יש מאין חלק ב תכה

בעדיו כה"ג ל"ט ליורשי' וכ"ש שכ' כת"ר שהתו' יש לו ע"א שהמקדיש אמר בפי' שהקדיש שליש מהגדולה וגם מדברי היורש שכתב כת"ר שאמר שלא בירר המקדיש ולא אמר ולא נתברר ש"מ שידע שהמקדיש אמר סתם ולא בירר וא"כ הדין בזה שזכה ההקדש בשליש הגדולה ככל מ"ש

ולשאלתו השנית אם מחוייב בן המקדיש לשלם ריוח המעות להקדש שעכבם מיום המכר עד היום ורמז למ"ש מור"ם בח"מ סי' קצ"ב במבטל כיסו של חבירו הנה לכאורה יראה דאפי' הדיוט עם הדיוט כגו"ז שלא באו לידו לא בתורת מלוה ולא בתורת פקדון אלא מכר שלא ברשותם וגרע מפקדון ועכבם בידו ודאי דינו שלא להשתמש בהם ואם נשתמש כתב מור"ם סוף ההגה דמסתמא עסק בהם לצורך בעל הפקדון ואע"ג שהסמ"ע תמה דלא מצא דין זה בשום מקום עיון להט"ז שכתב שמצא מח' בזה בתשו' מהר"מ סי' ת"ר ומור"ם הכריע לפסוק כמזכים לבעל הפקדון ולפ"ז הנה בערי המערב עובדא דנא וכמור"ם פוס' כשלא גילה דעתו מרן והגם דהכא לפי טענתו לא הוה ידע שיש זכות להקדש וי"ל דלטובתו היה מתכוין מאן לימא לן דלא הוה ידע אלא שעתה נתחכם לעקור הדבר בשרשו ועוד דשליש בקטנה הוה ידע ומי יפטרנו וכ"ש דהכא מיירי בהקדש לענים ולת"ת ועיין להד"ן יו"ד סי' ג' דבמעות הקדש שהיו בידו ושלח בהם יד ונו"ן בהם יש מקום לחייבו בריוח שהרויח משום שלא ישתכר אדם מההקדש אע"ג דגבי פקדון וכו' זה נ"ל פשוט ועיין תשו' בע"ח יו"ד סי' קכ"ב שאלה ארוכה בלוים ממעות הקדש לת"ת שיש מהלוים טענו לפטור עצמם משום רבית ויש טוענים שלא ישלמו הקנס כי לא נתחייבו ע"ז בקנין ולטענת הכת הראשונה ביטל טענת רבית בהקדש ולשניה חייבם מחמת עכוב המעות בידם וכופין אותם שעברו על לא תמנע טוב ומשום לא תעשוק כמו שהוכיח מהפוס' וגם חייבים משום דד"ג שגרמו בעיכובם היזק להקדש ולמד כן מתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' קע"ט וקפ"ג וכתב עוד שאם הרויחו הוא להקדש מדין מבטל כיסו של חבירו והביא עדות מכמהרא"כ שראה לכמהר"א אסכנדרני ז"ל שדן כדינו גם מהר"ש אלגזי ז"ל הסכים שם וחייבם עש"ב ודב"ז לחייבו בריוח שהרויח בהם וע"ד הפרש הקמביו דב"ז אין דעתי להשיב עליו שבודאי כבר נפלו הפרשיות בזה בין הסוחרים והונהג איזה מנהג ביניהם ומ"ל ליכנס לתחום אחרים מה גם שהוא ים גדול בפוס' וכעת אין עתותי בידי והרוצה לראות אריכות בזה יעיין להגאון חק"ל ח"מ ח"א סי' קנ"ד ובמ"ב סי' ט' נפלאות מתורתו ואני זוכר שהסכמת הפוס' לפשר בזה ומ"מ נלע"ד לחלק בנד"ז לפי מש"ל מכנה"ג ומהרש"א ז"ל דעכוב מעות הקדש אית בהו דינא דגרמי ולא באנו לדון בזה אם שייך רבית בזה או"ל א"כ הנה בכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגה"ט אול"ט כתב מהרדב"ז סי' קמ"ח שראובן שהי"ל סחורה ביד שמעון ואמ"ל תן לי סחורתו שאני רוצה למכרה ולא נתנה לו והוזלה והגיע זמן הסחורה ואם לא תמכר עתה הדבר ידוע שתרד ויוזל השער חייב לשלם ומהרש"ך ח"א סי' י"ח דפקיד שלא הוציא סחורה מהמכס והוזלה א"ח לשלם ואפ' דגם מהרש"ך ל"א אלא כשאין ברור ההפסד מקודם ועיין להחק"ל סוס"י קנ"ד שכ"כ בפי' כונת הכנה"ג לזווגם וא"כ מזה תלמוד לנד"ז בין אם היה ידוע מקודם ללא היה ידוע אע"ג שאמרו ז"ל עכוב מעות ההקדש הוי דד"ג להזיקו אבל מ"מ מצד זה אינו דד"ג אלא אם ידוע זהו מה שראיתי לכתוב בקצרה כי אין עתותי בידי להאריך כמו שביקש כת"ר וכת"ר יבחר ויקרב: סי' כ'

לדידי חזי לי האי פס"ד דשדר לן מר הרב כמהרח"א הי"ו להציל המחלק נכסיו מחיים דלית ביה משום איעבורי אחסנתא ולא משום אין רו"ח נוחה הימנו וביקש לחו"ד בזה. ואיידי דערבים עלי דברי דוד אמרתי אבא הע"ר ברצוא ושוב א אייתי לן מר מ"ש מהרש"י ז"ל בב"ר פנ"ט אמ"ש וכל טיב אדוניו בידו זה דייתקי שהק' איך לא חש אאע"ה