יש מאין חלק ב תלב

אחרים וע"ד התוס' יעמדו למשפט וכאשר יצא הדין על החדש הראשון כן יקום על שאר החדשים וכן עשו עד שמצאו זולתם ועתה שואלים הלכו מה הדין נותן

ואען ואומר הנה לכאורה נראה דאין לשו"ב ובנו שום תוס' כיון שהק"ק לא הודו להם בה בפי' ול"מ על החדש הראשון שלא פייסום אלא הם מעצמם משכו עבודתם בסתם די"ל אדעתא דתנאה קמא משכו וכמ"ש מור"ם בהגה סי' קס"ג ס"ה ובסי' של"ג ס"ח ואע"ג דסיים שם אבל אם עמד עמהן בשתיקה ל"א דנשאר על תנאו הראשון היינו לגריעותא דפועל לחסר מזכיותיו שהיו לו מקודם אבל לא למעליות' לחדש עליהם מה שלא היה לו וע"ש בש"ך דגם בזה הק' על ההגה דגם בשתיקה י"ל דאדעתא דתנאים הראשונים ואין לדייק דין מור"ם מהריב"ש ומהריק"ו זולת אם הסברא היא מבחוץ דכיון ששתקו הקהל ולא השכירוהו הו"ל כש"ץ בלא קציצה וכתב דלפ"ז גם שכירות לא ישלמו לו כראשונה רק כפחות שבפועלים עש"ב ולפ"ז בנד"ז דהק"ק לא הודו להם והם משכו בשתיקה נראה דאין להם תוספת וכן יש ללמוד מדברי הט"ז ז"ל בהגהה דסי' רכ"א שפי' כן שאם קצצו ביניהם לוקח ומוכר דמי החפץ וחזר אחד מהקציצה והשני לא גילה דעתו רק שתק והחוזר מעצמו קיים המקח אמרי' דאדעתא דקציצה ראשונה קיים וה"ן דכוותה

אלא גם על שאר החדשים שבטלו ופייסום בסתם יראה לכאורה דאדעתא דתנאה קמא פייסום והוא ממ"ש בב"מ דע"ז ופסקוה הפוס' בח"מ סי' של"ב ס"ה דבע"ה ששכר פועלים בסך ידוע ונתייקרה המלאכה והפועלים הראו לו פנים זועפות ופייסם בדברים אינם יכולים לומר לא נתפיסנו אלא ע"ד שתוסיף על שכרנו כפי היוקר שהוא ישיב לא פייסתי אתכם אלא ע"ד שאוסיף לכם אכילה ושתיה וכן עשיתי ע"כ זה היה נראה לכאורה

אבל אחר הישוב יש להפך בזכות ראובן ובנו מהתוספתא דפסקו הפוס' באה"ע סי' כ"ט ובח"מ סי' רכ"א דהמבקש לקנות דבר מחבירו וז"א במנה וז"א במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך סתם אם הלוקח הוא שתבע יעשה כדברי מוכר ואם להפך להפך וזה לכאורה הוא סותר להך דבב"מ הנז' אבל מצאנו לרבנן קמאי עמדו בזה הוב"ד בש"מ למציעא על דע"ז הנז' די"א דוקא כשלא פי' הפועלים וכו' אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכו"ך וזה בא ופייסם ע"ד תוספת שאמרו פייסם וכמ"ש בתוספתא וזה דעת רבו של הריטב"א ג"כ אבל הרמב"ן והרשב"א והתו' שם הבי"ד דשאני פועלים דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו כי פייסנהו ואיפייסו אדעתא דתנאה קמא איפייסו ע'"ש ובנמק"י פ' האומנים הבי"ד הרמב"ן בשם האחרונים שכ"כ משם הרמב"ן ז"ל והשתא הנה לי"א קמא החילוק הוא בין התוספתא להך דפועלים בין פירשו סכום התוס' להדרו בהו סתם ולא שני להו בין היכא שיש תרעומת ללא יש אלא כל שפירשו אפי' יש תרעומת ואח"ך נתפייסו אדעתא דידהו נתפייסו אבל להרמב"ן ודעמיה כל שיש תרעומת אפי' פירשו ואח"ך חזרו בסתם אמרי' אתנאה קמא נתפייסו ולדעת כמאן הלכתא הנה מרן לא גילה דעתו רק בב"י סי' של"ב כתב ועיין בנמק"י מ"ש בשם האחרונים ובש"ע סתם הדברים רק מור"ם בהגה שם הוא שכתב דברי הנמק"י בשם יש מחלקים ובסי' רכ"א הביאם בסתם ומ"מ מדלא אשמועינן מרן רבותא לומר דגם בפירש להדיא ואח"כ נתפייס דאדעתא דתנאה קמא נתפייס יראה דס"ל דאין החילוק תלוי רק בחזר סתם או פירש להדיא הסכום בחזרתו וכן יראה שכן הבין בו מור"ם מדכתב ההגה בלשון ויש מחלקים כלומר דסתם מרן משמע דלא מחלק בין יש תרעומת ללא יש רק בין פירש ללא פירש אבל יש מחלקים וכו' ואם כנים אנו בזה הרי ראובן ובנו יש להם לישען טל מרן ז"ל דאתכא דידיה סמכינן וס"ל דכל שפירשו כמה הוא הסכום אף שחזרו ונתפייסו אדעתא דבקשתם נתפייסו

ומ"מ עדיין לבי נוקפי כיון שמרן לא גילה דעתו בהדיא בזה ומור"ם כתב בסתם בסי' רכ"א כהנמק"י ומה גם דהתם לכאורה נראה דגבי מקח וממכר לא יש תרעומת על החוזר ועכ"ז פסק דכשנתפייס אדעתא דקציצה