יש מאין חלק ב תד

ליכנס לבית ראובן ועתה נפרץ קיר בה"כ הנז' ורצון ראובן לחדש במקום בה"כ חנות קטנה אלא שהדלת בפתיחתו מעכבו כי ייצר הפתח של חנות ולכן תובע משמעון לשנות דלתו לצד אחר וכו' ושמעון משיב שאינו חייב כי כבר החזיק וראובן אומר שכיון שמתחלה בהיות בה"ך והקיר עומד לא היה נמשך לו שום נזק מהדלת לא הוה אכפת ליה ולזה לא מיחה לא כן היום שבגזרת המלכות הוסר הבה"כ משם ונשאר מקומו פרוץ ויועיל לחנות אלא שהדלת מונעו לזה דינא קא בעי ושמעון השיב שלא בימיו נעשה הדלת כי בשעה שלקח החנות כך מצא ומי יודע איך זכו בזה הבעלים הראשונים

ובמחשבה תחלה דמיתי שזה נוגע למחלוקת הרא"ש ז"ל והרשב"א וחביריו ז"ל שהביא בש"ע ח"מ סי' קנ"ד סט"ז בפותח למקום שאינו מזיקו עתה אלא לאח"ז כגון בפותח לחרבה או על גג של רעפים דלהרא"ש כיון שעתה זה נהנה וזא"ח אינו יכול למחות בו עתה וממילא כיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה ולהרשב"א ודעימיה יכול למחות בו ובש"ע כתב דכוותייהו נקטינן והיה משמע דכיון דלדידהו יכול למחות כיון שלא מיחה נעשה זה מוחזק אלא דשם סיים בש"ע ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין ולפ"ז היה נראה דהדין בנד"ז עם ראובן אלא דעכ"ז אחר הישוב אמרתי דהדין עם שמעון והוא במה שיש לדקדק מה הלשון אומרת ומיהו כתב וכו' ועוד מ"ש כתב הרמב"ן שנ"ל והי"ל לכתוב בקצור והכי נקטינן וכתב הרמב"ן שאינו יכול להחזיק וכו' אלא נראה דעת עליון דס"ל בדעת כל הני רבוותא פשיט"ל דכיון דיכול למחות מכיון שלא מיחה זכה זה לעולם אלא שהרמב"ן לבדו אע"ג דקאי בשטתייהו לענין מחאה כתב שנראה לו (כלומר לא מעיקר הדין) מצד הסברא שאין לו חזקה ומטעם שכתב הסמ"ע ע"ע. ולפ"ז לא מוכחא מלתא דבש"ע פסק כהרמב"ן ולא גם הרמב"ן פסיק"ל להלכה כן אלא שיש לצדד כן מסברא ועיין מ"ש הפ"ת סקי"ד מתשו' רעק"א ז"ל דרוב הפוס' חולקים בזה על הרמב"ן והרמב"ן עצמו כתב להפך בסוגית יונה פפאה כמ"ש הב"י ומזה נראה דהרמב"ן מספק"ל ואין ספקו מוצא מודאן דרבוותא ע"כ ואנן בעניותין הנה דקדקנו מלשון הש"ע דגם מרן כן דעתו וכמש"ל ועוד אני אומר דאפי' אם יהיה ס' שקול בזה אם כדעת הרמב"ן. או כדעת החולק עליו ויהיה ס' ג"ך מי המוחזק אם המזיק או הניזק כמובא בספרי הפוס' הכא נראה ששמעון יזכה בדינו חדא דהוי כמו ס"ם שמא בטלה מחלוקת אם נאמר דהרמב"ן ל"א אלא בספק ולא אתי ספקיה ומוציא מידאן ואת"ל בודאי אמרה ועדיין מחלוקת שמא המזיק הוא המוחזק וכ"ש דקי"ל היכא דפליגי מי המוחזק דאזלינן בתר רובא דחזקה או בת"ר דעיקר הדין עיין בכללי הקי"ל בכנה"ג סי' כ"ה והכא בעיקר הדין רובא ס"ל דלא כהרמב"ן וג רובא דחזקה מסייעי הכא לשמעון דהוא המוחזק משום דעת הסוברים להחזיקו בנזק שאינו מבורר והכא אינו ברור ההזיק שטען שמעון שיעשה החנות מצד האחר ויניח מקום זה לפתח החצר ולא יעכבהו הדלת. גם לס' האומרים דוקא נזקים גדולים כקוטרא ובה"כ הוא דהניזק מוחזק הכא אינו נזק גדול כהנך ועוד דאינו מעמיד הדלת בתוך רשות חבירו אלא ברה"ר זולת שמעכבת פתחו ובזה אין הניזק מוחזק ועי"ל דאפשר דלא פליגי מי המוחזק זולת בבא להזיק מחדש אבל מי שכבר עשה אלא שיש מחלוקת אי מצי לסלקו או לא הו"נ כמוציא מחבירו וכל הממע"ה

ובר מן דין י"ל דבנד"ז ההלכה ברורה לדעת מרן ז"ל שאין מי שיזיז שמעון מחזקתו כי מור"ם בהגה כתב דאפי' למ"ד שיש לו חזקה הואיל והיה יכול למחות ה"מ בפותח לרשות חבירו אבל בפותח לרה"ר שאין בידו רשות למחות כלל לכ"ע לא הוי חזקה והסמ"ע בסקל"ח כתב פי' כי יכול חבירו להאפיל עליו אם אין ביניהם ד"א רוחב ברה"ר אעפ"י שאין יכול לפתוח חלון נגדו וטעם החילוק ביניהם מפו' בתשו' שו' רשב"א וכו' ותכלית הדברים ע"ש שכיון שהמלך נתן רשות שכל מי שירצה ופתח לרה"ר וקדם זה ופתח זכה וכשיבא זה לפתוח נגדו יאמ"ל אל תזיקני