יש מאין חלק ב תנא

שם יודה כדהרשב"א וכן מהריט"ץ בסי' קפ"ט כתב שבארצותנו א"י נוהגים לכתוב בפיסול עדים כהרשב"א וטעם הרשב"א הוא דכשפסל עדי המודעא אין כאן עוד מי שיעיד על המודעא והגם שהר"ן חלק בתשו' על הרשב"א אינו רק כשיש אונס מפורסם דתו אין אנו צריכים לעדי המודעא ע"ש ועיין למהרח"ש בקו' מודעא תשו' ב' דעמד בכ"ז ומלבד שהביא דברי הריב"ש בסי' קכ"ז מ"ש שהראשונים הסכימו שביטול מודעא ומשמע גם ביטול סתם מועיל לכל מודעא שקדמה עוד כתב דהרמב"ם מודה לתקון הרא"ש והרא"ש יודה לתקון הרמב"ם והרא"ש עצמו בפ' השולח רצה להשוותם גם התו' ונמק"י בשם ר"י כתבו כהרא"ש וכתב עוד שהגם שהרמב"ם לא כ"כ רק גבי גט ולא גבי מכר ומהרלב"ח כתב שיש לחלק ביניהם הנה מצאנו למהריב"ל ח"ג סי' כ"ח כתב דכיון שכתב הרמב"ם זה גבי גט כ"ש שיועיל זה גבי מכר. וכתב דהר"ן חזר והודה להרשב"א בפסקים ע"ש וגם מהריב"ל שם כתב דכל חד מהני תיקוני לחודיה מהני לבטל כל מודעי כללי ופרטי. וא"כ הכא בנד"ד דכתיבי תקון הרא"ש ותקון הרשב"א ודאי דמהני לבטל כל מודעי כלל ופרט ובפרט דתרווייהו מק"ק אשכנזים הי"ו והמה חייבים לדון כהרא"ש ומור"ם שקבלו דעתם. ובפרט שכתבו שקבלו כל הכתוב מרצונם ונעשה באופן היו"מ כתחז"ל וכתב שם מהרח"ש בסוף התשו' דבזה הוא מפרש וזוכר כל התיקונים שעשו חז"ל להועיל לביטול המודעות ע"ש ועיין בזה באורך להרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"ב סוף תשו"ט. וד"ב זהו מה שעלה במחשבה תחלה ונזרקה מפי לענות דלפי"ד השו"ב הקודמים הם זכאים. וכיון שלא נגמר הדין בפנינו לא תקעתי עצמי לברר זה דמאי נפק"ל מינה אבל אחר ששמעתי שעוד מהרהרים אחר דברים שבע"פ הוכרחתי לברר הדבר בכתב מפרש לא להלכה ולמעשה רק משום והייתם נקיים וה' יצילנו משגיאות ויזכנו לכוין לאמתה של תורה. אליהו ילוז ס"ט

בריך רחמנא דסייען, מריש ועד כען, להשלים ספרא דנא יש מאין ח"ב שו"ת של עט"ר מר אבי, מורי ורבי, הוא אדוני אליהו ז"ל, כן יחייני ויעזרני עוד להוציא לאור בם את כל שארית ספריו היקרים שעודם בכתובים, והם ס' מעשה אליהו. וס' הלכות אישות וס' מצוה ותורה, ויה"ר שיהיה הס' הזה חשוב ומקובל ומרוצה, כקרבן אשה, לריח ניחוח לפני ה', ולהיות שפתי צדיק א"א הרה"ג המחבר, דובבות בקבר, בלומדם בספרו זה, ולהיות לו כזה נח"ר לנפשו רוחו ונשמתו, גם יהיה למנוחת ולעילוי נפש רוח ונשמת נות ביתי היקרה הצדקת הכשרה בנשים מזרע קדושים, הנדכית ביסורים קשים, ונפטרת במבחר ימיה, עודנה באבה קראה רבה, בת מ"ט שנים מ' יוכבד נ"ע ביום שבעה עשר לח' תשרי ש' תרצ"ב בעיה"ק ירושלים ת"ו, ולמנוחת ולעילוי נר"ן האשה הצדקת הזקנה הכשרה בנשים, שסבלה יסורים קשים אדונתי אמי מ' שמחה נ"ע שנלב"ע ביום ה' לח' אדר שני ש' תרצ"ב יה"ר שתהיה נשמתם צרורה בצה"ח בג"ע העליון עם הני נשי צדקניות וחסדניות, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, וה' יאמר די לצרותנו, ושלום ושלוה יהיו תמיד בארמנותנו, אנו וזרענו וזרע זרענו, ובא לציון גואל אכי"ר: הבוטח בה' בו שמח לבי ויעלוז, הצעיר יוסף חיים ילוז הי"ו