יש מאין חלק ב תיד

בתלמוד הלא כה אמרו בברכות דנ"ה וכו' ולקמן ית' בע"ה דלמינוי רב צריך אסיפת הקהל עם טו"ה וחבר עיר והסכמתם ברב מתוך כל (זה ירמוז הכתוב ויהי בישורון מלך הוא הרב בהתאסף ראשי עם טו"ה וחב"ע יחד עם שבטי ישראל כל הקהל יחדיו היינו רב מתוך כל) ועיין להריב"ש סי' רע"א שאין לאדם ליטול רשות מהמלך שלא ברצון הקהלות ומי שעושה כן הוא מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין ופסקה מור"ם ח""מ סוס"י ג' ועיין בח"מ סי' שפ"ח דין מצער הצבור רח"ל ולפיכך אני תמה על החכם אם אמת הדבר הזה

ואם ח"ו מפני כבוד המדומה יצרו הסיתו לתלות קיומו זה במינוי באחת מב' טעמים אי משום חתימות האנשים שחתמו לו או משום שכבר השיג מינויו בהורמנא דמלכא ודינא דמלכותא דינא חל עלי חובת ביאור להגיד כי ישר דלמיצוי ההלכה אין בם מועיל שאפילו אם היו הרוב מסכימים ומיעוט מוחים מלבד שהמעיין בפ"מ ח"א סוס"י כ"א הביא מחלוקת בזה אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ולהאי דלמהרש"ך ח"א סי' ס"ו ס"ל דהרוב כופין למיעוט ומהריב"ל חולק וס"ל דגם בזה יש מחלוקת הפוס' עוד המעיין שם יראה ויבין שלא נחלקו רק כשכת אחת מוחים שלא למנות רב כלל אבל כשכולם מסכימים למנות רב רק שכת אחת בוחרת ברב אחד והשנית בזולתו לכ"ע הוי סוג זה מסוג רוחא להאי ופסי"ל ובזה ישב הרפ"מ ב' תשו' מהרשד"ם מסי' פ"ב לסי' פ"ה ע"ש, וכן הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן בזה השוה תשו' מהרשד"ם דסי' פ"ה דחשיב מינוי מרביץ תורה רו"ל ופסי"ל עם תשובת מהר"ש הלוי יו"ד סי' ח' דחשיב לה רוחא להאי ולהאי דמהרש"ה מיירי בממאנים למנות שום א' דבזה דין הוא שיכופו הרוב למיעוט ע"ש וא"כ בנד"ז שהכל רוצים למנות רב אלא שמוחים בזה ובוחרים בזולתו לפי"ז הוי רו"ל ופסי"ל אלא שראיתי להגאון חק"ל בח"מ דל"ו בטעם הז' הביא שנראה מתשו' מהר"ם שהביא מור"ם בח"מ סי' קס"ג דס"ל גם בזה דהרוב כופין וצירף עם זה ס' פוסקים אחרים ואף הרפ"מ עמהם. ומ"מ אין מכ"ז ראיה לקיומו כי המתבונן בשורש המחלוקת עיניו יחזו שלא נחלקו רק על מינוי מרביץ תורה דבזה הכל מרויחין מתורתו בדרשותיו לרבים והוראותיו משא"כ בנד"ז שאין לו שום עסק ברוחניות שיש ב"ד קבוע ודרשנים זולתו וכל מינויו רק בהנהגה הגשמית ומוצא הכסף ומובאיו כ"ע יודו דהוי בזה רו"ל ופסי"ל ובסוג זה כבר ידוע וקמחא טחינא מח' ראשונים ואחרונים אם כופין או לא ועיין בחק"ל ח"א לח"מ סי' קט"ו וח"ב סי' כ"א ומ"ב נדיב לב ח"ב ח"מ סי' כ"ט האריכו בזה ומסקנתם דהגם דקי"ל דרבים מוחזקים לגבי יחיד היינו דוקא לענין מסים אבל בנדון כזה הממע"ה וכן הסכימו רבנן מארי דארעא דיש' הרב אדמ"ק ח"א סי' ע"ד ומוה"ר כמהרח"א בס' בני אברהם ח"מ סי' ה' ושמיו"ט סי' ל"ב וחיים שאל ח"א סי' ך' דיחיד המוחה ומוחזק בשלו הוא המרים דגל הקי"ל ולפיכך אנחנו חייבים בעקבותיהם נלך מה גם דבעי"ק יש קהלות אשכנזים שהם נפרדים מספרדים בכל ענייניהם ולהם הגם שהם שייכים במינוי זה של חכם באשי לא הי"ל שום ידיעה וגילוי דעת במינויו של זה וכבר ידוע שאעפ"י שמהראנ"ח ז"ל הוא מכת הסוברים דהרוב כופין למיעוט עכ"ז כתב דמה שמינו קהל אחד שלא מדעת ורצון קהלות אחרים אין בו ממש והגם שמתוך דברי מהרש"ך שם בסי' ס"ו נראה להפך ויוכלו לכוף משום דהוי מגדר מלתא הנה כתבנו דבנד"ז אין נו שום מינוי ברוחניות ואין כאן משום מגדר מלתא ובפרט שה שהמוחים טוענים נגד המסכימים כי הם דורשים בזה רק להנאתם והנאות קרוביהם וכו' ואם הדבר כן הנה פשוט דכל הנוגע בדבר פסול לדונו ולהעידו עיין בח"מ סי' ל"ז והחק"ל שם הביא מפ"מ ח"א סי' ד' דכשכונת הרב רק להשתרר לכ"ע אין הרוב כופין למיעוט כהך דזקן שנידה לכבודו וכ"ש דאפי' לסוברים דהרוב כופין למיעוט הנה מתנאיו הוא שיהיה רוב מתוך כל והגם כו החק"ל בח"מ ח"א סי' קט"ו דקע"ו כתב שבעיר גדולה איך אפשר להיות ואיזה בית אשר תבנו לקבץ הכל וכו' מ"מ עלתה הסכמתו שצריך הכרזה ופרסום ושהרוב