יש מאין חלק ב תמה

נסינו לתווך ביניהם בדרך השלום ומאיזה סבות שנתגלגלו לא עלתה בידינו והמה בקשו דינא קא בעינא וכאשר היינו מתייעצים בינינו אם להטפל ואם לחדול נשאול מעמדי מאת חברי הי"ו מה דעתי בעיקר הדין ולפי תומי בהשקפה ראשונה שלדעתי השני שו"ב המה זכאים כך עניתי לו וסוף דבר הענין לא נגמר על ידינו ולא אכפת לי איך שיהיה רק מפני שאני מרגיש כי יחד מתלחשים כי אמרתי אני בחפזי מבלי ישוב ומשנה שלימה שנינו היו מתונים בדין לכן אמרתי לגלות דעתי מהיכן דנתי לכאורה ואם שגיתי הנני ענו בי ואודה ולא אבוש כי יודע אני בעצמי מיעוט ערכי ומי יאמר זכיתי לבי

ואען ואומר שעיקר תשובתי ע"ז תכף מפני שמתוך דברי השו"ב שמעתי שעיקר דחייתם אותו בראשונה מפני שהיו יודעים שאין לו שום זכות בקנייתו מהשו"ב שעבר חדא כי גם השו"ב ההוא קנה משו"ב ז"ל שלא נכנס למקולין מכח שום חזקת אבות או מקח וממכר רק האדמו"ר שהיה בימיו פייס לקהל להניחו ליכנס והם שתקו לו ואם הדבר כן הנה ידוע תשו' מהר"מ שהביא המרדכי סו"פ החובל דמי שזוכה בדבר מהקהל הוא או ב"ך אין לו רשות לתת ולמכור לאחר ועיין לחק"ל א"ח מדכ"ט ואילך ובש"ע או"ח סימן קנ"ג סי"ב כ"פ להלכה וא"כ זה שקנה ממנו שדי זוזי בכדי וגם הוא אין לו זכות למכור והגם שהט"ז שם כתב שאם קנה יכול למכור מובן דל"א רק בקונה מהקהל עצמם לא בקונה ממי שאין לו זכות למכור וז"פ וכ"ש לשטת הלק"ט והנמשכים אחריו דאין בשו"ב סרך שררה רק אומנות בעלמא ועיין בח"מ סי' שכ"ט דהמקבל שדה מחבירו לזמן ידוע ומת אין ליורש לתבוע רק מה שעשה אביו ולא יאמר שישלים במקומו ויקח הכל והטעם כהרא"ש מפני שדב"ז אין גופו ממון להורישו ע"ש וה"ה הכא דאין אומנות השו"ב גופה ממון להוריש או למכור שנית היו אומרים שהשו"ב שמכר לו יצא בפיסול מהמקולין וכזה ודאי איבד חזקתו ועיין במג"א בסי' קנ"ג סוס"ק מ"ט שהביא מהמרדכי דאפי' המחזיק בשררה אם עבר משררתו מחמת עבירה שעשה אפי' בשוגג אינו חוזר לשררתו ע"ש וא"כ מה נשאר לו זכות שימכור לאחרים. ובפרט שזה כמה שנים שעזב והלך לעיר אחרת ולא דרש את חזקתו ומזה מוכח דאייאושי מייאש ואסח אדעתיה ומחל ועיין מ"ש בזה מהראנ"ח ח"ב סי' ע' ואני בעניי במ"א הבאתי מפ"ס ומפ"ס דאפי' בחזקת קרקעות וברב שעזב את מקומו אם אח"כ חזר איבד חזקתו ואכמ"ל גם עלה בדעתי כי השו"ב החדש יטעון לזכות מכח שזה שנים רבות אשר כל השו"ב היו מקהל בהכנ"ס שלו ויאמרו שכבר קהלם החזיקו בזה והמה יזכו לו החזקה הזאת מכחם אבל לא שמתי לב ע"ז יען כי חזקה זאת לא באה מכח טענה זולת כי כל הזמן ההוא לא היו נמצאים שו"ב מומחים כ"א בקהלם לא כן בימים האלה כי רבים המה השו"ב זולתם ה"ז דומה למ"ש מור"ם בח"מ סוס"י קמ"ט יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורים בו תמיד אם היה לצבור ס"ת אחר לקרות בו כשקראו בשלו מיקרי חזקה וכו' ואם לא היה להם ס"ת אחר לא מיקרי חזקה ועיין מ"ש בזה בתשו' הנדפסת בפני יצחק ח"ה יו"ד סי' ה' ועוד הכא כל קהלות הק' שבעיר זו כולם שותפים יחד במקולין אחד וידוע בסי' קמ"ט דאין לשותפים חזקה זע"ז ועיין למהרשד"ם ח"מ סי' קנ"ג ומהראנ"ח ח"א סי' פ"ג ומ"ב סי' ד' שדנו כן בבהכנ"ס שכל המתפללים הם כשותפים לזה ועוד ט"א דהכא רבים נגד רבים ואין מחזיקים רק כשיש גזברים מיוחדים ועיין למור"ם בזה סוס"י קמ"ט ונד"ז דאין בזה גזברים מיוחדים מאן מפיס ומאן מחיל ומובן דאין זה דומה למה שמונעין הבא להחזיק במה שהחזיק הראשון אע"ג שראשון החזיק בשל רבים דהתם לא שאנו מחזיקים הראשון בעצם הדבר שהרי הרבים ואפי' יחיד הבעה"ב יכול לסלקו אלא שכיון שבעה"ב רוצה להנותו מונעים את זה מלהשיג גבולו. גם ראיתי ונתון אל לבי במה ששמעתי כי רבים חתמו לו לקבלו לשו"ב וראיתו שאפי' אם הם רבים ואפי' נדון זה כהסכמה עיין לחק"ל ז"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד ודן אחריו הרב פני יצחק ח"ג סי' ט' ביו"ד טעמים לביטול ההסכמות בנדונם ורובם