יש מאין חלק ב תמז

דמי שנתן שתי מתנות איזה מהם שירצה יקח וכו' כטעם הרי"פ ודלא כרש"י (יש קצת עיון במ"ש מור"ם שם בשם תה"ד דנראה לכאורה הפך ממ"ש תה"ד שם בהגה) וכ"ש הכא דכמו שהשו"ב הקודמים הודו בקגו"ש גם הוא התחיב בקגו"ש וכו' והגע עצמך הגם בלי חיוב השו"ב הקודמים בא השו"ב החדש מעצמו ונתחייב להם בקגו"ש או בשטר שכתב ואם אינו חייב וכמ"ש בסי' מ' וסי' ר"ז ואין בזה משום אסמכתא וכיון שכתב בלשון חיוב אין בזה משום קנין בדבר שלב"ל כמ"ש בסי' ס' וא"כ דל מהכא טעם תליית זב"ז איך יפטר ועיין למהראנ"ח שם בתחי' דבריו שכתב דודאי חייב לקיים מה שקבל ורק לענין אם לא קיים מאיזה סבה ע"ז עמד לפלפל שאם תלוי זב"ז תבטל המתנה ואי לא לא והכא הלא המה עודם מקיימים מה שזיכו לו ורק רוצים שגם הוא יעמוד בחיובו ואין לדמות זה למ"ש בסי' רמ"א והוא מתשו' הרשב"א שהביא ב"י דהמוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו מה שנטל נטל ומה שלא נטל לא יטול וכו' דהתם הט' מפני שלשון מחולה לא יועיל למה שהוא ברשות המוחל ובמה קנה רק אם נטל וזה ראה ושתק נימא דבאותה שעה הוי מוחל ומחילה א"ץ קנין משא"ך הכא דהדבר הנמחל אינו תחת"י וגם אין כתוב לשון מחי' אלא הקנאה גמורה בקגו"ש ובחזו"ס זכה מההיא שעתא וגם מה שלא נטל יטול ועיין בב"י שם תשו' אחרת מהרשב"א דאפי' בקרקע ואפי' רק בלשון ידי מסולקות ממנה אם קנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו ע"ש ועוד אני אומר לעד"ן שכיון ששטר זה אינו בלשון עדים אלא מלשון שניהם ששניהם חתומים בב"א על כ כל האמור בו ובתחלה כתוב הודאת החזקה וסמוך ונראה כתוב התחייבות השו"ב החדש בי"ג אחוזים ושליש כל ימי חייהם ואחר איו"ש יהיה כל החזקה שליש לו הו"ל כאילו שניהם מדברים ומבארים סגנון הגמר ביניהם מה זיכו לו בחזקה ומה נשאר להם, וכן נראה ממ"ש בחיובו התחייב פ' ולא התחייבתי וכן אין לפ' לדרוש ולא אין לי לדרוש הכל בל' אחר מדבר בעדו ולא כמדבר בעד עצמו ומ"ש בתחלה שהודו לו ע"כ השליש בשלמות אינו אלא לאחר איו"ש כמו שמבואר למטה ואי זה לא סוג תנאי ולא סוג מחילה אלא ביאור ושיור ובזה לא יהיו דברי השטר סותרין זא"ז דמתחלה נראה דזיכו לו השליש במושלם ואח"כ בסוף וראה שדוקא עשרים אבל אי הוי ביאור וסיום מה שקדם ניחא ועיין סי' כ"ט דכל שיכולים לכוין שלא יהיו סותרים מכווני' ובפרט דחיוב השו"ב החדש הוא בגוף הדבר שזיכו לי שהוא חלק ממשכורת המקילין שזיכו לו בה חזקת שליש וזה נמצא מפורש בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ר"ה וז"ל בתוך התשו' שלא נאמרו דברים הללו (משפטי התנאים) אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר הניתן והנמכר כגון תנאי בני גוב"ר שהתנאי היה באם יעברו והמעשה במתנת הארץ אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיור הן אלו במה שנותן נותן ומה שאינו נותן אינו נותן וכו' והרב עה"ש על סי' רמ"א אוי"ד הביא מחי' הריטב"א שכ"כ וציין לכנה"ג בהגה"ט סי' ר"ז אול"ב שצרף לזה דעת הרא"ש בתשו' עיין עלהים בארך ונמצינו למדין בנד"ז דאין זה אלא שיור ששיירו מהחזקה להם וגם הוא הסכים בשיור זה ונתחייב בו ואז לא צריך משפטו תנאים ומזה אין להרהר פה כמה שנראה דפה קדם מעשה לתנאי כי הם זיכו לו תחלה ואח"כ הוא התחייב דהוי כתנאי וקי"ל במשפטי התנאי דצריך תנאי קודם למעשה וכן שאר המשפטים דהא אין כאן אלא שיור ולא תנאי ועיין בסי' ר"ט דמשייר לעצמו בעין יפה משויר ואפי' בפירות שלב"ל אמרינן דשייר מקום הפירות אעפ"י שלא פירש וא"ת דהכא אפי' הנשחטים עדיין אינם בעולם ואין כאן לא פירות ולא מקומ' י"ל דלזה החכימו והסכימוהו בלשון חיוב כדי שיחול החיוב על גופו גם על דבר שלב"ל וכמש"ל ועוד די"ס דכוון דזה מקנה לזה וזל"ז בההיא הנאה גמרי ומשתעבדי גם לדבר שלב"ל ע"ש במור"ם ואע"ג דמרן בסי' קע"ו ס"ג לא פסק כן כיון שזה נתחייב באופן היו"מ כתחז"ל י"ל שבזה קבל עליו ס' החולקים שהיא המועלת לקיום זה והדברים עתיקים בזה רק שאכמ"ל

אך הגם שכתבנו שמתחלה אם היו באים