יש מאין חלק ב תלו

כשבא מחדש לזכות מכח חזקה עדיין לא מצאתי מקום לחזקתו גם מה שאמר שמהקהל חתמו לו מחדש הרי אין זה כ"א כהסכמת מינוי מחדש ועיין לחק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד ואחריו הרב פנ"י ח"ג יו"ד סי' ט' שלא הניחו פנה וזוית בבירור התנאים לקיום ההסכמה אם רוב כופין למיעוט ואם צריך רוב מתוך כל ומה שמסבב השמש על האנשים לחתום אם יש בזה ריח רוב ואם במינוי מועיל כ"ז או דוקא בהסכמות מסים והדברים ארוכים ילאה העט לכפלם ללא צורך כי תלי"ת מצויים הם בבמ"ד ואיני חושב כי כל התנאים נמצאו במינויו של זה ועיין בש"ע א"ח סי' ג"ן דבמינוי ש"ץ אפי' יחיד מוחה ונמצא מהאמור שאין ללוי זכות חזקה ולא זכות מינוי חדש ולפי האמור לעיל דחזקת שמעון בטלה היא ונשאר רק ראובן לבדו מחזיק בכהונתו נראה דמ"ש שזכה הוא לבדו גם בחלק שמעון טענתו טענה וזכה בו ועיין למהראנ"ח ח"ב סי' ע' שכן דן בעובדא דידיה והביא ראיה לזה מיומא די"ב אירע פיסול לכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה עליו ומינה דן בק"ו דאפי' התם דהשני לא באה חזקתו אלא מחמת הראשון עד שיטהר אפי"ה זכה וכ"ש בנדונו וכן דן אחריו החק"ל שם ד"ך ע"ש ועיין עוד להלק"ט ח"א סי' ט"ל בתוקע ושוחט שאם נסתלק ונכנס אחר במקומו ואח"ך תבע הבן חזקת אביו דהבן הואיל ואידחי אידחי וכ"ך הדב"מ ח"א סי' כ' ואהל יוסף סי' דהואיל ואידחי אידחי ונשאר הזכות לשני ומינה לזה שנשאר לבדו ויכול לעמוד לשרת בה כמאז השני הואיל ואידחי אידחי והזכות כולה לראובן ואולי יש להם מנהג בזה וקי"ל מנהג מבטל הלכה, מ"מ אני מעירו על זה כי לא כל המנהגים שוים ועיון בזה לכנה"ג ח"מ סי' ר"א בהגה"ט ומשם תבין התנאים בזה ואם המנהג רופף כתב שם דהעיקר בזה ההלכה ועיין באה"ע סי' קי"ח דאפי' בתקנה כל ס' בתקנה העמידהו על דין תורה זהו מה שנראה בעיקר הדין לולא הכתב שעשו ביניהם

ומעתה הנה לפי סדור הכתב המובא בשאלה נראה שראובן קדם והודה ללוי החזקה ויקח חכ"ח ואחריו אז זיכה לו לוי חלק ממחצה שלו כל ימי חייו וא"כ לכאורה וראה דזכות לוי מראובן חזקה הגם שיחזור לוי מחיובו שאין תלוי חיוב הראשון בשני וכמ"ש בביצה ד"ך ובטוש"ע ח"מ סי' רנ"ג שכ"מ שאמר תנו מאתיים זוז לפ' וישא את בתי איזה מהם שירצה יקח ובפירש"י והתו' הטעם בזה תפוש לשון ראשון וכו' ואין הדברים תלוים זה בזה ולזה יוכל ליקח ק"ק זוז ולא יקח את הבת א"כ ה"ן תפוש לשון ראשון שזיכה לו החזקה וחיוב לוי אינו תלוי בזה אבל פשוט דאין הנדון דומה חדא דל"א זה רק בשכ"מ דדבריו ככתובין וכמ"ד וממילא בדבורו הראשון כבר זכה בק"ק זוז משא"כ הבריא שאין דבורו נתפש עד שישלים כל דבורו וכל מה שישלים אח"כ הרי קשור לתשלום הראשון ועוד גם אם בריא שוה לשכ"מ לא ואמר זה רק כשני הדבורים מאיש אחד אבל כששנים הם מדברים מה טעם נתפוש דבורו של זה ולהשליך של זה וכ"ש לטעם הרי"פ והסמ"ג בסוגיא והסכימו בזה התה"ד סי' ש"ן ותשב"ץ ח"ג סי' קס"א דהתם הם שתי מתנות ויכול לזכות בשניהם וכ"כ הרמב"ם ובש"ע סו' רנ"ג במי שנתן שתי מתנות איזה מהם שירצה יקח וא"כ מה דמות לענין זה שהם שנים וזה מזכה לתועלת חבירו והשני כמוהו איך אחד יזכה והשני לא וכבר כתב זה מהראנ"ח ח"א סי' ע"ז ושם מפורש בדבריו דחיוב שנתחייבו זל"ז וזל"ז ודאי חייבים לקוים שניהם ולא אתשיל שם זולת כשהאחד לא קיים חיובו מאיזה סבה אי בטלה מתנת השני דאי תלוים זב"ז בטלה דאדעתא דהכי לא נתן ואי לא תליא קיימת דהאי לחודיה קאי וכי' ואסיק דכשהם שנים מתחייבים לא תליא ובנד"ז לאו להכי שאיל לן דנראה דראובן אינו רוצה לבטל הפשר שעשו רק שלוי גם הוא יתחייב במה שקבל ואם יאמר לוי עכ"פ כיון שאין תלויים זב"ז וראובן לא יוכל לבטל זכותי שזיכה לי המחצית מה שחזרתי וזכיתי לו חלק מהמחצה אינו אלא מחילה שמחלתי לו חנק ממה שזוכה לי ובזה מה שלקח מחלקי עד היום זכה לו אבל מהיום והלאה לא יפול וכמ"ש הרשב"א בתשו' ופסקו הש"ע בסי'