יש מאין חלק ב תטו

יחוו דעתם בפירוש ולא בשתוקה דאי שתקי אמרינן לא חש להשיב ומ"ב בנד"ל שם כתב דאם חתמו כ"א בפ"ע או שהשמש חזר להחתימם כ"א בפ"ע לא הוי רוב מתוך כל ובנד"ז לא הוה שום הכרזה ופרסום ועוד תיוהא רבא איכא בנד"ז דלו יהי אלא שרוב זה שלם בכל תנאיו מ"מ כיון שבעי"ק תלי"ת יש קרוב למאה ת"ח בן פו"י ולא הסכימו עמו אפי' חומש מהם והנשארים מוחים הנה נודע מ"ש הפוס' דבתר רוב חכמה אזלינן ולא בתר רוב המון ועיין לחק"ל שם בטעם הז' שכתב משם פני משה ח"א סי' ד' דאם רוב הת"ח נגד רוב מנין בתר רוב חכמה אזלינן ועיין לו עוד בטעם הד' דגם למ"ד רכ"ל היינו שיהיו עמהם כל טובי העיר ובנד"ז ליכא לא טו"ה ולא רוב חכמה נוסף גם הוא שיש ב"ד קבוע אש החבר עיר וידוע בח"מ סי' רל"א דבכל הסכמה צריך הסכמת חב"ע ואז תתקיים ועיין בחק"ל שם בטעם ה"ה מ"ש בזה והביא ממהרשד"ם יו"ד סי' קי"ו וקנ"ה וממהראד"ב סי' ס"ג ומהריב"ל סי' ע"א ופ"מ ח"ת סי' ד' דאם יש רבנים בעור צריך הסכמת כולם ולא די באחד ובנד"ז מלבד שלא היה להם שום ידיעה אדרבה הם מוחים עלית על כולנה דכל מ"ש הוא אי הוי הכא רוב ושלם בצדדיו אפי"ה לא מהני אבל הכא אפי' מיעוטא דמיעוטא של העיר לא הוו וכ"ש עם צירוף המושבות דגם להם יש שייכות במינוי זה ואין להם ידיעה ממנו ואם כן הרוב כופין למיעוט שמענו המיעוט יכפו לרוב לא שמענו ואע"ג שהרב בחיים שאל ח"א סי' למ"ד הביא מתשו' הרשב"א בח"ג סי' תמ"ג שבכל קהל וקהל אין נמנעים מלעשות תקנות וכו' אעפ"י שאין שם רוב הקהל כי ענייני הקהל הם מסורין לגדוליהם וכו' והם כאפוטרופוסי' וכו' עש"ב מלבד דאין המסכימים הכא ממונים מהקהל או גדוליהם עוד עיין לו שם שעמד בסתירת דברי הרשב"א דידיה אדידיה שכתב שאין למקצת הקהל לעשות דבר בלתו הצבור כולו וכו' ותי' דמ"ש בסי' תמ"ג הוא שכן דרך הקהלות והקהל אינם מוחים אבל אם מיחו במה שעשו שלא מדעתם אין במעשיהם ממש וכן הביא ממרדכי פ"ק דב"ב משם ראבי"ה דאם הקהל מיחו אין במעשיהם כלום והכא הרי מיחו ומכ"ז יבין החכם שאם בא לסמוך כפי הדין על הסכמת אלו נא מצא ידיו ורגליו כי אין בו ממש

אתאן השתא מצד דינא דמלכותא אי מהני ליה הנה בח"מ סוסי"ג כתב מור"ם שרשות שנתן המלך בזה"ז אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך יכול לדון וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך או השר דזהו בכלל דד"מ להושיב שופטים ודיינים מי שירצה ע"כ והמעיין במקור יראה כי ס' קמיתא היא מהטור ומשמע דלדידיה אפי' גמיר וסביר ל"מ ליה רשות המלך ואדרבא מגרעות נתן עיין בש"ך סקי"ב והי"א היא ס' הריב"ש סי' רע"א והביא ראיה לדבריו ממה שהיה מועיל רשות ר"ג שהיה לו כח ממלכות פרס גם הביא שכ"כ הרשב"א באלפים סי' תרל"ז וכו' ולבסוף מסיק דגם הטור שכתב דל"מ היינו לאינו מובהק אבל למובהק מהני ע"ש ומור"ם בתשו' סי' קכ"ג כתב דרשות משר ומלך מהני והבי"ר מעזרא ונחמיה שמשנו עפ"י כורש וכן שאר מלכי בית שני ור"י ראש המדברים שנתמנה עפ"י קיסר עיין בפ' במה מדליקין והביא דברי הרשב"א והריב"ש הנז' וכו' ורק שיהיה ראוי לכך ע"ש נראה שתפש להלכה כס' י"א שבהגה ועיין להרב או"ת ז"ל סוס"י שדחה ראית הריב"ש דה תם ר"ג מפני שהיו מזרע ב"ד הזכרים וגם רשות המלך הוא דאהני ולא משום דד"מ לחוד וכן מדקדק מדברי הטור שכתב דרשות המלך בזמן הזה א"מ ומאי שנא זה"ז מזמן קדמון חם לא משום ששם היתה נטילת רשות מזרע בית דוד הזכרים ואנכי לא ידעתי מה אשוב על ראיות מור"ם שבתשובה הנז' ואפ' שיאמר הרב דגם בשם היו נוטלים רשות מזרע בית דוד או שהיו מקבלים אותם עליהם דבזה כ"ע מודו ולא מכח דד"מ ומ"מ עדיין עומד נגדנו מ"ש הרמב"ן בתשו' סי' רמ"ה ופסקה מרן ביו"ד סי' של"ד דממונה מצד המלכות ואינו רב בתורה אינו יכול לנדות לכבודו ומור"ם לא הגיה כאן כלום ועיין בגוף תשו' הרמב"ן שרק קונסין המבייש לפי מה שהוא ולדברי מור"ם קשה אטו גרע