יש מאין חלק ב תח

האומדנא לאורועי שטרא שלא להוציא בו אבל הרב מהרי"ע שם מיאן בזה וכתב שלא ידונו בלחודייהו מכח האומדנא ואיבע"ל לאכנופי כמה רבנים שיחליטו דהוייא אומדנא דמוכחא טפי ע"ש ואע"ג דאינהו קיימי באתרא דדייני בקי"ל לא אבה בזה משום דהרא"ש עצמו ל"א רק באומד"ד טפי וזה עצמו לא יתברר מפי אחד או שנים אם לא באיכנופי וכמ"ש בהוספת האחרונים ז"ל ובזה ראיתי לחד מן קאמייא מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ש"ם שדן באומדנא להוציא הגנבה מהנחשד וכתב ולפי שאפשר יקשה ממ"ש הרמב"ם שאין לדון בזה"ז באומדנא לדעתו כונתם שיעשה בב"ד חשוב כ"א לפי דורו ויוסיפו עליהם ב' או ג' תלמידי חכמים מהמעיינים שאז לא יאמר כל הדיוט אני סומך על לבי ובזה סרה תמיהת האחרונים עליו דהכא ובסי' שמ"ו דן באומדנא ובסי' מ"ה ומ"ו וקס"ה מיאן בה דהכא הרי התנה שצריך הוספת המעיינים ובסי' שמ"ו לא היתה האומדנא על עצם הענין רק האומדן מהו פי' דברי הדיין שכבר דן הענין ובזה אזל בתר אומדנא משא"כ בשאר המקומות עכ"פ בלי צירוף אחרים אין לדיין לבדו להחליט דהוייא אומד"ד ולדון בה וכמ"ש הרב מהרי"ע ז"ל אחכ"ז חפשתי ומצאתי להה"ג פני"ץ אב"א ז"ל ח"א סי' י"ט שהאריך בזה כדרכו בק' וסוף מסקנתו דבאומדנא שהוא ברורה לכל העולם דנין בה ובזה ישב דעת מרן גם דעת מהר"מ אלשיך סי' מ' והלבוש והסמ"ע והביא הרב עדות ביאוסף סאמון ז"ל סי' נ"ט האריך בזה והעלה כן ורבני תונס הסכימו עמו עש"ב. ואחר עלות כל אלה הרי הוברר הדבר שאין לנו לדון באומדנא בזמן הזה רק כשתהיה אומדנא המוזכרת בש"ס או ברורה לכל ומוכחא טפי בב"ד חשוב ובצירוף אחרים רבנים עמהם ואם חסר אחת מאלה אין לנו כח להוציא מכחה וגם בכל התנאים האלה אין נראה לדון בה זולת כשהתובע תובע בבריא והנתבע מכחיש ויש אומדנא לסייע לתובע אבל כשהתובע עצמו אין טוען זולת שמא מי יימר דמהניא אומדנא וא"כ בנד"ז מלבד שבתשו' הנתבע שבידינו הריע כח אומדנתם בכמה הוכחות עד שלא נוכל לקרותם או אומדנות מוכיחות טפי וגם שהם עצמם אינם תובעים בבריא ואין תביעתם רק באומדנא באיזה כח נוכל לחייבו להוציא ממנו ופוק חזי למהרשד"ם סי' קס"א בשותפים שנמצא לאחד מהם אחרי מותו דברים מסחורות שהיו נמכרים בחנות וגם ידוע שטרם השתתפו עמהם לא היה לו זולת הקרן שהניח בשותפות וגם כל העם יודעים שא"א להיות לו כל הממון שנמצא אחרי מותו גם פעם אחת קפץ ונשבע שאין לו רק מה שיש לו בשותפות גם טענו שאותם החפצים שנמצאו הם מהחנות ורב אחד רצה להוציא מהיתומים מכח כל האומדנות הנז' ומני"ר הביא דברי הרמב"ם שאין מוציאין מהיתומים אלא בראיה ברורה וכיון שיש לתלות באחר שנתעסק לו ומזה הרויח כל אלה הרי נהרס היסוד ונפל הבנין גם בסי' ס"ו כתב וז"ל הגם שהאומדנא היא אומדנא גדולה אבל החזקה שכל מה שביד אדם הוא שלו והממע"ה היא עילא מכל והוכיח דינו מהרמי"ם והרא"ש עש"ב ובזה תדין ק"ו מהאומדנות ההנה כמה גדול כחן ועכ"ז זיכה הרב לנתב"ע כ"ש לנד"ז דגרוע מהם שאין לנו כח להוציא מכח אומדנא דידיה וד"ב גם מה שבאו לחייבו שבועת מודה במקצת על מה שהגיד בבית הרב כמה קרן יש לו ואחר ניכוי חלקו מהשליחות וחלק בנו שהגיד מצאו שלפי הודאתו ישאר אצלו עודף אפשר כונתם לדמות זה להך דסי' ע"ה ס"ה שאם הכירו הב"ד מתוך דבריו שנשאר חייב לחבירו אעפ"י שלא הודה בפירוש הו"ל הודאה במקצת אבל הוא השיב שמה שלא הגיד הכל היה שלא להשביע את עצמו ואעפ"י שזה אינו מצילו רק אם היה לפני עדים ולא אמר אתם עדי דיכו"ל משטה הייתי בך כמש"ש בסי"ז ולא יתחייב שבועה דאינה טענת בריא ע"ש משא"כ בפני ב"ד דהודאה בפניהם לא בעיא אתם עדי כידוע בסי' ג' והכא היה בבית הרב מ"מ אנחנו חקרנו זאת מפי הרב והגיד לנו כי כשהיה בביתו לא היה בתור מושב ב"ד רק היו מתוכחים ביניהם וא"כ הרי הודאה זאת הויא חוץ לב"ד ויכו"ל משטה הייתו אפי' אם היה מודה בפי' דהא