יש מאין חלק ב תכז

הא דנדוניית בתו מכח גזרת חכמים ולא ברצונו הוי כבע"כ ואיתא לאיעבורי אחסנתא וכמש"ש מי איכא מידי דאמ"ר ברתא לא תירות ואמרי רבנן דתירות ור"פ הביא לו מימרת ר' יוחנן דמפיק לה מקרא ועל המקרא אין לתמוה ואפ' דלזה נתכוון רש"י בד"ה האמר ר"י שסיים וילפי לה מקראי ע"כ ומה חידש אלא לעורר דכונת ר"פ כך היא שאחר שהילפותא היא מקרא ולא חדשוהו חז"ל תו אין להרהר עוד באופן שי"ל דמהסוגיא אין הכרח כ"ך דבכל צוואה מחיים איכא איעבו"א ודלא כמ"ש הבני חיי ז"ל בסי' רפ"ב לתמוה על הפ"מ הנז' מסוגייא הנז' דאין מי שיסבור דלית איעבו"א מחיים גם לפי האמור סרה קו' שם על הפ"מ בנדונו שציוה שיתנו לחנוך ע"מ שאם ימות בלי זש"ק שתחזור המתנה לשתי בנותיו ולא יתנו לאחותו דינה מאביו רק ב' אלפים לבנים וכו' וכתב הרפ"מ שבשיור זה של ב' אלפים יצא י"ח העברת נחלה מחנוך לאחותו ותמה הבנ"ח מה שייך איעבו"א ליעקב הנותן כי דינה אחות חנוך אינה יורשת שלו ולפי האמור דגם איש זר אם הוא גורם אית ביה משום איעבו"א נהי דאינה יורשת שלו מ"מ כיון שזיכה לחנוך ובדין הוא שתירשנו דינה והוא בתנאו גורם לה שלא תירש נכשל באעבו"א לולא השיור ממוצא דבר למדנו זכות להסוברים שסמך עליהם הרב הפוסק דבמתנת בריא ליתא לאיעבו"א ומה שהמשיך מזה לסוברים דגם במתנה מהיום ולאח"מ קנה מהיום אע"ג דהר"י בן הרא"ש והרשב"ש ס"ל דלא קנה מחיים וגם מהריט"ץ סי' נ"א חילק דלאחרים הוי כשכ"מ ולבניו הוייא כמתנת בריא מ"מ עיין לחק"ל מ"ב ח"מ סי' ד' שהאריך להביא ראיות מקמאי ובתראי ובפרט מתשו' מרן ה' כתובה סי' ה' דס"ל דהוי כמתנת בריא ואפי כוותיה נקטינן וה"ה הביא מפרה"א ח"ג דקמ"ד דהוי כבריא ובזה יישב מ"ש מהרש"י בפ' לך לך גבי הורקנוס שאמר לר"א כל נכסי נתונים לך דהיינו שזוכה לו מחיים וכתב הרב דהיינו מחיים ולאח"מ ע"כ וה"ה תמה עליו איך יפרש כן במהרש"י והלא מהרש"י בפנ"ט כתב להדיא דל"א איעבו"א אלא בשכ"מ או בבריא המקנה לאח"מ וכו' ולדבר הזה יסלח כי המעיין במהרש"י יראה דבתחי"ד הביא מ"ד דדינה כשכ"מ וע"ז קאי ואמר או בבריא המקנה לאח"מ לדידיה אבל אנה"ן לדידיה יסבור דדינה כמתנת בריא ועפי"ז כתב הפרה"א שכן היה בהורקנוס וק"ל

אמנם בכ"ז עדין אין בו די להציל מס' האומרים דגם מחיים איכא אועבוי"א ובפרט דרבים וגדולים סל"ה הנה הרא"ש בכלליו ריש כלל פ"ד והטור בנו הביאה בח"מ סי' רפ"ד נשאל אם יש אופן להעביר נחלה משאר בניו ולהעמידה ביד בנו הגדול והביא מ"ש חז"ל הנותן נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רו"ח נוחה הימנו ואפי' מברא בישא לברא טבא והמסייעו בזה מסייע ידי עו"ע ולא מצא תקון לעשות זה מחיים וכן מהרשד"מ ח"מ סי' שי"א בבחורה שנתנה במ"ב לאביה והניחה את בתה כתב שאין רו"ח נוחה הימנה והביא תשו' הרא"ש הנז' גם מהראנ"ח ח"א סי' קי"ח בנותן מתנת בריא כתב שאין רו"ח נוח"ה והוא איסור תורה וקרי ליה עבריינא גם מהרממ"פ סי' ס' כתב על הנותן במ"ב לשני אחיו ושייר מקצת לשלישי דמצוה להפר מחשבתו ורז"ל אמרו אין רו"ח נוח"ה וכ"ן ממ"ש תו' עה"ת בהך דאאע"ה דטעמו משום דהו"ל הוא וישמעאל גר שנתגיירו הוא ובניו עמו דהמחזיר לו אין רו"ח נוח"ה גם הרא"ם תי' דשאני התם דכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע ולא תי' כמהרש"י דמחיים ליתא משמע דלא סל"ה (והפלא על כנה"ג דלא נעלם כ"ז מענ"ק וכתב בפשיטות כמהר"ש יפה) וכ"ש במהיום ואח"מ דיש בה ס"ם להחמיר אולי הלכה דגם בבריא יש אעבו"א ואת"ל דלא מ"מ במהיום ואח"מ אולי הלכה כסוברים דדינה כמתנת שכ"מ ואע"ג שכתבנו דלמרן ס"ל דהויא כבריא הנה י"ס דעבדינן ס"ס נגד מרן אפי' להקל וכ"ש להחמיר

אלא דמ"מ יש להקל בנד"ז שיש שיור ליורשי' והגם דממהרמ"פ הנז' וגם מח"ס ח"מ סי' קנ"א נראה דגם שיור לא מהני הנה ה"ה הביא מהעטור דמהני וגם התשב"ץ ח"ג סוס"י קמ"ז כ"כ והרב בית דוד ח"מ סי' קל"ז הביא דברי העטור וכתב דכן נתפשט המנהג עפי"ד