בנד"ז אפי' או הוה אונס חיצוני מ"מ כיון שיש ב"ד מזומנים בכל יום וגם יכולים למנוע האונס תכף כיון שהדבר הוא בענין מלאכת הקדש שו"ב שזה מסור בידם ואם לא ישמעו לדין יסלקו אותם כדין מאן דלא ציית לדינא ששחיטתו פסולה והוא לא הקביל בזה ושתק אין כאן מודעא ואונס וכ"ש שלא היה האונס חיצוני אלא בגוף הדבר וצריכים לגברי רברבי לדעת הדין עם מי וא"כ איך תרי סהדי