יש מאין חלק ב תיט

העדים או הודאתם אם היה תנאי זה מראשית או לא ואיך היה זהו מה שנלע"ד וצויי"מ

ויען כי כמהרי"ב נר"ו כתב מגלה עפה השגות במ"ש ופן יאמר דידיה נצח ושתיקה כהודאה אמרתי להשיבו שתלי"ת לא טעינו בהלכה כמו שחשב א) ביאר עתה שמ"ש שהוא שותף היינו שהוא שותף עם הקונים במצרם שגם הוא יש לו חלק עמהם ומלבד שהוא מצרן ממצר אחר ובזה הרי הוא שותף ומצרן משני צדדים וחושב שבזה יפה כחו מהם שאין להם רק מצרנות ודייק זה ממ"ש בש"ע סי"ב היו הרבה שותפין לרוח אחרת לשדה הנמכרת כ"א מהם יכול לסלק ללוקח ואם קדם אחד מהם וסלקו זכה הוא ואין שאר השותפים יכולים לערער ולא עוד אלא אפילו היה מצד אחד ב' שותפין ומצד השני שדה של אדם אחד וקנאה אחד מהשותפין אין אותו שמצד השני יכו"ל אני מצרן ודאי ואתה ס' שמא יפול חלקך לצד אחר וכו' ודקדק דמדלא הוסיף רבותא זאת דשותף ומצרן משני צדדים דהקודם זכה ש"מ דבזה יכול לסלקו ואני משיב דזה פלפול של הבל דמאיזה צד יש לתת כח יותר בזה דאי משום שותפותו עמהם הנה מפורש ברישא דאחד מהשותפים שקדם זכה ואי משום מצרנותי מצד האחר מסיפא משמע דאפי' אני מצרן ודאי ואתה ס' אינו יכול לומר וכ"ש הכא דשניהם ודאים שהרי כולם קדמו וקנו בב"א ומאי נ"מ אם הוא מצרן מב' צדדים או מצד אחד ומ"ש ממהראנ"ח ח"א סי' צ"ב דכשיש למצרן טענת אפלה א"כ יש לו שני כחות והוא קודם גם הוא לא כ"כ רק כשני כחות מתחלפים טענת אפלה וט' מצרנות ולא כששניהם משום מצרנות כגו"ז דסו"ס כח מצרנות כח חד איהו ומ"ש דגם הכא שסו"ד יבנו הכותל ויאפיל על בנינו עיין בסי' קנ"ד שעור הרחקת האפילה היא ד' אמות והכא הוא עצמו כתב שיהיה רחוק יותר מט' אמות ועוד דעיקר יסוד מהראנ"ח הוא מדברי רי"ו אבל הריב"ש חולק ומהראנ"ח עצמו לא עשה זה רק לסניף ובפרט ששם מיירי כשבאו לקנות בב"א אז העדיף בעל ב' כחות משא"כ כשקדם וקנה שגם בכמה כחות אינו מסלקו. ב) במ"ש מסי זק"ן דאפי' לא החזיק רק אחד מהם זכה השני כתב הוא דזה דוקא לס' י"א אבל לסתם ס"ל דצריך חזקת שניהם וה' כסתם ורמזו לעיין בסמ"ע, ובמחי' לא העמיק בדברי הסמ"ע והצעת דב"ק היא על מה שהוסיף הרמב"ם בדברי הש"ס מלת בעצמו ופי' ה"ה ז"ל לחד פי' שכונת הרמב"ם בזה שר"ל אפי' הלך והחזיק שלא בפני חבירו ומבני שיאמ"ל לך חזו"ק ולפי פי' זה הוק"ל לסמ"ע א"כ מה הוסיפו הי"א שכתב הש"ע ותי' דהוסיפו שאפי' נא הוחזק רק אחד מהם ולא שהרמב"ם אינו סובר כן אלא שזה אינו מפורש בדבריו ורם הוסיפוהו וחזר הסמ"ע לומר דלפי הב' שמלת בעצמו היא שחזקת אחד מהם יהיה די י"ל דכונת הש"ע בי"א שיש אומרים שזהו כונת הרמב"ם עצמו בהוספתו לומר שדי כשהחזיק אחד ומזה תבין דהסמ"ע לא אסיק אדעתיה שהרמב"ם חולק בזה ועיין להרה"ג צדק ומשפט ז"ל בסי' זק"ן שפלפל בזה ולבסוף כתב שדעת מרן בי"א לא שבא לחליק על הסתם אנא בתחלה הביא דברי הש"ס כמו שהעתיקו' הרי"ף והרמב"ם ואח"כ הביא הי"א להורות דיש מפרשי' הסתם כך וסיים דמ"ש אח"כ ואפי' לא הוחזק רק אחד מהם שהוא דין מוסכם דהרי הוכחנו מפיה"מ דהכי ס"ל להרמב"ם והרא"ש כתבו מדין חליפין וה"ה כתב דאתי במכ"ש עש"ב ונאים הדברים למי שאמרן ועל יסוד כתבנו לתוספת נופך בחצי ירח מ"ש הג"מ דהלוך סגי ר"ל כיון שכתבו כן בהחזיקו שניהם ואנן אסיקנא דאחד כשנים א"כ בהלוכו נמי סגי אבל בנד"ז אחר שבנה דהוא יותר מנעל וגדר ופרץ לא היינו צריכים לכ"ז דגם הג"מ יודו בזה וכמ"ש הב"י ז"ל ומה שחילק דהוא לא עשה חזקה רק במקצת והשאר עודנו מעורב לשניהם גם בזה שכח דאפי' קנה יו"ד שדות ביו"ד מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן עיין בסי' קצ"ב וה"ן חזקתו במקצת קנה כל החלק המגיע והיא זכתה בשאר ובהך נמי דסי' זק"ן מילא עסקינן דגם אם הוה לאחד שליש ולב' ב' שלישים והחזיק במקצת זכה בכל חלקו ואל"כ