יש מאין חלק ב תיח

מכח כופין על מדת סדום יבנה כמו שעשה עתה וישאיר חלקה במקום שירצה אבל אם יש בה חלק יפה וחלק רע היתה יכולה לעכב עד שיחלקו בשומא וגורל כמפו' כ"ז בריש סי' קע"ד אבל עתה שכבר בנה והשאיר לה חלקה במקום ההוא עיון בסי' זק"ן דאפי' מקום שאין בו דין חלוקה ורצו השותפים לחלקי והלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו אעפ"י שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בו (ובאה"ט כתב דחזקה דהלוך סגי) ואפי' לא החזיק אלא אחד מהם זכה האחר בחלקו ע"כ וא"כ השתא שכבר בנה והחזיק בשאר החלקים זכתה היא במשוייר והגם שאמר לה ליתן תמורתם ממקום שהשחור פנוי מעבר השני מלבד טענתה שכבר בעת הבנין בירר לה חלקה במקום הזה ושוב אינו יכול לחזור. עוד אומרת כו מקום ההוא צר בסופו ורחב בתחלתו לא כמו זה שהמשכו שוה ועוד שמתחלה הונח המקום פנוי לאויר מטעם המלכות ולא יבנה שם לעולם וא"כ איך תמיר טוב ברע, ואפי' אם היו שוים בתוכנם מ"מ זה יועיל לה למעבר למגרשה הפנימי וזה לא וגם היא תכוף בזה על מד"ס כמו שהוא כפה אותה במ"ס מפני שקדם ובנה וכנז"ל ומכ"ז הוברר שהדין עמה כי מקום זכתה בו ואין לו בו שום שייכות שותפות ודל מהכא טענתו מכח שותף עדיף ממצרן (היה מקום לפלפל דבסי' קע"ה ס"ד נראה דהסתם פליג על הי"א דשותף לא עדיף ואע"ג דבסנ"א נר' מבואר דפסק ששותף עדיף ממצרן יכולים היינו לתרגמה היינו כשבאו לקנות בבת אחת אלא שראיתי לצו"מ ז"ל תחלת סי' קע"ה וכן כנה"ג בהגה"ט אוצ"א ואילך פשיט"ל שדעת מרן דהשותף סלוקי נמי מסלק ליה) דאין לו רק דין מצרן ואפ' כיון שגם הקונים הם מצרנים עיון בסי"א וי"ב דב' מצרנים אפי' לא יש לאחד מהם רק חלק קטן במצרנות וקדם וקנה זכה וכ"ש הכא דהם צריכים לדרך במקום ההוא ואין להם לקנות ממקום אחר אפי' אם לא היו מצרנים וקדמו וקנו זכו כמ"ש מור"ם סמ"ט שאם הקונה צריך ולא ימצא מקום אחר לקנות אין בזה דדב"מ שאינו אלא משום ועשית היוה"ט ועוד דהמוכרת היא וגם בכלל הקונים יש אשה אלמנה וע"ש סמ"ז דבאשה ליתא דדב"מ גם מצד שכבר כתבו שטר ובהגה"ט אוס"ט כתב כנה"ג משם מקור ברוך דכשעשה שטר ללוקח הלוקח הוא המוחזק וכ"ש שכמה ימים עברו משהודיעו לו שקנו ולא בא למחות בב"ד ועיין בסל"ב שיעור המחאה הוא שילך ויביא הכסף לב"ד וכ"ש שהיא עצמה השאירה זכות לעצמה לעבור למגרשה עמהם וא"כ גם למטוניה שהוא שותף איך ס"ד להעדיף כחו מכחה תלקה מדה"ד ח"ו. ונמצא מכל האמור דהצדק עם הקונים וגם אם ימצא חולקים בכ"ז מ"מ הלוקח הוא המוחזק עיין בסמ"ה ושם כתב מור"ם דגם במח' הפוס' הדין ובכנה"ג שם כתב דגם לגבי שותף הלוקח הוא המוחזק ע"ש וכ"ש שרוב הסניפין הנז' מקורם בש"ע ואנו אין לנו לזוז מדב"ק וגם טענתו מריבוי הדרך לא שייכא אלא במקום של שותפים שמשתמשים בו שניהם ולזה מצי לטעון שריבוי הדרך מונעו משא"כ כשגבול כ"א מיוחד לו איך יוכל למנוע חבירו בשלו וזה מפו' בסי' קס"ב בדין חמש חצרות הפתוחות למבוי וכו' ע"ש וטענתו שהקרקע של בעלה כשיבא בעלה ויערער נשמע לו וכ"ש דכיון שהניח ביתו ריקם זה כמה שנים אז יכולה למכור גם בלי ב"ד ומכרה קיים וכמ"ש באה"ע סי' ע' עש"ב אבל טענתו לבנות חומה וכו' הדין עמו והרי גם הודו לו בזה ונראה דפטור לשלם עמהם בזה ולא דמי למ"ש בסי' זק"ן דכותל המפסיק יבנוהו על מקום שניהם והוצאות שניהם דשאנ"ה שהם מזיקים זל"ז וזל"ז משא"כ הכא דהוא ניזוק מהם ולא הם ממנו וגם בבנין יו"ד טפחים אינו חייב בחלקו שחייבוהו בסי' ק"ם ע"ש גבי גג הסמוך לחצר דאע"ג דפטור מבנין ד' אמות כמ"ש חייב בי"ט דטעמו התם שיתפש כגנב עיון ברש"י בב"ב ד"ו שר"ל שאם יכנס לפנים מהמחיצה הוא נכנס לגנבה וזה לא שייך אלא בגגין וחצרות אבל במעבר כזה שהוא מדרס לרבים ואין שום שייכות להיות בו דבר משתמר מה שייך לטענת יתפש כגנב. ותביעתם דמי המקנה ליתן בהם חלקו הכל יהיה נידון עפ"י החוזה או