יש מאין חלק ב תלד

הא' שהק"ק לא פייסו אותם והם משכו בשירותם מעצמם שהם פטורים מהתוספת וכיון שבעת שפייסום על שאר החדשים אמ"ל בפי' שהם מפייסים אותם אדעתא דכמו שהדי"ן בחדש הראשון כן יקבלו על אותם החדשים וראובן ובנו סברו וקבילו ועתה קם דינא דעל החדש הראשון פטורים ונמצא גם אם יטענו ראובן ובנו דקבלתם זה היתה בטעות שסברו שהדין עמהם מ"מ צריך להאריך בזה אי הוי מחילה בטעות כה"ג ואי הוייא מחילה או לא

אמנם אחר העיון נראה דאין אנו צריכים לכ"ז וגם על החדש הראשון הם חייבים בתוס' ומ"ש מור"ם בסי' של"ג דעל תנאי הראשון המשיך הזמן והש"ך חידש כונתו דשכי' גופה לא יקבל אלא כפחות שבפועלים היינו דוקא כשהמשיך הזמן בלתי גילוי דעתו לשינוי אבל הכא שכתבנו דקציצה הראשונה אזדא לה מבלי תרעומת וראובן ובנו טרם שימשיכו הזמן גילו דעתם שאינם מחדשים העבודה רק בסכום כו"ך והם שתקו הדי"ן לחייבם לשלם להם כמו שהתנו דשתיקת הק"ק כהודאה דמייא ודב"ז מפורש יוצא בתורת מהרש"ך ז"ל ח"א סי' ס"ט על ראובן שאמר לשמעון לקנות ללוי סחורה וטרם שהלך שמעון לקנות הראה לראובן כתב מיאודה אליו שמצוהו לקנות לו סחורות בסך ה' לק' וראובן שתק והלך שמעון וקנה ולא רצו לפרוע לו ה' לק' רק כמו שלוקחים אחרים והרז"ל צידד מאיזה מניעה לא פרעו דאי משום דלא נטל קנין הוכיח דהיכא דמפסיד הפועל ממקום אחר ואפי' אם אינו מפסיד אם רגילות לשלם בזה על עסק זה א"ץ קנין וכו' ואי משום דלא קבל הה' לק' בפי' רק שתק אין זו טענה כלל דשתיקה מהנייא לכל מילי דקי"ל המודה לחבירו בפ"ע ואמר התובע הוו עליו עדים ושתק מהני כאילו אמר כן בפי' וגדולה מזו כתב המרדכי דאדם שהתנה למלמד ללמד בן חבירו בפני אבי הבן ושתק שתי' כהודאה דמייא וחייב אבי הבן ע"כ ודון מינה הכא שטרם שיתחילו לשרת גילו דעתם כמה הוא שכרם ואינו גוזמא דהרי שו"ב ומלמדים כמותם נוטלים גם יותר מסך ששאלו הם ולא היה הדבר צריך קנין אם קבלו הק"ק א"כ השתא נמי ששתקו והניחום למשוך עבודתם שתיקתם כהודאה דמייא ומש"ל משם הט"ז דאם היתה קציצה ביניהם וחזר אחד ואח"כ הוא עצמו משך דאדעתא דקציצה משך הגם דשכנגדו שתק דאל"ך מאי חדושא דהיתה קציצה והלא אפי' ז"א בק' וז"א בק"ק התובע הרבה יעשה כדברי השני כדי שלא יהיה סותר למ"ש מהרש"ך י"ל דהתם שאני דהיתה קצוצה מתחלה ויש תרעומת משא"כ בנדון מהרש"ך וגם בנד"ד דכתבנו דנתבטלה הקציצה הראשונה וכאילו לא היתה אז כשגילה זה דעתו והשני שתק אמרינן כהודאה דמייא ובר מן דין נלע"ד דבנד"ז אפי' אם היו מגלים דעתם הק"ק שלא יעשו רק כקציצה הראשונה דהוי דומייא ממש דהתוס' ז"א במנה וז"א בק"ק דהדין הוא דהתובע יעשה כדברי השני הכא התובעים גם בחדש הראשון הם הק"ק דהא השו"ב היה יושב בביתו והם היו שולחים לו לשחוט עופות והמלמד יושב בביתו או בבהכנ"ס והם שולחים בניהם ללמוד אצלו וזה דומה להך דהתנה עם הסוחר ושלח לו הסחורה למכור ואינו דומה לפועל או ללוקח דהבע"ה יושב בביתו והם הולכים אליו לעבוד או למשוך החפץ וא"כ מ"ש חייבים הק"ק לשלם התוספת גם על חדש הראשון וכ"ש על שאר החדשים ומה שלא נכנסתי במ"ש מור"ם בסי' של"ג במלמד דהוי דבר האבד ולדון גם בשו"ב אי הוי דינו כן הוא דל"ש זה רק בביטל תוה"ז שקצבו עמו והכא כבר כתבנו דאין להם זמן מוגבל והודיעום הביטול טרם שני חדשים וצוי"מ וימ"ן סי' כ"ג

ידיד עליון ערבים עלי נועם מליך ואמרתי להשיב על שאלתך בדבר עיר פ' אשר מורכבת מב' קהלות תושבים ומגורשי' ושניהם יחד מתפללים בבהכנ"ס אחת והשמשים בה היו רו"ש משרתים בק' וההנאות הנהוגות לשמשים מיח"ס מחלקים ביניהם חכ"ח לימים מחמת איזה סבה ופגם נסתלק שמעון ממשרת,