יש מאין חלק ב ת

בעי אמר מחיים בא לידי ואין מכחישו ע"כ ועיין בש"ע סי' רמ"ג שכתב שכתוב בו שנתן קרקע לפ' בקנין אעפ"י שלא בא שטר זה ליד המקבל אלא לאחר מיתת הנותן קנה ע"כ והסמ"ע סקכ"ב העתיק ע"ז דברי הרא"ש ז"ל הנז' מהטור וסיים ובזה נתבארו דברי המחבר דא"כ הם בכה"ג דמודה המקבל דהיה ביד הנותן עד אחר מותו ואחר מותו בא השטר לידו ואין עדים בדבר דאי מיירי שאמר שהיו ביד אחר א"כ נשאל פי האחר באיזה אופן בא לידו ואי מיירי ששכח הדבר או מת א"כ אסור ליתנו לו וכו' ואי מיירי שבא לידו מאחר בלא עדים דאז נאמן במגו א"כ נימא נמי דבאו לידו מהנותן בלי עדים ונאמן במגו ע"כ נלמד מזה ג' סוגים שאם שטר בקנין ביד הנותן וטען שע"ת נעשה אם הוחזק בב"ד אזלינן בתר שטרא לראות אם יש תנאי או לא (זה מבואר בכלל ס"ח סי' ז"ך) ואם לא הוחזק בב"ד הנותן נאמן שע"ת היה מכח מגו ואם היה ביד שליש אם לשם פקדון היה בידו אין כאן טענת תנאו ואם לאו נשייליה ואם שכח או מת לא יזכה המקבל ואם נמצא ביד המקבל אעפ"י שמודה שבא לידו רק אחר מיתה אם אין שם עדים איך בא לידו והוא אומר שאין שם תנאי נאמן במגו דאי בעי אמר מחיים נמסר לו ואין מכחישו. והנה לכאורה יש להרגיש על הסמ"ע דפה בסקכ"ב כתב הגם דיש בו קנין אם היה ביד אחר ומת או שכח אין ליתן למקבל ואילו בסקכ"ג עמ"ש הש"ע מי שמת ונמצא מופקד אצלו שטר מתנה שנתן ראובן קרקע לשמעון וראובן מת יחזירו ליורשי נותן ע"ז כתב ז"ל דזה מיירי בלי קנין דלא זכה בו המקבל עד שיגיע לידו אלא דיש לספק אולי כבר ליד המקבל והוא הפקידו ביד זה ע"ז קאמר דמס' אין מוציאין קרקע מחזקתו ומחזירין ליורשי נותן אבל אם היה בו קנין היו מחזירין למקבל ומשמע דביש בו קנין אעפ"י שמת הנפקד מחזירין למקבל דלא כמש"ל סקכ"ב וי"ל דהתם בסקכ"ב ידוע שבא מהמזכה לנפקד ומספקינן אולי יש תנאי ואין מחזירין למקבל אבל בסקכ"ג אין ידוע ממי נפקד ואולי מהמקבל וכיון דיש בו קנין וצד אחר לסייעו אולי הוא הפקיד לזה מחזירין לו וע"ז ציין לסוס"י ר"ו דהתם נמי זכה המקבל משום שהנפקד הגיד שהופקד בידו סתם ה"ן כיון שיש ס' ממי הופקד הו"ל כסתם שהנפקד כאילו חי ואומר הופקד סתם ואין זה דומה למי שאומר שכחתי אלא כמגיד לא הופקד רק בסתם ולא בתנאי וא"ת לפ"ז דבהופקד בסתם ויש בו קנין זכה המקבל אמאי בסי' נ"ו ס"ה כתב בש"ע מי שחייב עצמו לחבירו בשטר בקנין והפקידו החייב ביד אחר בסתם ומת המפקיד לא יתננו למלוה וגם לא יחזירנו ליורשי לוה ע"כ ואמאי לא יתננו למלוה כיון שהוא בקנין והופקר בסתם לא ק"מ כי המעיין בב"י יראה דשורש דין זה מבעהי"ת שנ"ב ח"ד שלמד אותו שכתב וכן מי שכתב שטח"ו ע"ע בשם אחר וכו' ונתן אותו ביד שליש ולא פירש לו וכו' ומת ה"ז אינו כלום ועיין בתשו' הרא"ש כס"ו שכתב ומה שהבאתם לראיה מהרמב"ם שכתב וכן וכו' אין הנדון דומה לראיה שכותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ושמא כתב ללות ולא לוה אבל במתנה בקנין מיד שהקנה זכה המקבל ובטור סי' נ"ו כתב ב' טעמים הא' שמא לוה ופרע ונמצא בידו והוא הפקידו ביד זה והב' אולי לא בא מעולם והתנה על העדים שקנו מידו שיתנו השטר לידו ולא ליד המלוה (ליורשי לוה לא יחזיר שמא אמר לעדים בסתם קנו ממני לפ' וכתבו לו השטר ונמצא שזכה המלוה בהיותו ביד העדים ואפשר טעו ומסרוהו ללוה שלא כדין) ומוכרח לומר דמאי דלא חיישינן גם במתנה שמא התנה על העדים שיתנו השטר לידו ולא ליד הזוכה כמו הטעם הב' שכתב הטור גבי החוב היינו דבשלמא גבי מלוה דלא נתחיב רק אדעתא שיגבה כסף החוב מהמלוה דהעדים לא ראו שפרע בפניהם לזה י"ל שלא כתב השטר בקנין רק לשיהיה מוכן בידו לעת שיקח הכסף אבל במתנה שהיא בחנם למאי נפק"מ יכתוב טרם שהסכים להקנות לזה מיד שהקנה זכה המקבל ואולי הש"ך בסי' נ"ו ס"ק ז"ך הק' זאת אמאי ל"א גם במתנה שצוה לעדים לכתוב ולמסור בידו ות' משם הב"ח שבש"ע סוס"י ר"ן מיירי כשידוע שהקנה לפני העדים בסתם ולא התנה עמהם שיתנו השטר