יש מאין חלק ב תג

פרטי הצוואה במה שחזר ואמר אני מקיים כל מה שצויתי סגי והוייא צוואתו צוואת שכ"מ וכו' ובזה לא יחלוק חולק כלל עש"ב. ולי ההדיוט נראה להביא עזר לס' המחבר ז"ל ממ"ש הטור סי' ר"ן על הך דנמצא דייתיקי קשורה על ירכו דלא יתנוהו למקבל ואם זיכה בה לאחר וכו' דבריו קיימים דפי' רשב"ם זוכה בה לאחר שאמ"ל זכה בזה השטר במ"ש בו אעפ"י שהשטר כתוב לראובן והוא זיכה לשמעון קנה דלא גרע מצוואת שכ"מ שהיא כתובה וכמסורה ע"ש והנה התם נמי לא פירט לו סדר המתנות הכתובות שם אלא בדרך כלל ועם שאין זכותו מכח השטר שהרי אינו כתוב על שמו רק מכח זכייתו בפה ובפה הרי לא פירט לו אופן הזכות עכ"ז אמרינן דהו"ל דבריו ככתובין וכמסורין אלא מה אני ומה חיי להכריע בזה ומ"מ נלע"ד דגם מהרח"מ ז"ל יודה בנדון זה כיון דמתחלה התנה שיוכל לחזור והרי חזר וא"כ נימא דביטל מכל אופן הכתוב שם ואינו מזכה אלא בתור ש"מ ופנ"ח באו לכאן אלא דעידניה אנסוה וזכר הזיכויים בדרך כלל ודעתו לזכותם בתור ש"מ ואיפשוט בעיין דהכא אליבא דכ"ע אצואה בתרייתא סמיך ובזה ניצול פסק בדה"ץ הנז' מהדין ערעורא

זולת אכתי לא ידעינן טעמייהו אמאי מהדרי להביא ראיות דהוא מצוה מחמת מיתה ולא די להם לקראה בשם שכ"מ ולא עוד אלא שהביאו עצות מרחוק מתשו' הגאון דבהגמ"י דגם בבריא שאמר שמצוה מחמת מותה אם מת סמוך לזה יום או יומים דבריו קיימים ע"כ ואח"ה אם כונתם להביא לנדונם שאעפ"י שהיה בריא כיון שהעידו העדים שציוה מחמ"ת די בזה. לא דברו נכונה חדא דגם הגאון ל"א רק כשמת אחר יום או יומים ונדונם צוה בח' תשרי ומת בי"א ואין לנו להוסיף מדעתנו ועוד כי כס' הגאון כתב המרדכי בסופ"ק דבב"מ ובפי"ן והבי"ד הב"י בסי' ר"ן וכתב שהרשב"א ומהרי"ק ז"ל פליגי בזה דלבריא לא מהנו אמירתו או התאוננותו שמצוה מחמת מיתה ובש"ע נזהר ולא כתב מצוה מחמ"ת רק בש"מ ואפשר דלא הביאו תשו' הגאון רק להפליג הענין אבל הנדון הוא בשכ"מ ומ"מ התמיהה הראשונה מדוע בקשו למישוויה מממ"ת ולא די בשכ"מ במקומה עומדת. ואפשר טעמם משום דאע"ג דאמרינן דאצואה בתרייתא נסמוך דהיא כתובה וכמסורה ולא בעייא זכיית משיכה למטלטלים ולא כתו"מ לשט"ח ולא אגב מ"מ כיון שאמר שמ"ש בצוואה הראשונה יהיה קיים אין לנו להוסיף בגוף הזכיות כלום אלא למי שזיכה זיכה והשאר נשאר בלי זיכוי ובצואה הראשונה כמדורות שזוכה לאשתו ולבנותיו לדור בהם אינו זיכוי בגופם רק לדור בהם ובפרט בדירת אשתו שהתנה אח"כ שאם תלך מרשותו תקח כתובתה ותלך ולא פירש מה יהיה במקום דירתה ממילא נשאר בלי זיכוי, והשתא דסמכי' אדבריו האחרונים דהו"ל מתנת שכ"מ הנה מפורש בסי' ר"ן דמתנת שכ"מ במקצת בעייא קנין והכא בדבריו האחרונים לא קנו מניה מפני כן באו לסלקו מדין ש"מ ולתת לו דין מצוה מחמ"ת דאז אפי' במתנת מקצת בלי קנין קני כמפורש שם

ובהיות כי העדות האחרונה נתקבלה בבית דינם ועלייהו סמכינן המה בחכמתם יבינו איך נמסרה אליהם שאם העדים העידו כי היה מוטל על ערש בצוותו אותם ואמ"ל שהוא מצוה מחמת מותה או אפילו לא אמר בהדייא רק שהיה מתאונן לפניהם על מיתתו או אפילו לא התאונן רק אומר בפירוש שהוא נותן בתור מתנת שכ"מ (כי פי' המלות שכתבו שאמר הו טאייח ומה עאד יסהן נפסה לא ידענו עומק הבנתם) אזי הדין דין אמת ככל מה שפסקו ואין להרהר אחריהם והאמת והשלום אהבו. דברי החו"פ עה"ק טבריא בסוף סיון המוכתר בכת"ר שנת התרפ"ג: סי' ל"א

עמדו לפנינו לדין ראובן ושמעון אודות הדלת של חנות שמעון אשר החנות הנז' סמוכה לבית הכסא של ראובן ודלתה היה נשען על כותל בה"כ המפסיק בין בה"כ ובין רשות הרבים וסמוך לבה"כ יש פתח מרה"ר