יש מאין חלק ב תב

או קודם לו אין זה מכר אלא הלואה ואם לאחר המכר אפי' שעה אחת ה"ז מכר ואם כל שנגמר המכר ורוצה למחול לא די בחזרת הכסף עד שיחזור למכור בק"ג הא לא"ה עדיין ברשותו הרי התם און בתנאים רק חזרת כסף ולא קנין חדש ואמאי חשיב הלואה (יש לדחות דהתם התנאי היה על הקנין הראשון דהוא בטל מעיקרו מעת שיחזיר המעות) והגם דחק"ל ח"א ח"מ סי' לק"ח עמד איך בשטרי הטבה די להם בחזרת הכסף לאו משום דלא סגי ליה חזרת הכסף אלא משים דאינהו אתרא דכתבי שטרא ובהטבה לא כתבי והגם דהכא כתבי שטרא וא"כ אינו די חזרת הכסף לפי ישובו למנהג דמנהג הכת"י הוא שתסמוך דעתו וכשעיקר הקרקע שלו די לו לס"ד בנד"ז נמי דעיקר הקרקע למוכרים בחזרת הכסף לחוד סגי וגם לדעת חב"י ומהריט"ץ שכתב שם דגם בהטבה בעו שטרא הכא דהקרקע עד היום בשמם בטאבו ס"ד בחזרת הכסף לחוד וממילא צדקו דבטל המקח שלו מהני טעמי תריצי וה' יאיר עינינו בתורתו אמן: סי' יו"ד על מה שנשאלנו מעי"ת עדן יע"א אודות צוואת סאלם יצחק יעקב נ"ע שבהיותו בריא ציוה בכתב שחתמו עליו שני עדים בחנוק נכסיו לבנותיו ולאחרים בקנין סודר והתנה לבסוף ע"מ אם לא אחזור בי מהיום עד אחר חיים ואח"ז שחלי"ש באו עדים והעידו בע"פ שביום ח' תשרי תרפ"ב בקשם המנוח הנז' וצוה אותם מחמת מיתה באן הווא טאייח ומא עאד יסהו נפסה ואחדרהם יכלו באלהום עלא כלאמה באן כל מא ווצא קודאם עדים הראשונים ואנכתב יכון תאבת ופקט וכו' חזר מאיזה סעיפים ובדה"ץ דשם קיימו הצוואה עפ"י עדות האחרונה וציינו דהוי מצוה מחמ"ת ממ"ש בש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ח ומתשו' גאון שהביא הגמ"י פ"ח מה' זו"מ יע"ש ובקשו חו"ד בזה להגיד אם אמת אתם או לא

והנה אנחנו הרואים שכדי לעמוד בנד"ז על אמתות הדין צריך בתחלה לברר שתי חקירות א' אחר שלא פירש באחרונה פרטי הצוואה בפיו רק בסתם אמר שכל מה שציוה בפני הראשו' יהיה קיים אם נדין זה כאילו במאמרו זה חזר ופירט ואצואתו אחרונה סמכינן או נאמר כיון שלא חזר ופירט אצוואה ראשונה ניקום ונסמך ב' את"ל כיון שלא פירט לא סמכינן אלא אצואה קמייתא מה דינה אם כיון שציוה היה בריא א"כ כל דין מתנת בריא יש לה וצריך שיהיו הקנאותיה חזקים כדין כל מתנת בריא או דין מתנת שכ"מ לה דכל דבריו ככתובין וכמסורין דמו ויש בזה נ"מ דהנה בצוואה הראשונה זיכה לבנותיו וזולתם כל הנשאר מטלטלים ושט"ח אגב קרקע והגם דקי"ל דמטלטלי' וגם שט"ח כשכתב אינהו וכל שעבודיהו נקנים באגב והכא נמי כתב כן מ"מ אשכחן להרשב"א סי' תתפ"ב והבי"ד הב"י סי' ר"ן דבמתנת ש"מ לא מהני קנין אגב דהו"ל כהקנה לו מטלטלים אגב קרקע של מקנה (להסמ"ע) או של מקבל (להב"ח) ע"ש ובהגהת מורם ז"ל משא"כ אם דין מתנת בריא יש לה הנה מהרש"ך ח"א סי' קמ"ו כתב דהרשב"א לא אמרה במ"ב ע"ש ונראה דזה יש לפשוט אותו דודאי צוואה זאת לענין זה יש לה דין מתנת ש"מ כיון שהתנה בה שיכול לחזור וכתב הטור בסי' ר"ן וכן בש"ע סי' נז"ר דאין קנין מתנה זו נגמר אלא לאחר מיתה וממילא שייך טעם הרשב"א ז"ל דאין קונה בקנין אגב והשתא אם נאמר דכשאמר סתם הוא סומך על אופן שעשה בראשונה אפ' הששה חלקים שהחליף זכותם לשמנה וסומך על הקנין הראשון הרי לא מהני להו ולא מידי. ונמצא שהדבר תלוי רק בפישוט החקירה הראשונה ואחר החפוש מצאנו שדב"ז תלוי במחלוקת בין שני גדולים בס' תומת ישרים סי' נ"ה דשם כתב צוואה המצווה בהיותו בריא בלתי קנין ובשעת פטירתו קראוה לפניו ואמ"ל שצוואה זו תהיה קימת ומהר"ח עובדיה ז"ל פסק דאע"ג שקראוה לפניו ואמר תהיה קיימת אפ"ה לא אזלינן בתר אומדנא והרי הראשונה היא מ"ב בלי קנין אבל המחבר ז"ל השיבו דאי משום שלא חזר וציוה כל