יש מאין חלק ב תטז

מינוי המלכות ממבזה לממונה מהקהל עיון בכנה"ג ח"מ סי' ת"ך בהגה"ט וגם ביו"ד סי' בהגה"ט דינו וגם אם נאמר דהגם דד"מ דינא אינו אלא למי שהוא רב בתורה וכמ"ש מור"ם מ"מ אכתי מ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ז שאם ציוה המלך שלא יחרימו שום חרם כ"א בהסכמת ראובן ואם החרימו יהיה בטל והחרימו חל החרם וכן בסוס"י רי"ח פסק שאם השר צוה לבטל מקצת מההסכמה שאינה בטלה ע"כ דנראה מכ"ז שדבר מלך שלטון לא מעלה ולא מוריד והיותר מתמיה הוא שעיקר דברים אלו הם מהרשב"א והריב"ש שכתבו דמינוי המלך אות ביה דד"מ שוב מצאתי להרב דבר"י אירגאס סוסי"ל כתב דהא דד"מ דינא לסוברים כן אינו רק למינוי דיינים שזה מחק המלוכה אבל לתקן תקנות או לבטל הסכמות גם הרשב"א והריב"ש מודים שאין רשות המלך מועיל כלום ע"ש ועיין בחיים שאל ח"א סי' למ"ד וממוצא דבר אנו למדין דגם הרשב"א והריב"ש לא אמרו שיש בזה דד"מ רק לגוף המינוי כלו' שהוא ידון אבל עפ"י ד"ת אבל שלא עפ"י ד"ת או שיתקן תקנות או להוסיף ולגרוע בישנות ל"ש בזה דד"מ וכן מפורש עוד להדיא בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ק"ט וז"ל ולענין דד"מ ודאי לא אמרו אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא והדברים שהם מדיני המלכות דד"מ אמרו דינא דמלכא לא אמרו אלא כמו שאנחנו יש לנו משפטי המלוכה שאמר שמואל לישראל כך בשאר האומות דינים ידועים למלכים וכו' אבל דינים שדנים בערכאות אין אלה ממשפטי המלוכה וכו' שאם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני יש' וכבר בא מעשה לידי ודנתי כן ע"כ ומזה אתה למד דל"א ז"ל דד"מ רק שמחוקי המלוכה להעמיד דיין אבל לא שיוכל לשנות מדיני יש' ומנהגיהן ותקנותיהם ח"ו גם ידוע תדע דגם מינוי שופטים שכתבו רשב"א וריב"ש דהוא מחוקי המלכים לאו כללא הוא ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קנ"ח האריך בזה והטיל תנאי דבעינן שיהיה זה חק מיוסד בחק המלכים לא שיחדשהו מלך וגם שיהיה שוה לכל בני מלכותו ומזה דן למינוי רב בעירו שאין להם חק להעמיד שופטים והגם שלגוים מעמידים אין ללמוד ליש' דאפ' שאין מעמידין הם רק מחיוב דתם לא מצד חק המלוכה ע"ש ממוצא דבר אנו למדין דגם מצד דד"מ אין קיום והעמדה למינוי זה חדא כי הנה הב"ח ז"ל הבין בטור כמ"ש דגם לגמיר וסביר ל"מ מינוי המלך רק אם קבלוהו והוסיף דלהרמב"ם ל"מ גם בקבלוהו ואע"ג שהש"ך ז"ל חלק עליו בשתיהם אני מצאתי להרשב"ש ז"ל בסי' תקל"ג שכתב כהב"ח ששם הוכיח לרב שנתמנה מטעם המלך וכתב דלהטור לא מהני גם בקבלוהו רק אם גמיר וסביר דהא בזמן ר"ג נמי ל"מ רשותא אלא למאן דגמיר וסביר ומה שהיו חכמי הדורות נוטלים רשות לאו משום דד"מ אלא שלא יעלילום פושעי ישראל וכ"כ מ"ב דרבינא ביכין ובועז ח"א סי' י"ז וז"ל ולענין מי שנתמנה דיין בהורמנא דמלכא ולא קבלוהו הצבור אלא מחמת האונס ברור שאין דינו דין ואסור לי לדון וכו' וכזה הורה א"מ ר"ש ז"ל ואפי' אם הדבר במחלוקת פשיטא דהצבור מוחזקים לגבי דידיה בגופם וממונם שנית דאפי' לרשב"א וריב"ש דיש בזה דינא דמלכותא הרי מ"מ לא מהני אלא למה שיש לו זכותו בו מדד"מ חקי המלכות והכא זכותו היא רק לענין גו"ק וירושות ובאלו אין לו בקיאות בדיניהם והמה מודים דבדלא גמיר וסביר ל"מ רשות המלך ואם להוסיף ולגרוע בתקנות או בעניני הכספים הרי כתבנו דאין זה מחק המלכות ג' כי חק המלכות שלא יתן מינוי רק בבחירה נעלמת מהקהל ועפ"י רוב הבוחרים אז יתן והכא אין זאת ועיין לחת"ס שם שכתב כנדונו ואין ס' כי הרשאתו מהשר הרשאה בטעות היא כי לו ידע כ"ז לא הרשה אותו כי חפץ חסד ומלך במשפט יעמיד ארץ ולא ביד חזקה וא"כ אין לו ע"מ להשען ע"כ ומינה לנד"ז והרי נתבאר דגם מצד דד"מ אין במינוי זה ממש

ומאחר עלות כ"ז המבין יבין דלא נשאר עוד מקום למה ששאלו אם חייבים לו הקהל תשלום ההוצאות שהוציא ע"ז דמי יחייבם אחר שהיה שלא מדעתם הן אמת שאם היה זה לטובתם היה מקום לפלפל במ"ש מור"ם סי' רס"ד וכן כל העושה פעולה או טובה